אחרי בערך 15 שנים בהם יצאתי לאינספור דייטים, שחלקם הקטן התפתחו לקשרים קצרים של מספר שבועות וחלקם העוד יותר קטן התפתחו לקשרים של למעלה מחודשיים כשהשיא היה קרוב לחמישה חודשים.

סוף סוף יש אשה שאוהבת אותי. כל זה משנה לחלוטין את העולם שלי. במהלך 15 השנים האחרונות הייתה לי תחושה שאשה לא יכולה לאהוב אותי.

התחושות היו או שנשים אינן אוהבות גברים ונמצאות איתם רק כי הגבר רוצה ולאשה זה נוח. או שנשים כן אוהבות גברים אבל לא אותי.

לפחות בשנים האחרונות התחושה הייתה שנשים אולי אוהבות גברים אבל בי יש משהו דפוק, שלא ברור מהו, שאינו מאפשר לנשים לאהוב אותי ואינו מאפשר קיומן של מערכות יחסים ארוכות טווח כמו שאני רוצה.

אלו שכן היו איתן מערכות יחסים קצת יותר מאשר מספר שבועות, היו תמיד כאלו שאו שאינן מושכות אותי (וזה בלשון המעטה, המדובר הוא על שמנות ולא מטופחות) או כאלו עם בעיות נפשיות ברמות על (כאלו המטופלות על ידי פסיכיאטר). אחרי הכל התפיסה שלי הייתה שמשהו דפוק בי ואינו מאפשר קיומן של מערכות יחסים. כך שאלו שכן נמשכות אלי, תמיד יש בהן משהו או שנראה ממבט ראשון (מכוערת) או שיתגלה לאחר חודש או לכל היותר חודשיים (בדרך כלל בדמות מחלת נפש זו או אחרת).

מה שיש לי עכשיו זה משהו מיוחד מאד. אשה שנראת מושכת לכל הדעות (אמנם לא מלכת יופי ולא דוגמנית, אבל לכל הדעות בעלת גוף מושך) ולא רק זה אלא גם חכמה.

כמובן שלאחר כל התקדימים, חיפשתי מחלות נפש וכד' ומצאתי אישה שאמנם יש לה מספר תסביכים (טוב למי אין) אבל מחלת נפש ברמות שראיתי בעבר אין. במשך זמן רב הסתובבתי עם הציפייה שמתישהו יצא המרצע מן השק. אבל לא, לא יצע לא מרצע, לא חתול שחור ולא כלום.

כל הסיפור הזה מנער אותי ואת כל התפיסות שלי. בעיקר מנער את יחסי המין שלי שנראים אחרת לחלוטין. עוד מעט ואתגבר גם על התסביכים המיניים שלי, שעליהם לא ממש סיפרתי בבלוג הזה אבל הם קיימים.