הוא ישב במדי ב' מגוהצים בטרמינל בשדה דב. מהדרגות הבנתי מייד שהוא אלוף משנה במיל' ובתפקיד פיקודי. מהפלא' השחור, נוכחתי לדעת שהוקפץ בדחיפות לבסיס דרומי בשל המצב וכבר מהלילה הוא מנהל שיחות והוראות בתקשורת האלחוטית. מהפלא' השני התברר שהשאיר אישה וילדים בבית, מודאגים מאוד מהמצב וממה שעתיד לבוא: "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר, רק שימרי על הילדים ותדאגי לרותם החולה" אמר לאישתו בקול חנוק והעצב ניגר מקולו. מייד צלצל עוד פלא' והתברר שהוא גם מנכ"ל בכיר בחברה שהשאיר הרבה עבודה מאחוריו: "אל תדאג מוטקה, אני אגמור את המילואים ואסדר הכל - מסור ד"ש לכולם ותשאירו לי הכל על השולחן".

פתאום נכנס לטרמינל הקטן אחד מכוכבי תוכניות הריאלטי האחרונות שקפץ לנפוש באילת. כולם עטו עליו שיחתום, יצטלם עם הילד ויספר על החוויה מ"שדה הקרב" האחרון שבו שירת. מהפלא' הכסוף צלצלו מגיא פינס שרוצים אותו לצילום. מן העבר השני הודיע לו חברו שאשתו צלצלה והודיעה שהתקשרו מעריצים להזמינו לאיזו מסיבה שהם מארגנים במועדון תל אביבי. ברגע של נחת, חברו שליווה אותו סיפר לו: "כל אילת רק מחכים לך, סידרתי לנו הנחות וכיופים בכל מקום, אמרו לי: רק שיגיע ונפנק אותו בכל טוב".

באותו הרגע עברתי לספסל בפינה, הפנתי את מבטי לעברו של האיש במדים ואמרתי בליבי: "אני מעריץ אותו, את האיש במדים שעזב אישה ילדה חולה ועסק. עיניו נפוחות ואדומות ומאוד טרודות, כמי שכבר בלילה הספיק לנהל, לסדר ולשמוע על המשימות הרבות שעומדות בפניו - מבצע שלם למעננו".

חשבתי לעצמי בעצם:

למה שאור הזרקורים לא יופנה לחייל הצעיר או הקצין שחרפו את נפשיהם בשדה קרב ? 

למה שלא נפנה את הדרך לכל המפקדים בצה"ל שעושים ימים כלילות בשקט ובצנעה ומוותרים על משכורות עתק במגזר הפרטי ? 

למה שלא נריע, נצלם ונדאג לכל טוב אפשרי לבחורים הצעירים ? 

למה שלא נחבק את טייסי חיל האוויר שמטיסים כלי במיליוני שקלים וכובד האחריות הנופל על כתפיהם הוא חסר תקדים בכל קנה מידה ? 

למה שלא ננשק את האמא/החברה או האישה ששלחה חייל צעיר לשדה הקרב ? 

אין לי כל ספק שאם אותם אלה, ילכו ברחוב הוא יסעו בכביש הסואן, אף לא אחד יוקיר ויעריך נאמנה את מעשיהם.

סביר להניח שאת מרביתם אף אחד גם לא יזהה והם גם לא יזכו לכניסה חינם או להנחה משמעותית, או אפילו לאיזו שהיא הטבה כל שהיא. מאוד יכול להיות שדווקא אותם לא יכניסו למועדון התל אביבי.

אז בואו נפנה בימים טרופים אלה את כל מבטנו לכוכבים במדים ולסובבים אותם - הם הכוכבים האמיתיים שלי, הם הכוכבים שצריך לרדוף אחריהם לכל מקום בשביל דבר אחד - בשביל לתת להם חיבוק חזק, מילות עידוד והערצה, הרבה תמיכה ובעיקר - תודה, תודה על כל מה שנתתם ועוד תמשיכו לתת.

שלכם,

האיש בפינת הטרמינל שטס והספיק להתפלל במרומים לשלומכם וחזר לומר תודה בהזדמנות הראשונה