דברים...
מחשבות, הרהורים, הגיגים, חוויות...
מה שבלב ומה שבראש...
מה שברגש ומה שבשכל...
הכל מכל וכל.
פוסטים פופולאריים
-
החברה הכי טובה
21/6/08 | 1516 צפיות
-
זה לא יכול מתאים
8/8/08 | 445 צפיות
-
חלום שחלמתי
9/10/07 | 589 צפיות
-
מלחמת לבנון השניה
14/10/07 | 545 צפיות
-
ושבו בנים לגבולם
16/7/08 | 731 צפיות
-
אתה כבר לא
18/6/08 | 622 צפיות
פוסטים אחרונים
- העץ הכי חזק ביער 30/1/10
- (איזו כותרת נותנים לזה?!) 19/11/09
- תגידי לא 14/8/09
- "אבל הבנת למה התכוונתי!!" 25/6/09
- דברים שעושים לי לחייך (ולפעמים קצת יותר מזה) 4/4/09
- "צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי" 28/3/09
אוהבת אותך, עוזבת אותך
העמסתי על האוטו את חפציי האחרונים, נעלתי את דלת הדירה, העברתי את המפתח לדיירת החדשה, ונסעתי לביתי שבמרכז הארץ. שמחה ועצב שימשו בי בערבוביה. כמה כמהתי לגור בירושלים, כמה שמחתי בהגיעי אליה לפני קצת יותר משנה. נמשכתי לאורותיה, נמשכתי לאוויר הצלול, נמשכתי למגוון התרבויות, ולנופים שאין בשום עיר אחרת. אהבתי אותה, ועם כל יום שעבר - אהבַתי אליה רק הלכה וגדלה. בשמחה וגאווה עניתי "ירושלמית" בכל פעם שנשאלתי "מהיכן?". בחדווה הסברתי למכריי כיצד להגיע מנקודה לנקודה בתוך העיר. הגשמתי את החלום הירושלמי שפיעפע בי שנים רבות.
הזמן עבר, קיץ הפך לסתיו, שהפך לחורף, ואט-אט הבחנתי במשהו נוסף שנמצא שם. מלבד השמחה, מלבד החדווה, הסתתר לו גרעין קטנטן נוסף, שהתחיל לגדול בתוכי.
ירושלים אינה שמחה. היא כמו עלמה יפהפייה, שטרגדיה בעברה - תמיד מרוחקת, תמיד נשמרת, תמיד מסוגרת. עצב אינסופי שוכן תדיר בין אבניה היפות. והיא תמיד בודדה. גם כשהיא מוקפת אנשים, גם כשהמולה וצהלה ממלאות אותה. והעצב הזה, העצב העמוק והכואב הזה, החל מחלחל לתוכי. לא התכוננתי טוב מספיק. לא חיסנתי עצמי מפני כאביה. והם ניסו למשוך אותי איתם.
ימים רבים עברו עליי במחשבות. לבסוף הבנתי. עם כל אהבתי אל היפה בערים, עליי ללכת. מה גדולה היתה פליאתי עת גיליתי זאת. אך מרגע שהבנתי, כבר לא יכולתי לחשוב אחרת. ההחלטה נפלה. עיר הקודש אינה מתאימה לי כעת. אינני יודעת מה יוליד יום. ייתכן ועוד אחזור, ואולי לא. אבל לפחות לעת עתה, דרכינו נפרדות.
עיר הקודש, היפה בערים, אין מיוחדת ממך בעולם כולו. יופייך מסנוור, כאבך ממכר. אינני יכולה להישאר עוד.
אני אוהבת אותך, כל-כך אוהבת אותך, אבל חייבת לעזוב. |
תגובות אחרונות
-
Design4U
בתגובה על סופרמן
-
יודא אחד
בתגובה על תגידי לא
-
זוהרית רובין
בתגובה על חלום שחלמתי
-
יואב בלום
בתגובה על כלה
-
ארנה א
בתגובה על כל האחים
-
פרספונה.
בתגובה על העץ הכי חזק ביער
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מאד יפה
כתיבתך
וכירושלמית במקור
שכעת גרה מחוצה לה
אני לגמרי מבינה ומזדהה
קרה לי דבר כזה בדיוק. באותה העיר. אחרי אותו פרק זמן.
ויחד עם זה שלא הצלחתי להגשים את מה שבאתי לעשות באותה העיר, הרגשתי שהיא פשוט מפנה לי את הגב.
הרגשתי כמו מישהי שנפרדה מאהובה...
אני כבר כמה שנים אחרי, ועולה ירושלמה לחבריי פעם בשבועיים, אוהבת אותה מרחוק....
יודעת שאחזור, אך לא בקרוב,
ולא לתמיד.
אבל דבר אחד אוכל לעודד אותך, חשבתי שהפרידה לא תתאחה
אבל הכל לטובה
והיום אני שמחה מאוד....
בהצלחה
הזדהתי
איזו הארה!! דרכך אני מצליחה להבין מה מפריע לי בירושלים,
כל פעם ששואלים אותי אני לא יודעת להסביר,
המילים שלך "לא שמחה" הן פשוט התמצית של התחושה שלי לגביה,
וגם אני שמחה תמיד לטייל אך יודעת שאינני יכולה לגור בה.
תודה לך נטע על היכולת שלך להעביר למילים את הדקויות של הרגש!
כושר ההבעה שלך מרשים. יש לך יכולת מרשימה לתאר במילים חוויות ותחושות.
דרך צלחה בביתך החדש!
תמיד כאן.
שבת של אורות
וואו.. לא הכרתי את זה.
"אבנים שלובות מעצב וכמיהה". זה כל-כך יפה.
תודה!
מסופר על אבי האסירים אם אינני טועה או על הרבי מסלונים באחד מהשיעורים שהעביר לתלמידיו על חורבן הביתשאל אותו אחד מתלמידיו
רבי, אנו מתפללים יום יום על בנית בית המקדש מחדש, אנו עצובים על כך
ונושאים ענינו ומאוויינו לכךהאם בסופה של דרך אכן עצב ירד מאבני הדרך לגאולה?ענה לו הרבי יום יום שעה שעה יגלו אבני ירושלים עצבונה של עיר שחרבה, כי זו חרותה של ירושלים – אבנים שלובות מעצב וכמיהה."לכל זמן ועת לכל חפץ"
כשיגיע הזמן - תשובי אליה.
ועד אז, אני מאחלת לך שתמצאי את מקומך, את השקט והשלווה.
אהובה שלי,
...וכמו שאמרתי לך באופן ישיר, את דגולה.
בפעמים הרבות שדיברתי על העיר ירושלים, זכיתי לשמוע תגובות מתגובות שונות.
אלו האוהבים את ירושלים, היו תמימי דעים איתי.
ואלו שלא, בחרו בביטויים מביטויים שונים לתאר את אי שביעות רצונם.
הדרך בה את מתארת את ירושלים בצד הפחות נעים שלה, היא דרך מעוררת כבוד והערכה.
על משקל "בור ששתית ממנו מים אל תזרוק בו אבן"
תודה לך ילדה שהשכלת להאיר את ירושלים הפחות שמחה אך יחד עם זאת, המאוד מיוחדת
גם בזה.
אכן קסם מהלך על העיר, אך בצידו מכונן גם רוע.
גם רבן גמליאל, רבי אליעזר ויוחנן בן זכאי לא היו בירושלים.
היצירות המופלאות ביותר של העם היהודי נכתבו מחוצה לה.
אולי זה לא מקרה.
*
:-)
אנשים עוד עלולים לקחת אותך ברצינות ולחשוב שאני באמת חכמה...
יפה, אהבתי. כוכב לילדה החכמה..
אין לי הרבה כוכבים.
אבל אני נותן לך אחד.
התרגשתי
מקבל את כל המילים
עד תום
כמה כואב כמה יפה כתבת...
עיר עם עוצמה כבירה , שפועלת לשני הכיוונים: מעלה ומורידה.
יש בירושלים הדרת קודש, ממש כך, ואולי משום כך קשה לשהות בה לאורך זמן.
צריך הפוגות.
בהצלחה בדרכך, ביתך החדשים.
חיבוק וכוכב * שיאירו את דרכך.
עמוס עוז תיאר את ירושלים ב'מיכאל שלי':
ירושלים נוסחת עצב.
אבל בכל זמן סוג אחר של עצב.
עיר קשה.
וואוו... זה כל כך טוב.... גם אם זו ירושלים וגם אם זו סופה של אהבה,
של זוגיות מלאת ציפיות...
מקסים ומאוד מרגש...
(אז עכשיו את עוברת לגור בצפון ???)
כן, עצב ניבט מעיניה של העיר
שהייתה כולה אור.
ועוד ישוב האור... ישוב.
דרך צלחה.
להתרגש עד דמעות.
הצלחה בדרכך החדשה, ו... שובי לירושלים בהזדמנות הראשונה. פה מקומך!
יפייפה ומרגש..