עיקרים: במאמר בהארץ מאשים עקיבא אלדר את רה"מ אולמרט באטימת אוזניו לקול המתון של ח'אלד משעל ובסיכון חיילי צה"ל לשווא. בדיקה מעלה, כי דווקא עקיבא אלדר לא דייק בנתונים עליהם הסתמך והכתובת ל"אשמה" צריכה להיות מופנית למצרים. 

עקיבא אלדר, במאמר בעיתון הארץ (5.1.09) מטיח האשמה חמורה ביותר ברה"מ אהוד אולמרט, וטוען במשתמע כי אולמרט אטם אוזניו לגמישות המסתמנת בעמדות מנהיג חמאס ח'אלד משעל וסיכן חיילי חיילים בשולחו אותם למבצע קרקעי, אשר לשיטתו של אלדר, היה מיותר. וכך כותב אלדר:   

"בשבת, שעות ספורות לפני שצה"ל הסתער על רצועת עזה. חאלד משעל הודיע באמצעות אתר האינטרנט של עז א-דין אל-קסאם, שהוא מוכן לא רק ל"הפסקת התוקפנות"; ראש הלשכה המדינית של חמאס הציע לחזור למתכונת המחסומים של 2005, כלומר להסדר במעבר רפיח מהתקופה שלפני ניצחונו של חמאס בבחירות והשתלטותו על האזור. הוא הביע נכונות להחזיר את הניהול במשותף למצרים, האיחוד האירופי, נשיאות הרשות הפלשתינית והחמאס".  

"נראה שראש הממשלה אהוד אולמרט לא שמע, או לא רצה לשמוע, חדשות מעין אלו. שוב הוא "הביט לאמהות בעיניים" והבטיח, כי שלח את ילדיהן לשדה הקרב רק לאחר שהממשלה מיצתה עד תום את כל הדרכים האחרות להחזיר את השקט לילדי שדרות. במקרה הטוב, אולמרט לא אמר את כל האמת". 

האם עקיבא אלדר מדייק בדבריו? ראשית, יש לבדוק את נוסח דברי ח'אלד משעל כפי שהם מצוטטים באתר חמאס, כמובא להלן: 

"ובנוגע למעבר רפיח אמר משעל: אנו רוצים מעבר ככל המעברים, ואנו הצענו לפני שנה לאחים המצרים נוסח לניהול המעבר, בהשתתפות מצרים, הנשיאות [הפלסטינית של אבו מאזן], חמאס ו[המשקיפים] האירופאים, ואולם דבר לא קרה, ואיש לא אמר שחמאס רוצה את המעבר רק לעצמו".  

מנוסח דבריו של משעל עולה, כי עקיבא אלדר לא דייק בשתי נקודות מהותיות. ראשית, הצעתו של משעל אינה חזרה להסכם המעברים מ- 2005, כפי שטוען אלדר, אלא מדובר בהצעה שונה אשר בעניינה הבהירה הנהגת חמאס חזור והבהר עד לעייפה, כי אין היא מוכנה להעניק לישראל כל תפקיד של נוכחות או פיקוח מרחוק על מעבר רפיח וכי המעבר צריך להיות פלסטיני – מצרי בלבד.  

שנית, הצעת חמאס לא נדחתה ע"י ישראל, כפי שניתן להבין מדבריו של אלדר, אלא דווקא ע"י מצרים שלא הייתה מוכנה לקבל את עמדת חמאס אשר שללה לחלוטין את התפקיד הישראלי במעבר רפיח. מצרים התעקשה (ועודנה מתעקשת) על יישום הסכם המעברים מ- 2005 (שאינו תקף מאז 2006) ועל מימוש חלקה של ישראל בפיקוח על מעבר רפיח (במצלמות). זה שורש המחלוקת בין מצרים לחמאס (ללא קשר לישראל!) והוא נובע מחוסר רצונה של מצרים להפוך את מעבר רפיח למעבר פלסטיני – מצרי, בטענה שהדבר "יפטור" את ישראל ממעמד של "מדינה כובשת" ויעביר את האחריות על רצועת עזה לידי מצרים.  

בסיכומו של דבר, האשמותיו של עקיבא אלדר בעניין זה נגד רה"מ אולמרט אינן מבוססות ואינן נכונות. הביקורת של אלדר צריכה להיות מופנית כלפי מצרים ולא כלפי ממשלת ישראל. לו היה עוקב אלדר אחר התבטאויות הנהגת חמאס, וכך אחר העיתונות של חמאס, הוא היה מוצא כי גם חמאס אינו את ישראל בטרפוד הצעתו לפתיחת מעבר רפיח אלא את הנשיא מובארק.