גולדה טעתה. זה נשמע טוב: "כשהם יאהבו את ילדיהם יותר משהם ישנאו אותנו", אבל זה דמגוגיה בגרוש.

אין הורה שלא אוהב את ילדיו, יש בני אדם שלא יודעים להתמודד עם רגשות עזים כמו שנאה, עד כי הם יורים לעצמם ברגל.

זה כל הסיפור...

ירמיק יקר,

מלחמה שיש בה גווני אפור היא לא מלחמה בלתי צודקת, היא מלחמה מורכבת.

המעבר שלך מהילדים, להורים שלהם ולשלטון החמאס היה מהיר לי מדיי.

המלחמה הזו צודקת וכמוך אני מתפלל בהצלחתה ובהשלמת יעדיה הנכונים והצודקים.

אבל אני מתעכב עוד שניה לפני שאני רוחץ את הידיים במשפטים שמתחילים ב"אנו מצרים מאוד..."

אני מציע להשאיר את המשפטים המכובסים האלה לפואדים ולביבים (שמתי לב עכשיו שלריבוי של ביבי יש עוד משמעויות...).

ישנה מידה לעוצמת הכח בה צה"ל עושה שימוש אל מול החבורה המובסת בעזה ומותר לתהות לגביה.

גיא

גיא היקר

אותם אלפי ילדים נולדו להורים שבבחירות בחרו בשלטון החמאס, שלטון ששם לו למטרה להשמיד את ישראל, הוא עושה זאת דרך שיגור אלפי טילים לעבר יישוב יהודי אזרחי רודף שלום למטרה אחת בלבד להרוג עד כמה שיותר, כאשר כלו הקיצים יצא צה"ל למבצע במטרה מוצהרת - להפסיק לחלוטין את ירי הטילים, זאת צה"ל

מבצע על ידי מכות נמרצות שהוא מכה בחמאס, החמאס בהיותו שולט ברצועה - במקום להגן על האוכלוסיה שם

הוא משתמש בה כמגן חי ורצחני, מאות משפחות שוכנו בבתים בהם נמצא ארסנל של נשק ומשם הם משגרים

טילים, צה"ל הפיץ כרוזים והתקשר טלפונים כדי להוציא את האזרחים מהיעדים אך החמאס מנע מהם זאת וכאשר הצבא הפציץ הם הקימו זעקות ושגרו תמונות זוועה.

אנו מצרים עד מאד על אבדן חיי אזרחים חפים מפשע אך האשמה כולה מוטלת על ארגון הטרור שלא בחל בהרג הזה, זאת אינה מלחמה אפורה זו מלחמה צודקת על כל המשתמע מכך.

בברכה - ירמיק.

יפה כתבת, גיא.

בעניין אהבת הילדים, זה נכון לגבי הקיצונים מכל הצדדים.

המציאות באמת מורכבת ..

בעיקר מורכבת מכאב של שני הצדדים ..

לראות תינוקות מבוהלים ..

זה כואב ... לא משנה באיזה שפה מדברים ההורים שלהם ..

הלוואי נלמד לדבר כבר .. את שפת השלום .

מסכנים.

שייגמר כבר.

הלוואי והיה הדבר נכון

ממליץ להכנס לפוסט אחר של חברה שלנו בקפה

http://cafe.themarker.com/view.php?t=817052

אולי נבין שאין לנו כל סיכוי

מי ייתן ויהיה לנו נס חנוכה גדול כל השנה