כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יומני הנסיכה

    מאז שהיא נכנסה לחיי...

    ארכיון

    אין חדש...

    6 תגובות   יום ראשון, 4/1/09, 17:53
    ביום שאחרי השלב השני, יש שיגידו הפתיחה הרשמית של המלחמה, אני נכנסת למשרד לאווירת בוקר עליזה. הגברים עומדים במסדרון ונראים די מרוצים, אולי אפילו קצת זקופים יותר.

    עוד הוכחה שאקשן עושה טוב לגברים.

    הם מדברים בקולות ערניים, למרות האפקט של יום ראשון בבוקר. כולם מרגישים מצוין מגובשים סביב המאבק הלאומי, מחליפים דעות שכולם כבר שמעו בחדשות, אמרו בשיחות הסלון ופולטים אותן עכשיו בעבודה. כולם מלבד אלה שיש להם בן ברצועה ואפשר לזהות אותם לפי הנטייה להתכנסות, ההליכה המהוסה והעיניים הנפוחות...

    ההתרחשות מתנהלת בעיקר ליד פינת הקפה. אני מחליטה לדחות את הקפה שלי לאחר כך.

    מנהל השיווק אומר שמלחמה טובה לכלכלה, (טוב, בכל זאת משלמים לו לשדר אופטימיות),

    מנהל הכספים אומר שהגיע הזמן להיכנס בהם, (לו פחות חשוב מה חושבים עליו)

    והמנכ"ל אומר שההסברה לוקה בחסר (לו חשוב איך מציגים החלטות ניהוליות).

    מהר מאוד כולם מתפזרים לשגרת העבודה, בכל זאת כאן באזור תל אביב לא שומעים את האזעקות. 

    אני נפגשת עם שרלי לסיגריה עם הקפה ואנחנו מדברות בקול שקט...כמה מפחיד להיכנס לשם, איך יהיו, חס וחלילה אך קרוב לוודאי, הרוגים ופצועים ורק שלא יהיה עוד חטוף ואיך אנחנו לא מכירות ממש מקרוב מישהו שנמצא שם, כי תמיד בצורה בדרך מוזרה זה לא קורה לנו, רק לבן של השכנה של המוכר במכולת.   

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: דקס דקסטר 2009-01-05 18:02:26


      רגע, לא אמרת שהפסקת לעשן?

       

      חזרתי ובגדול...

        5/1/09 21:03:

      זה תמיד לא קורה לנו עד שזה קורה.

      לצערי בסוף זה קורה גם לנו.. לכולנו.

       

       

        5/1/09 18:02:

      רגע, לא אמרת שהפסקת לעשן?
        5/1/09 17:19:

      ענבלי, הפוסט שלך נתן לי השראה לכתוב. ציטטתי אותך...
        5/1/09 10:33:

      מלחמות הן לא דבר טוב. אבל לפעמים הן סוג של "רע הכרחי".

      ובעניין הפצועים וההרוגים מקרב חיילנו...

      לצערי, הפכנו ממדינה שבה חייליה מגינים על אזרחיה, האזרחים מגינים על החיילים. באופן פרדוקסלי, עצם זה שהאזעקות לא נשמעות בת"א רק מחזק את תחושת החרדה של תושביה ביחס לחיילים, הנלחמים במלחמה "רחוקה" מהבית...

      חיילים תפקידם להגן על המדינה ואזרחיה, גם במחיר מלחמה שגובה לעיתים קורבנות בנפש. אנחנו צריכים לזכור את זה לפני שמתחילים לדאוג לחיילים. הדאגה במקומה, אבל אם אין ברירה ומישהו בצד שלנו צריך להפגע בעימות הנוכחי, אלה צריכים להיות חיילים ולא אזרחים.

      פרופיל

      לא נרדמת תל אביב

      ביקורות

      אינטרנט - מחשבות שנתפסו ברשת

      שיקופים - טור על סדנת פסיכופלייבק

      כמה שורות... דברים שפרסמתי במהלך השנים

      מייסדת קהילת תל אביב

      קהילת תל אביב