ישראלית ברשת
פוסטים אחרונים
- יומנה של אמא: דרוש- אמון בבית 7/8/11
- שקט, (הורים) מפגינים! * 31/7/11
- ישראל 2010: צעיר מבטיח מחפש משכנתא 25/5/10
- מה הייתם לוקחים אתכם לז'נבה? 16/10/09
- מסעות גולדסטון בארץ הקודש 2/10/09
- טעות במספר 22/8/09
ארכיון
מה אכפת לנו מהתקשורת?
שעות הבוקר המאוחרות של יום שבת, שבוע ויומיים לאחור. פתחתי את עמוד הבית של הקוריירה דלה סרה האיטלקי, והופתעתי לראות כותרת שהכריזה על תקיפת מטוסי חיל האוויר בעזה. כותרת ראשית. מתקפה חד צדדית. ישר בלב. באותה השורה של הכותרת, באותו גודל פונט - לא פחות - ובצבע אדום, הופיעה הפנייה לסרט ווידאו. לחצתי על הלינק. ילדים פלסטינים רצים ברחובות, בוקה ומבולקה, הישראלי הרשע תוקף במיטב הטכנולוגיה את הילד הפגיע מן הצד הפלסטיני. אי אפשר היה לטעות במסר: חד, חלק, נוקב.
למדתי שני דברים: האחד- מבצע צבאי יצא לדרך; האחר- מישהו בצד השני עושה את העבודה, והרבה יותר טוב מאיתנו. לפחות בזירה התקשורתית.
אחת השאלות הקשות שהוצבו בפניי בשבוע וחצי האחרונים היתה "מה אכפת לנו מהתקשורת?". מתנהל מבצע, למבצע יש מטרות, ובסופו של יום השורה התחתונה נמדדת בהשגת המטרות הללו. הטענה נכונה. השורה תחתונה תמיד קובעת. תמיד המספרים בטבלה. מה, באמת, אכפת לנו מהכותרות? נמשיך בשלנו, נשמיד מנהרות ומשגרים, נתקוף מטרות ונצא. בלי להסביר, בלי לתקשר, בלי לתת דין וחשבון.
אבל אכפת לנו. הדם רותח על העוול הזה, ובצדק. ואם טעינו לחשוב לרגע שמאמצי ההסברה שלנו עובדים- הנה כמה דוגמאות מני רבות מהשבוע האחרון:
אתר הגארדיאן הבריטי הציג אתמול (א') בעמוד הבית, מתחת לכותרת הראשית, לינק לבלוג הנושא את השם "יומן עזה". כותרתו: "האם טייסים ישראלים חשים אושר כשהם הורגים נשים וילדים?". כך, לא פחות! שוטטתי לתומי באתר, אך לא מצאתי בלוג ישראלי תואם. את "יומן שדרות" הבריטים מעדיפים להשאיר לעיתונות הישראלית. ניסיתי להשיב מלחמה צנועה משלי- טוקבק מנומק. את הנקודה הבאה אני מדגישה: לא היתה אפשרות להגיב על המאמר. לא קיימת פונקציה של טוקבקים למאמר על הטייס, סליחה- הרוצח, הישראלי. כלום. נאדא. חסום לחלוטין. פתחון הפה- לצד הפלסטיני. לארבעת הילדים של אירית שטרית, ז"ל, תושבת אשדוד שנהרגה בשבוע שעבר, אין מקום לספר לעולם איך הם חשים כשהם מתעוררים בבוקר, ואיך יחושו כל בוקר למשך שארית חייהם. הס.
בואו נמשיך. ב-Skynews הבריטי הטרוריסטים הם "לוחמי חמאס"; בקוריירה דלה סרה האיטלקי כמעט ונוצר הרושם שהחמאס אינו אלא אסופה של נשים ילדים תמימים: על בסיס יומי כמעט מתנוססות באתר כותרות המכריזות על רצח- במקרה הטוב, הרג- ילדים על ידי ישראל. הנה דוגמא: http://www.corriere.it/ultima_ora/notizie.jsp?id=%7b16870B5C-B417-4166-B067-E59FB75B3EA9%7d
החמאס? לוחמים, לא טרוריסטים; מתגוננים, לא מתקיפים; וכמעט פאסיביים, כמובן. אתמול (א') מנה העיתון האיטלקי את ההפגנות נגד ישראל שנערכו באיטליה וברחבי אירופה: מילאנו, רומא, טורינו, בולוניה, לונדון, פריס, ברלין, אתונה, סלוניקי, אמסטרדם, מדריד, קאבול. מדובר בהפגנות של אלפים. זו רשימה חלקית.
הגארדיאן הבריטי מציע מדריך אינטראקטיבי הנושא את הכותרת "המתקפה הישראלית על עזה". המדריך לוקח את הגולש על פני כל אחד מימי הלחימה ומציע מניין של ההרוגים והפצועים בשני הצדדים. כך, בפשטות גרפית מאין כמוה זוכה הקורא להמחשה שמייתרת כל מלה. לדוגמא, ביום השמיני למלחמה מצוין באתר כי לצד הפלסטיני 421 הרוגים ו-1850 פצועים, בעוד לצד הישראלי - 4 הרוגים "בלבד" ו-9 פצועים. פשוט עד כאב. קיר מבוצר. אתם מוזמנים לראות במו עיניכם: http://www.guardian.co.uk/world/interactive/2009/jan/03/israelandthepalestinians נסו לנצח את זה.
אנשי ההסברה שלנו עושים עבודה טובה, הפוליטיקאים נחלצים למאמץ, טוקבקיסטים נשמעים יותר מיום ליום. אנחנו קוראים, תומכים בליבנו. אבל זה לא מספיק- אנחנו צריכים יותר: צריכים לפנות למערכות העיתונים החוסמות יכולת להגיב לכתבות חד צדדיות; צריכים להציף את הרשת, להגיע לחברים מעבר לים, לצעוק את הדברים על כל פלטפורמה אפשרית: מחאה על חסימת פונקציה של טוקבקים תגזול מספר דקות; עדכון יומי של שורת סטטוס בפייסבוק יארך שניות ספורות. אין צורך בטיעונים רטוריים גרנדיוזיים או וירטואוזיות ורבאלית. העובדות מספיקות. לא צריך מלה מעבר לעובדות.
מה אפשר לעשות אחרת? להשמיע את העובדות. לצעוק אותן. להרחיב את התמונה. בשנת 2006 נורה הקסאם ה-1000 לתחומי ישראל. נכון לשנת 2008 נורו למעלה מ-8,000 קסאמים. משקלה של רקטה עולה על 90 ק"ג. 8,000 רקטות, 90 ק"ג לרקטה - עכשיו בואו נדבר על מספרים. חפשו אזכור של 8,000 קסאמים בין הכותרות בתקשורת העולמית. תגידו לי אם תמצאו.
אינני מדברת על חשיפה הירואית של האמת, אני מדברת על הצפת קומץ עובדות אל מעל פני שטח בוצי ועכור. החשיבות של הפגנת נוכחות מתפרשת הרבה מעבר למבצע "עופרת יצוקה". נכון, זה לא מבצע צבאי, וייתכן שלא הוגדר כאחת ממטרות המבצע. אבל זה מבחן העמידה שלנו אל מול דעת הקהל העולמית. מבחן העמידה שלנו מול הראי. לא מדובר בגימיק הסברתי - מדובר בחובה שלנו כלפי אלה שייסדו עבורנו את הבית לפני 60 שנים, וכלפי אלה שרצים אל המוקשים היום, עכשיו. |
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
קראתי רק עכשיו...
כל מילה אמת... ורואים שהשקעת..
אני חושב שהדרך להתמודד עם כתבות מגמתיות היא לרכוש שטחי פרסום בני חצי עמוד בכל העיתונים הללו ולא משנה כמה עולה עמוד ולהכניס כתבות מקצועיות המסקרות את המלחמה מהצד שלנו....
למה לא עושים את זה?
כי ההסברה מפגרת ...
למרות שהפעם היא הייתה איכותית יותר היא לא מספיקה , לא כשמדובר במערכות שטנה לכל מעשי ידנו בעת שלום ובעת מלחמה.
המליונרים היהודים שתורמים מליונים והמדינה יחד צריכים בימים שכאלו לקנות שטחים בעיתונות ולהגיד את דברה לעולם !!!
לכל המי ומי שמפרגן לעזתים על העבודה התקשורתית הנפלאה שלהם , שירד מזה , כולכם צריכים לדעת כי כולכם לא בורים , קל מאוד לשקר קשה מאוד להוכיח את האמת במיוחד כשהעולם משוחד ולא הכי מחבב אותך , אני חושב ויודע שיש אנשים שעושים עבודת קודש כדי לטהר את שמה של מדינת ישראל ועובדים קשה בשביל זה , ובלוג שכזה שמתחילתו ועד סופו כמעט רק משמיץ , טבעו של הישראלי המצוי .
אם תצפו ולו רק בערוץ של אל ג'זירה עצמה תיווכחו לדעת שהרבה נציגים מתראיינים שם מתווכחים בשפה הערבית כדי להוכיח את הצדק בפעולה של ישראל ,ובעוד הרבה רשתות תקשורת אחרות וזה כמובן בנוסף למאמצי של השגרירה באום ועוד מטעמה .
הצבא השתפר, התקשורת השתפרה, מערך העורף השתפר ועוד לא מעט דברים השתפרו מהלקחים של מלחמת לבנון השניה , אוליי גם אתם בני ישראל בני העם עצמו תשתפרו קצת ותפרגנו במקום לירות לעצמכם ברגל .
מורידה בפניך את הכובע !
אני עדיין בבית ובעבודה וטרם קראו לי למילואים.
אני חושב שכל אחד מאיתנו בימים אלה צריך להקדיש קצת זמן ליחסי ציבור בשביל המדינה.
הרס בית הספר היום - הרי אף אחד בעולם לא יגיד שמחבלי חמאס ריכזו שם אוכלוסיה אזרחית וירו משם פגזים, כדי לגרום למה שקרה ולהרוויח כותרת - הישראלים הם הרעים.
אני דובר רוסית ו עוסק הרבה בהסברה באינטרנט הרוסי בנסיון לישר קו ולהזכיר כי לא מזמן היתה רוסיה במחחמה בצ'צ'ניה - שם הם ישרו ערים שלמות ללא זכר ו הכל בסדר - זה היה מותר. מלחמה שלנו צודקת בהרבה מזו שבצ'צ'ניה, את זה הם לא מבינים, כי סובלים מדיסאינפורמציה.
שכל אחד יתרום כפי שיכול.
ועל זה כתבו בשלטי חוצות:
לבני - מנהיגה אחרת
לא מנהיגה ולא בטיח
כשלון של מערך ההסברה של ישראל בעולם
כבר התרגלתי, בצער רב, לקבל מצגות מרושעות, מעליבות, ומעוותות אשר מציגות מציאות כואבת, בהן חיילי צבא הגנה לישראל רודפים, יורים ומשפילים ילדים קטנים, שכל פשעם הוא היותם פלסטינים, חפים מפשע. חפים מפשע לכאורה- עד כמה שניתן להבין מתמונות של רגע מסויים, מבלי שתהיה אפשרות לראות את רצף האירועים המקדימים שהביאו לתמונה הנוכחית, או להבין שזהו רק המשך שבא מתוך הצורך במגננה.
הופתעתי לטובה, כאשר מישהו סופסוף הרים את הכפפה והציג את התמונה האחרת.ברגשות מעורבים, של "אושר" על כך שגם האמת שלנו מקבלת ביטוי, מהולים ברגשות עזים של עצב, על שהגענו למצב קשה וכואב כזה, הקלקלתי בדריכות על שקפי המצגת, חושש מפני התמונה הבאה. תמונות של חיילים ישראליים מטפלים ברגישות ובמסירות בפצועים פלסטינים, הוא מראה שחדר ישירות ללבי והציף רגשות של יראת כבוד כלפי החיילים הישראלים. איך הם יכולים? - חשבתי לעצמי. הם פותחים באש, ואנחנו מרפאים אותם, ממש פועלים להכשיר אותם לפעולת התופת הבאה....כנגדנו. נראה שהמשפט הנדוש "הקם להורגך, השכם להורגו", לא פועל במקרה הזה. את לא הבנתי ואולי גם לא אבין זאת לעולם.
אבל מה שאני כן מבין הוא, שצריך להרבות במצגות מעין אלו. צריך להראות את התמונה אחרת. לפעילות ההסברתית יש חשיבות עליונה, וכפי שאני הרגשתי כשצפיתי המצגת, וחכמים ממני כבר אמרו את זה ממזמן- תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים.בניו יורק טיימס של אתמול היה מאמר לא אוהד במיוחד של אמריקני בשם איתן ברונר - יהודי ואולי גם ישראלי לשעבר, הכותב על המחיר האנושי של המלחמה ועל סבלה של האוכלוסייה הפלסטינאית....
כתבתי לו במייל חוזר למערכת ושאלתי מה היה הוא עושה לו חמס היה יושב ב Queens ויורה 64,000 רקטות על מנהטן וגורם לכך שחלק מאוכלוסיית מנהטן תברח לניו-ג'רזי....
שאלתי אותו מדוע הוא מעביר ביקורת במקום ללמד את קוראיו כי לא אנו הכנסנו את הפליטים הפלסטינאים למחנות המזוהמים בעזה ובגדה, וגם שאלתי האם הוא אי פעם יידע את קוראיו המלומדים על כנופיית טוניס שהגיעה לשטחים לאחר הסכם אוסלו - גזלה מכספי הבנק העולמי והאיחוד האירופי - חלק למימון דירתה והמלחתחה של סוהא ערפאת בפריז, וחלק אחר לשחיתויות אחרות של הרש"פ....
וגם שאלתי אותו האם יידע את קוראי ה NYT כי מרוב ייאוש החליטו הפלסטינים בעזה לבחור בחמאס כאלטרנטיבה, אולם מנהיגי שלטון זה אינם עושים דבר להגנת אזרחיהם החפים מפשע אלא מתחבאים במחילות כמו עכברים...
רק אז - אמרתי , תהיה לך הזכות להטיף...
כמובן שלא ענה....
חגית גניש ,על פי מיטב דרכה, כותבת כאן מאמר חכם ונוקב , בהיר ומפוקח. חגית מנתחת בדייקנות אינטלקטואלית וחושים חדים של שגרירה את הבעיה וברהיטות קולמוס פורסת בידנו את המענה ההולם לה. (אני מקווה שגם במשרד החוץ קוראים את מאמרייך...)
אמנם התקשורת האירופאית לקתה בשמאלנות ממארת , אולם בואו נעתר להזמנתה של חגית ונשגר מיד מיילים לכל מכרינו מעבר לים. אם יש לכם חבר בלונדון או ברלין בררו עימו , האם הוא יודע למי מתכוון המטיף במסגד שנמצא כמה קילומטרים בקו אווירי מדירתו המרווחת כשהוא אומר : "הכופרים" (רמז: הוא לא מתכון ליהודים). ומה חושבים "תואמי החמאס" באירופה צריך לעשות לכופרים האלה ? שלחו להם גם כמה תמונות וקישורים מכאן !
תודה חגית על ההזמנה החכמה. ממתין למאמרך הבא !
איך לעזור לישראל ברשת בכמה קליקים:
http://apps.facebook.com/qassamcount/ - עדכון אוטומטי דרך שורת הסטטוס ב FACEBOOK עם נפילות קסאמים
helpuswin.wordpress.com - בלוג לפעילים ברשת עם טיפים לעשייה
יש שם כמה נק' פשוטות לעשייה - 5 דקות ביום וכבר עשיתם משהו
www.standwithus.com -מידע באנגלית על הסיבות למבצע ועדכונים
http://soundsofwar.wordpress.com/ - הבלוג של מורית באנגלית
www.joinmylife.co.il - בלוג של בני נוער מהדרום - חיים תחת טילים
זה בידיים של כולנו!
זה בידים שלנו -
בשורה התחתונה, אני כן יכול להבין כי משאביה של המדינה ויכולות ההסברה של ישראל מוגבלות. אפדר להגיד ולהאשים מכיוונים רבים. אבל מה לעשות שיש שמיכה קצרה. כאן בדיוק המשימה שלנו להתערב! תראו את זה כצו שמונה. חובה על כל אזרח להכנס פעם ביום לכתבה בעיתונות זה ולהגיב עם עובדה אחת בלבד. תחשבו על זה. האינטרנט זו זירה חמה ואין סופית. חיילינו נלחמים בחזית, בואו נחזק אותם בעורף! בהסברה!
כתבת מצויין!
הערבים למדו את העבודה מצויין ועושים ישמוש תעמולתי בתקשורת בצורה מעוררת השתאות. בקטע הזה הם עושים לנו ביה"ס.
אולי אנחנו אלה שצריכים להרים את הכפפה ולהפיץ לכל מייל של מכר בחו"ל גם את הצד שלנו. מה אנחנו חוווים, מה עושים לוחמי צה"ל כדי לא לפגוע בחפים מפשע. איך אנחנו מגישים סיוע הומניטרי לאותם אזרחים שנמצאים בצד השני..
אולי...
חגית צודקת במאה אחוז
אנו מפספסים את המערכה התקשורתית שלה יכולול להיות השלכות קשות ביותר
חייבים למצוא דרל ולעקוף את הסיקור החד צדדי
אולי דרך רשתות חברתיות להגיע לדעת קהל רחבה יותר
ממשרד החוץ של ליבני אל תצפי לכלום
כמו כל הקריירה - הרבה דיבורים - אפס מעשים
כל מילה בסלע *
המלחמה על התקשורת ודעת הקהל העולמית היא חלק בלתי נפרד מהמערכה.
זוהי משימה חשובה של משרד החוץ הישראלי / הסוכנות היהודית וכיוצ"ב.
הנציגויות / קונסוליות / שגרירויות ישראל צריכות לערוך גיוס חירום / צו 8, להעביר דף מסרים שכולל את העובדות הפשוטות דוגמת אלו שציינת ולהשתמש בכל מסביר ישראלי בעל שיעור קומה וכישורי שפה.
אני חושב שזה לא משנה מה נעשה. מי ששונא אותנו ימשיך לשנוא.
זאת מלחמה והיום למלחמה יש גם מערכה בתקשורת.
אני מקווה שנפסיד במערכה של התקשרות וננצח במערכה בשטח.
עד כמה שאפשר לקרא לזה ניצחון והפסד.