במאמר בעיתון הארץ (5 בינואר 2009) תחת בכותרת "ניצחונות? אין דבר כזה" טוען אברהם בורג בהתייחסו למבצע "עופרת יצוקה", כי ישראל אינה יכולה לנצח במלחמה. הנימוקים לטענה זו מעניינים לא פחות מהטענה עצמה ואתייחס אליהם להלן עם הבאת עיקרי המאמר לצד הערות. אברהם בורג – "אני חושב שאי אפשר יותר לנצח במלחמות. לא רק אנחנו איננו יכולים, המערב כולו אינו יכול. קשה לי להיזכר במלחמה אחת ב-60 השנה האחרונות שבה ניצחה ארה"ב בהכרעה ברורה... גם אמריקה לא מנצחת. קוריאה לא היתה ניצחון מפואר, וייטנאם הסתיימה בבושת פנים, מלחמות המפרץ לא מוגדרות כהישגים צבאיים מפוארים". הערות – אברהם בורג טועה. מלחמת המפרץ הראשונה (1991) ומלחמת המפרץ השנייה (2003) היו בגדר הישגים צבאיים מרשימים ביותר של צבא ארה"ב והקואליציות הצבאיות שהוביל. צבאו האדיר של סדאם חוסיין הוכה פעמיים. בראשונה סולק מכווית ובשנייה מוטט משטרו הרודני, וכל זאת במחיר נמוך יחסית של פגיעה באזרחים בשונה ממלחמת העולם השנייה. אברהם בורג – "נראה כי משהו בד-נ-א של המערב לא מאפשר לו עוד להכריע מלחמות "כמו פעם". הציוויליזציה המערבית אינה יכולה יותר להילחם מלחמה שאחד מיעדיה השמדה. לא עקרונית, וגם לא ברמת הנכונות של חייליה לבצע מעשים שהם בגדר פשע מוחלט בעולם הערכים, האזרחי, שלהם". הערות – טענותיו של אברהם בורג תמוהות. כל עוד לא ניצב איום קיומי על הדמוקרטיות המערביות אין הן נדרשות למלחמות של השמדה. בימי "המלחמה הקרה" איימו ארה"ב וברה"מ זו על זו במשך עשרות בשנים לאחר מלחמת העולם השנייה בהשמדה הדדית. לו שאלת ההשמדה הטוטלית תחזור להיות רלבנטית – לדוגמה תקיפת איראנית של מדינה אירופאית בנשק גרעיני – סביר, כי הד-נ-א הקיומי של המערב יביא לתגובה קשה לא פחות נגד איראן במאפיינים של מלחמת השמדה. אברהם בורג – "קיים כנראה קשר עמוק בין עומק המחויבות של חברה לזכויות האדם, כבודו וחירותו בתוכה פנימה, לבין נכונותו של חייל היוצא מטעמה לקרב למחות לחלוטין את האדם האחר. ככל שתודעת החירויות מעמיקה, הנכונות לכריתת ראשו של האויב פוחתת". אברהם בורג – "נראה לי כי אם מטרת המלחמה היא השמדת האויב, זאת מלחמה שנועדה לכישלון. מסיבות הידועות לנו היטב אי אפשר יותר להשמיד עמים או, למצער, לדכא את שאיפתם לעצמאות. ומסיבות חשובות לא פחות צריך לקוות שאין לנו חיילים המוכנים להשמיד רק כדי להשמיד. ממילא צריכה מטרתה של מלחמה מודרנית להיות יצירת הידברות. ואם בסופה לא נוצר שיח עם האויב, מדובר בכישלון". הערות – איש במערב אינו רוצה להרוג או להשמיד לשם הרג או השמדה, ואולם כיצד אמורה מדינה דמוקרטית לנהוג כאשר היא מותקפת בנשק בלתי קונבנציונאלי? האם לשיטתו של בורג היא אמורה להמשיך להיות "הוגנת", להיכנע לכוחות הרשע ולהפקיר את אוכלוסייתה שלה למשטר דיכוי עריץ?
אברהם בורג – "לכן נראה כי מנהיגות ישראל במלחמת עזה עתידה להיכשל בשמנו, ממש כמו מנהיגי הדת הפלשתינאים המוליכים את עמם לעוד כישלון שיסודו התעלמות מהמטמורפוזה של מושג הניצחון: מהכרעה להידברות, מקטל לבניית גשרים. כמו הגשרים שנבנו לבסוף מעל המים הסוערים שבין פרל הארבור להירושימה, דרזדן ללונדון, דאבלין הקתולית לפרוטסטנטית, יש גשר משדרות לעזה. מי שלא יפסע עליו ינהיג את עמו לכישלון בכל מלחמותיו". בסיכומו של דבר – העולם החופשי וישראל בכללו נמצא מזה מספר שנים תחת מתקפה החותרת במוצהר למוטטו ולנפץ את הדמוקרטיה והתרבות המערבית הליברלית. בראייה היסטורית ניתן לראות כבר כיום את שלבי התפתחותו של "נאציזם" בגרסתו האסלאמית המטיף לרצח כל הכופרים, ובכללם יהודים ונוצרים, ולהשגת שליטה בעולם. אין מדובר באמירות בעלמא, אלא בתוכנית סדורה לה מטיפים אנשי אל-קאעידה, תנועת האחים המוסלמים העולמית וארגונים אסלאמיים נוספים. חכמי הלכה מוסלמים כבר התירו בפסקי הלכה לפני מספר שנים לעשות שימוש בנשק השמדה המוני לרציחתם של מיליונים במדינות המערב. |