מביט על הווה בתקווה ימים שנים עמוסי תובנות כמו עץ עמוס פרי הכל התפרק כמיגדל קלפים לשוא שאלתי בניתי חומות יום האכזבות ניראה כה רחוק נארז כמיטען בתרמיל שנישכח רוח פרדות מיללת בעץ נבוב ובמקום העץ שנירקב מול עונות השנה נבטו ניצנים חדשים של תמימות ענן קטן מציץ מוציא את ראשו מבעד לאופק שוטף דמעות בכי ישן בגשם חדש נעצמו העניים ואז ראיתי אותך צלולה בהירה כירח מישתקף במי הנהר שטף במימיו הקרים ספקותיי את באת כה פשוטה פתחת דלתך כגאות של הים עמדת סינוורת כמו השמש באמצע שמיים אחריי חיוכך שמכה בי אלך עד יבקע העפר לרגלייך
כל הזכויות שמורות למרקוזין דב |