אפשר להגיד שהזדמנויות בשוק ההון יש כל הזמן אך רק בפעמים מעטות ניתן להגיד שההזדמנות צועקת אלינו. כמו בכל עסקה, גם כאן יש סיכון, אך אם נסמוך על הכלי הכי טוב להעריך הזדמנויות בשוק ההון – היגיון פשוט – נראה כי ישנו מצב הצועק לשמים על תמחור שגוי, ועלינו בתור משקיעים לנצל זאת. אם זה נראה כמו ברווז, נשמע כמו ברווז ומתנהג כמו ברווז – זה כנראה ברווז.  

בשנתיים האחרונות אנו עדים לתהליך פיצוץ של מספר בועות שהתרחשו בו זמנית, שלכולן מקור אחד – אשראי זול בשילוב היעדר פיקוח נאות. פיצוץ הבועה, למרבה ההפתעה, היה שקט. מחירי הבתים בארה"ב החלו לרדת כבר בתחילת 2006. לאחר חמש שנים של עליות רצופות בשוק הדיור בארה"ב (ובכמה גרורות ברחבי העולם, בייחוד בריטניה וספרד) החל האוויר להשתחרר מהבלון. אך בניגוד למשברים קודמים, בהן שוק ההון הקדים את הנפילה במחירי הבתים, הבועה הפיננסית המשיכה להתנפח שנה נוספת. המשקיעים פיזרו כספים על כל מה שחם – אנרגיה ירוקה, סחורות, אג"ח קונצרני והכל בשביל עוד פיפס של תשואה שיבוא לידי ביטוי, בסוף, בבונוס השנתי. שום סיכון לא תומחר. ואז הגיע בר-סטרנס, ו-AIG, ומריל לינץ, וליהמן.  

המלך מת, יחי המלך החדש

העולם השתנה, אין שום ספק. מעולם שלא מתמחר כלל סיכונים, הפך העולם לשונא הסיכון הקיצוני ביותר. 2008 נסגרה כאחת השנים הגרועות ביותר בהיסטוריה, כאשר כמעט רק סוג אחד של נכס הציג תשואה חיובית - ואפילו גבוהה – אג"ח משלת ארה"ב. הנהירה של המוני המשקיעים אל נמל המבטחים, בשילוב מהלך אגרסיבי של הורדת ריבית, הביא את תשואות אג"ח ממשלת ארה"ב לשפל חסר תקדים – 2.1% ל-10 שנים, 1.55% ל-5 שנים, 0.76% לשנתיים, ו-0.07% ל-3 חודשים. במילים פשוטות – מי שקונה היום אג"ח ממשלתי מבקש ממנו רק להחזיר לו את אותו הסכום (בניכוי עמלות כמובן) בתום התקופה. פיקדון בבנק, שיניב תשואה גבוהה יותר, לא מעניין היום כיוון שהבנק הרי עומד לפני קריסה. במצב שוק כזה, האג"ח הממשלתי נראה כמו בועה, מריח כמו בועה ומתנהג כמו בועה. ההתנהגות הבועתית באה לידי ביטוי במיוחד בכך שהשוק מתעלם מחדשות שליליות. הרי על כל מוסד אותו מצילה הממשלה, היא צריכה לגייס כסף נוסף. כך יוצא שהממשל מעמיק את הגירעון שלו, מנפיק חוב במאות מיליארדים, אך השוק בולע הכל כאילו מדובר בקצפת מתוקה במיוחד.  

סדר עולמי חדש – קיפאון

מהצד השני של המתרס, אנו יכולים למצוא את חביבת הקהל של השווקים הפיננסיים – חבית הנפט. לאחר שהביאו אותה למחיר שיא של 147$, הפנו לה המשקיעים את העורף כאילו היתה מצורעת. מחירה נחת בשפל של 35$, מתוך ההנחה כי המיתון העולמי הולך להישאר פה תקופה כה ארוכה עד כדי כך שפשוט לא נשתמש יותר בנפט. מעניין יהיה לבדוק האם אותם האנליסטים שהעריכו שמחיר החבית יגיע ל-200$ לפני חצי שנה (כאשר הייתה באזור ה-150$) הם אותם אלו שמנבאים לו חזרה למחיר של 15$ היום.  

לדעתנו, תרחיש כזה הוא קיצוני, אפילו קיצוני מדי ויש לנו מספר תימוכים בעמדה זו. ראשית, נפט היא סחורה שהמפיקה שלה יכולה לאחסן אותה בקלות מירבית, ללא בלאי – בתוך האדמה. מפיקות הנפט יכולות פשוט להחליט להוריד את כמות ההפקה באופן משמעותי ולהתאים אותה לביקושים החלשים (תהליך שכבר החל באופ"ק). שנית, העולם בו אנו חיים כיום אינו זה של לפני עשור. הפקת הנפט הפכה, בממוצע, ליקרה הרבה יותר. מלבד מדינות בודדות (כמו ערב-הסעודית) אשר להן עלות הפקה זולה יחסית, חלק נכבד ממפיקות הנפט עושות זאת בעלות גבוהה. עלות ההפקה של רוסיה, למשל, היא באזור ה-40$. כלומר – כאשר חבית נפט נמכרה במחיר זה המפיקה אינה מרוויחה מאום. כאשר המחיר נמוך – היא מפסידה על כל חבית. הפקת נפט משדה הנפט הגדול בעולם, שהתגלה בשנה שעברה בים שמול חופי ברזיל, היא יקרה מאוד. יש צורך לחפור לעומק, ובמעמקי הים. במצב בו חבית נפט נמכרת במחיר של 30$-40$, פשוט לא כדאי יהיה להפיק. אותו גזר דין הוא גם על תחום האנרגיה האלטרנטיבית שפרח בשנים האחרונות, החל מביודיזל וכלה באנרגיה סולארית.  

ומה על צד הצרכנים? נכון, חלק גדול ממדינות העולם נמצא בעיצומו של מיתון. אך אנו, אופטימיסטים שכמונו, לא מאמינים שמה שהיה הוא שיהיה. גלגלי הכלכלה ישובו לנוע. אולי לא היום ואולי לא מחר, אך בעוד שנה או שנתיים מהיום – כן. וברגע שדבר זה יקרה – הביקושים יעלו. משפט שגור בפי משקיעים לא מעטים הוא "Don’t fight the Fed". אם הפד רוצה שהכלכלה תנוע (על ידי הרחבה מוניטארית חסרת תקדים) ואם הממשל מזרים מיליארדי דולרים בכדי להניע את הכלכלה, לא צריך להילחם בו.  

אסטרטגיה שמנצחת תמיד – קנה בזול, מכור ביוקר

אם יש משהו בעולמנו שמתומחר ביוקר הוא איגרות החוב של ממשלת ארה"ב. אם נמכור אג"ח לשנתיים בשורט, שווה ערך הדבר להלוואה שאנו נוטלים בריבית שנתית של 0.76%, כלומר, בתום השנתיים נצטרך להחזיר את הכסף שקיבלנו בתוספת של 1.5%. זו כבר נראית עסקה לא רעה. בשלב השני נקנה נכס לחשוף למחיר הנפט, למשל ETF העוקב אחר מחיר הנפט, כמו DBO או אחרים (ישנם גם ממונפים למי שמעוניין לקחת סיכון נוסף). לאחר שנתיים עלינו להחזיר את הכסף לממשלה בתוספת זעומה, ונקווה שגלגלי הכלכלה יניעו את הנפט למחיר שגבוה מ-40$. ברור שיש כאן סיכון, והוא שטעינו, ומחיר הנפט אף יורד. להערכתנו, האפשרות לרווח שווה את הסיכון, ותשתלם כעבור שנתיים. בהצלחה.