סיפורים מהבוידעם...
כל מיני מחשבות של הבל ושטות ושאר דברים שלא היו ולא נבראו ורק משל היו.
פוסטים אחרונים
- איך ולמה בונים חומה 1/8/10
- שורפי הספרים 26/7/10
- חג המקדש 19/7/10
- לילה באופרה 15/7/10
- (צ)חוק/ים מהעבודה (המשך) 12/7/10
- (צ)חוק מהעבודה 9/7/10
- לשפד את כולם!!! 5/7/10
- הנעל המעופפת 1/7/10
- ידידו הטוב ביותר של הכלב (מנקודת מבט שונה) 14/6/10
- ידידו הטוב ביותר של הכלב 12/6/10
- הגדול 10/6/10
- לידתה של אירופה 4/6/10
- כמה ימים יש בשבוע? 1/6/10
- חשכת ימי הביניים 22/5/10
- אני רוצה להרביץ 17/5/10
כדור של פלאפל...
| הלילה חלמתי חלום. כטבעם של חלומות, לפחות אצלי, אני מצליח לשחזר ממנו רק חלק קטן, קטוע ומבולבל. אני יודע שהיו שם עוד המון דברים, אבל לא מצליח להיזכר בהם. זה שנזכרתי אפילו בקטע קטן ממנו הוא בגדר הישג לא מבוטל אצלי. ישבתי בבחינה, במסגרת לימודית לא ברורה. הייתי צריך לכתוב חיבור על נושא חופשי. משך הבחינה היה שעה וחצי. בשלושת רבעי השעה הראשונה של המבחן לא הצלחתי לכתוב אפילו מילה אחת. ואז, אחרי שלושת רבעי השעה פתאום עלה לי הרעיון. לכתוב חיבור על פלאפל. למה? לא יודע. ידעתי שאתחיל את החיבור בתיאור של הנגיסה שלי בכדור הפלאפל. אבל משהו קרה ולא יכולתי להמשיך בכתיבה. רסיס החלום הזה המשיך להטריד אותי במשך כל היום. מאיפה בא הסיפור הזה? למה פתאום עכשיו? הרי כבר שנים ארוכות שלא אכלתי פלאפל, לא חשבתי על פלאפל או אפילו ראיתי דוכן פלאפל. מה הוא רוצה להזכיר לי? לומר לי? הלכתי ושקעתי בתוך כדור הפלאפל. באותה יצירה קולינארית מפוארת של ימי ילדותי. לאט-לאט נזכרתי איך היינו הולכים, בחיפה של תחילת שנות השישים, רביעיית החברים של פעם, לסרט של מוצאי שבת באחד מבתי הקולנוע של הדר הכרמל. בדרך הביתה, ברגל (למי היה כסף למונית?), היינו עוצרים בפינת רחוב החלוץ והנביאים. באותה תקופה, נדמה לי, היה זה המקום בעל ריכוז הפלאפליות הגבוה ביותר בארץ ואולי אפילו בעולם. עמדו שם פלאפליות אחת אחרי השנייה, בשורה ארוכה, מתחרות על המטבעות שבכיסיהם של העוברים והשבים. פלאפליות מעולות היו גם בהמשך דרכנו, במורד הדרך המובילה לעיר התחתית, בפינת אלנבי (אברהם מלך הפלאפל הזכור לטוב ועוד כמה מוסדות מפוארים) וכורי, לא רחוק ממסעדת איסקנדר, וגם אותן נהגנו לפקוד מדי פעם. אני זוכר עד עצם היום הזה את המופעים שריכזו את ההמונים מול דוכני הפלאפל. היה שם כל כך צפוף שהיית צריך לפלס בכוח דרך בתוך הקהל כדי לראות את המוכרים עושים במלאכתם. משליכים באוויר כדורי פלאפל, ואלה היו נוחתים, אחד אחרי השני, בתוך הפיתה פעורת הפה שהמתינה להם בסופו של המסלול, בידו השנייה של אשף הפלאפל, והמוכרים היו מלווים את פעולת ההשלכה הבליסטית של כדור הפלאפל בנקישות קצובות של מלקחי העץ ששימשו אותם להוצאת כדורי הפלאפל מתוך השמן הלוהט בו טוגנו. המוכר היה דוחס כדור אחר כדור של פלאפל אל תוך הפיתה המאיימת להתפוצץ, מעל לסלט-הירקות-הקצוץ-דק-דק, והמלפפונים החמוצים, והחצילים הקטנים, הסגולים, הכבושים, והפלפלים החריפים ועל זה היה מוסיף גם צ'יפס פריך שיצא הרגע מרשת הטיגון. מעל זה היינו מוסיפים את הטחינה ואת החריף, האדום הזה. לקינוח היה המוכר מוסיף לנו עוד כדור פלאפל, שהיה בולט החוצה מתוך הפיתה, מעין בונוס. אותו היינו לוקחים בשתי אצבעות, עוצמים עיניים ונוגסים במעטה הפריך, הלוהט, ומתענגים. רק אחר כך היינו נוגסים "ביס" גדול, בפיתה התפוחה, ולא היה חשוב לנו כל כך שהטחינה הייתה נוזלת על הלחיים, הסנטר, מטפטפת על הנעליים, ולפעמים אפילו על החולצה או המכנסיים-של-שבת שלנו ובפה היה לנו טעם של שריפה מהול בטעם גן עדן. שום מעדן שאני אוכל היום במסעדה הצרפתית הטובה ביותר, ולא-חשוב-כמה-מזלגות-של-מישלן-יש-לה, לא יכול להתחרות בו, בפלאפל ההוא של רחוב החלוץ של תחילת שנות השישים. |
פוסטים פופולאריים
-
געגועים
18/11/07 | 655 צפיות
-
ימי הרדיו הישן
1/9/08 | 1513 צפיות
-
ההצעה הזולה ביותר
9/7/09 | 1834 צפיות
-
על צוק שחור, בטירה עתיקה
24/1/09 | 1660 צפיות
-
שני סיפורים קצרים על זוגיות
12/8/09 | 3297 צפיות
-
במקרה של התקפת טרור... (פרק הסיום)
15/12/09 | 1422 צפיות
-
אלמוות בע"מ... (פרק ראשון)
28/12/08 | 1023 צפיות
-
לדבר לקיר
11/3/10 | 1604 צפיות
-
הסיפור על הצעת הנישואין שלא הייתה...
1/1/08 | 941 צפיות
-
אצבע משולשת או אגודל מונף?
12/7/09 | 3778 צפיות
-
צפרא טבא...
29/12/08 | 938 צפיות
-
הסיפור על בנו של שומר הזמן...
1/1/08 | 2250 צפיות
-
האמת על כוכבים נופלים
28/1/09 | 1768 צפיות
-
המסע אל תום האלף
21/1/09 | 2182 צפיות
-
שלשה סיפורים קצרים עם רמיזות על סקס...
23/7/09 | 4605 צפיות
-
גבינה 9%
22/11/07 | 1098 צפיות
-
יחידה נפרדת (פרק שלישי)
13/3/09 | 1260 צפיות
-
מספרים וקומפלקסים או ל"ו צדיקים
18/3/10 | 1463 צפיות
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בלוטת הזכרון מפעילה, לפעמים, את בלוטת הריר. לא?
בדוכני הפלאפל המובחרים בסמוך למקום מגורייך.
ממליץ גם לבקר ברחוב החלוץ, פינת הנביאים, חיפה.
לפחות בשנת 1965 היה שם פלאפל טוב.
הבעייה היא כשמצמידים לפלאפלים גם חרב עם עלה של זית.
אז השתן (לא השמן) עולה ישר לראש...
אני מפעיל רק טיסות שכר בנתיבי הזכרון.
אין מועדים קבועים ליציאה וחזרה.
אין ישראלי שאין איזה פלאפל בעברו
לפעמים מרב התלהבות הוא אפילו דואג שיוצמד לו על הכתפיים
אחר כך הוא מתפלא שהוא רואה פלאפל בכל פיתה :)
מתה על פלאפל
אוף, מתחשק לי פלאפל. מעניין למה...
חחח. מודה שלא ידעתי שיש טיסות מאורגנות
בשם הקברניט והצוות, אנחנו מודים לרוח הגלילית שנשבה בכנפינו היום,
בטיסת Memory Lane בנתיבי הזכרון.
מפה טסתי בטיסה ישירה לפלאפל של מחוזות ילדותי. ואחרי ביקור רייחני קצר בדוכן, הפלגתי הלאה לרחוב הקרוב, לאנשים של אז, לחוויות שהיו.
מה שכדור מטוגן יכול לעשות.......
אני ממש מתנצל בפנייך ובפני כל שאר המריירים, ביום ובלילה. ממש לא מתחשב מצידי. לא אעשה זאת שוב.
אין כמו המיתוסים של הילדות, בפרט בזמן שהזיקנה מידפקת על הדלת...
ממש פוסט לא לעניין. בשעת לילה מאוחרת אתה גורם לי לרייר. זה חוסר אחריות מצדך.
אבל, אם אני כבר כאן וסובלת כל כך, תרשה לי לומר שגם לי יש זיכרונות ילדות מהפלאפליה במושבה.
אני חושבת שטעמים וניחוחות לא נעלמים לעולם. כאשר יש סביבם גם הוויה פולקלוריסטית הם הופכים לסוג של מיתוס בזיכרונינו.
זה יורד בכביסה בקלות.
הרבה יותר קל מטחינה.
הריר נוזל לי על הבגדים...
תודה,
יוסףשני (וכותנת הפסים).כשקראתי, לפני המון שנים, את "פשר החלומות" של פרויד למדתי שהחלום הוא מילוי משאלה.
יכול להיות שאערוך ביקור ברחוב החלוץ פינת הנביאים בקרוב.
אבל, כמו שכתבת, נקישות מלקחי הנירוסטה שונה כל כך מזו של מלקחי העץ, והסביבה היא היום כל כך לא נעימה, שאולי אוותר.
זאת בדיוק היתה מטרת החלום, דב.
פשוט סיפור.
טעים, ילדות, חברים, מופע של להטוטי כדורים, מטפטף... צריך סיבה נוספת?
קיבלת אצלי 100+ על החיבור, אם זה משנה לך.
בגלל הנקישות של המלקחיים. היום הם נוקשים עם מלקחי נירוסטה וזה נשמע אחרת לגמרי.
אין לי מושג במה הייתה הבחינה, אבל למרצים יש בערך שבועיים להחזיר בחינות.
אז אדווח בעוד שבועיים כמה קבלתי בחלום.
אין כמו חוויות הילדות הראשוניות. הצבעים שלהם אחרים.
הם נוטים לדהות, הצבעים והריחות, עם השנים.
עברת את הבחינה?...
מבחינתי פלאפל זה פאסה. עדיף אוכל סיני. אבל אי אפשר להתחרות בטעם ילדות, נכון? (אם יש משהו מילדותי שאני מתגעגעת אליו ואין מנחם - זה מנות החומוס הפשוט לגמרי, אולי אפילו סתם מקופסה, עם קצת חריף, בפיתה שמנמנה, שופעת, לא כמו הפיתות הדקיקות המגעילות שיש היום. כבר לא עושים כאלה. בחנות קטנה בדרך הביתה מבית הספר ברמת אביב).
אם אני אביא לי ביס זה ייכאב.
תביא ביס.
אין על המאכל הזה בכל העולם.
שנאמר: איש-איש ופלאפלו...
לכל אחד יש דוכן פלאפל בעברו.
שוק בצלאל תל-אביב.
אני אדבר איתו, עם הממציא, עוד מעט.
אבל מה הטעם בחיים ללא צ'יפס, חומוס עם טחינה ושאר מעדנים עתירי כולסטרול?
כבר עדיף להחזיר ציוד....
תודה.
יאמי
אגב ובהקשר לגלולת האלמוות - אני יכולה להשלים עם 50-100 שנה של הימנעות כמעט מוחלטת מצ'יפס פלאלפל ושאר טעימים לא בריאים, אבל לנצח???
תוכל לסכם עם הממציא לשלב בחיי הנצח, אפשרות לזלילה חסרת מיגבלות של כל מה שבא לנו?