לאור דיון בקהילת עורכי הדין, שדן בנושא אריכות פסקי דין, ובשאלה האם פסק דין נכתבים כאשר הם ארוכים מדי (קישור לדיון), מצאתי לנכון לכתוב את פוסט זה כדי להדגיש את מה שלא ברור למי שאינו עורך דין בכלל וגם לחלק מעורכי הדין ושופטים בפרט.
השאלה היא לא האם פסקי דין הם ארוכים, אלא האם פסקי דין עומדים היטב (כפי שיפורט מייד) בעקרון היעילות ועקרון ההגינות ?
ניתן לכאורה להיות מאוד יעילים בהנמקות, ולהשתמש ב-"הלכת נחה" ... הלכה מאוד אוניברסלית - "קראתי את טיעוני התובע והנתבע, נחה דעתי שדין התביעה להידחות, התובע ישלם הוצאות בסך X ש"ח - תודה ושלום."
אבל אנו רוצים יעילות משפטית אמיתית, הווה אומר הנמקה ראויה לדחיית טענה ראויה - כלומר, אם הסיבה לדחייה היא עקרון תום הלב, אז אכן אין צורך לצטט פסקי דין על עקרון תום הלב, די בלהפנות את הקורא לפסק דין שדן ארוכות בתום הלב.
לעומת זאת אם הטענה של בעל הדין היא חדשנית, ולא נידונה בעבר, אבל לא מקובלת על השופט, אז אין ברירה על השופט לשנס מתניים ולהסביר מדוע הטענה לא טובה. וכגודל עומק הטענה כך עומק התשובה - ההנמקה.
וכמובן מינימום (עד אפס) הערות אגב, זה מדגדג לשופט - אבל זה יאה ומותר אך ורק למאמר פובליציסטי - משפטי ולא לצורך הכרעה בסכסוך קונקרטי - זהו בזבוז זמן שיפוטי.
עד כאן עקרון היעילות המשפטית - וכעת לעקרון ההגינות - בעל הדין כתב 100 טענות משפטיות, אם אחת מהן משכנעת את השופט - ניתן להשתמש בה כיחידה ולהשתית את פסק הדין עליה - END OF THE STORY.
אם כל 100 הטענות לא משכנעות, אז כן (!) מתייחסים לכל 100 הטענות, ודוחים אותן אחת לאחת בנימוק קצר או ארוך (עקרון היעילות) רק כך יוגשם המשפט "ידע המפסיד כי בדין הפסיד".
לכן זה בכלל לא משנה אורך פסק הדין, יכול שהוא יהיה מבוסס על טענה אחת לקבל את טענת התובע, ואז אורכו יהיה קצר, ויכול ויצטרך 30 עמודים כדי לדחות את טענות התובע אחד לאחד.
לכן אימרו מעתה - האם פסק הדין קיים את עקרון היעילות ? האם ההנמקות קצרות היכן שצריך וארוכות היכן שצריך ? וללא הערות אגב.
וכן, האם פסק הדין קיים את עקרון ההגינות, ובית המשפט התחייחס לכל טענות בעל הדין, כאשר לא קיבל את עמדתו.
לכן, זה בכלל לא מעניין אם פסק הדין הוא 100 עמוד, 1000 עמוד, או 2 עמוד - זהו מדד שלא אומר לי ולכם כלום, לא מסייע בכלום, כי יכול להיות פסק דין של 100 עמודים של התייחסות עניינית ויכול להיות פסק דין קלוקל של (רק) 30 עמודים של הערות אגב מיותרות.
חומר קריאה למתעניינים ורוצים להרחיב השכלתם בנושא: 1. על יושר אינטלקטואלי ושפיטה, מאמר מפי עו"ד שמחה ניר - קישור
2. על בזבוז זמן שיפוטי, מאמר מפי עו"ד שמחה ניר - קישור
3. על אמון הציבור במערכת המשפט, ריכוז מאמרים - קישור |
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ההבנה שלי במשפט היא בערך כמו ההבנה שיש לי באסטרופיזיקה, אבל יחד עם זאת צריך לזכור שבסופו של דבר, עם כל הכבוד, מדובר בסך הכל בבני אדם, ושופטים הם לא יוצאים מהכלל (למרות שחלק מהם בהחלט ייתווכח איתי בעניין הזה).
כולנו יודעים שכשנותנים לבנאדם להתבטא, ועוד בתוספת לחשיבות הגדולה שאנחנו נותנים לדבריו, קשה מאד יהיה בשלב הזה לשים לו סכרים. המילים, הדעות והאג'נדה האישית ינבעו מתוכו בששון ובשמחה, וכפי שנאמר איפשהו, מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו.
זה טוב? לא יודע
זה רע? לא יודע
אבל זה מה יש.
השכלתי. חן-חן.
(מניין יש לשופטים שפה כה פיוטית ?
).
ידידי המלומד - אין צודק ממך
במציאות השיפוטית הישראלית - קיימים עומס וסחבת איומים, ההופכים כל התדיינות לעינוי דין.
אחת הסיבות לעומס ולסחבת הבלתי נסבלים היא התעקשותם של שופטים רבים מידי לכתוב פסקי דין ארוכים מדי, "תיאורטיים" מדי, עם עשרות ציטוטים מייגעים ומיותרים מידי;
השופטים מבקשים באמצעות ה"מאסות" הללו (שלא לומר ה"דייסות" הללה) להתקדם למעלה במעלה המערכת השיפוט (מהשלום, למחוזי ולעליון - שם כידוע, פסק דין הקצר מ- 100 עמודים לא נחשב כלל).
הגיע הזמן לפסקי דין עניניים, מקצועיים ומנומקים - וכן, בהחלט, גם קצרים.
זה לא סותר, נהפוך הוא.
שהרי מן המפורסמות היא, ש"לא הגודל קובע".