הדלת הרחבה ההיא כפולה גבוהה וכבדה צבועה ירוק, וממנה ירדו לרחוב שבע מדרגות אבן ,מדרגות רחבות, עליהן ישבו השכנים בערבי הקיץ החמים..ודיברו

אני נזכר עכשיו..לגבי השכנים,היו עוד זוג שכנים עם שתי בנות ,אני לא מצליח להיזכר בשמותיהם. הם היו צעירים יחסית לשכנים שבסביבה,הם גרו בבית של הדודה שלי לאה.  שגרו מולנו

דודה לאה עלתה לארץ לפנינו הבית שלה התפנה ואלה באו לגור,לימים הבנתי שגם הם עלו לארץ אחרינו,אני רואה אותם בדמיוני, אני לא מצליח לזכור את שמם,אני חושב ששם האישה הוא אסתר, את שמו אני לא מצליח, וגם את שמות הבנות. נזכרתי-שמו דניאל והמשפחה- אללוף

דודה  לאה אחות אבי,בעלה אלברטו והבת רוזה עלו לארץ לפנינו בשנתיים שלוש,וסבתי וידה רושה עלתה איתם,בנם צפניה,נשלח לפני הרבה שנים לארץ באמצעות עלית הנוער

צפניה ,צ'ליבי, התחנך בקיבוץ,התגייס לצבא לצנחנים ונלחם במלחמת סיני.נפצע בעורפו,יצא מהפציעה ,בריא. פגשתי בו לראשונה כשבאנו לתייר את הארץ ולבקר את המשפחה של אימי ובעצם לבדוק אפשרויות עליה

הוא בא לבקר אותנו אמא,רחל אחותי,ואני לביתה של דודה מטילדה אחות אימי,ברחוב המגינים בחיפה. חיל מהצנחנים מרשים ביופיו, גבר חזק

לימים צפניה לא הצליח להתרומם ולייצב את חייו

חי חיי הוללות ,עסק בהרכבת תריסים,חלק מהזמן כעצמאי

התחתן בגיל שלושים ושתיים, עם מזכירתו בת השמונה עשרה,נולדו להם שתי בנות חמודות, התגרשו וצפניה עבר לדירה משלו,וחייו התחילו להידרדר,סבל מסכרת,לא טיפל בעצמו,לא עבד רוב הזמן,רוזה אחותו טפלה בו.....צ'ליבי נפטר בגיל חמישים ומשהו

הבית של דודה לאה היה בית גדול יותר,כמו שלנו היו בו שלוש קומות,כאמור ,של בעל בית עשיר שעבר לגור במקום נחשב והשכיר לשלוש משפחות יהודיות מהמעמד הבנוני

הזכרתי את המשפחה שגרה מעל דודה לאה, משפחתו של משה מוכר הדגים

אישתו פלומבה, אחותה של דודה אידה, שהייתה אישתו של דוד איזק אח אימי. לפלומבה ולמושה היו שני ילדים ג'וג'ו ואסתר היו יחסים טובים בין השכנים, אנחנו עלינו לארץ והמשפחות של השכנים שהזכרתי נשארו .זפירה ושבתאי והילדים מילי,לאה,וסמי

לורה ובעלה ושני ילדיהם,דניאל ואסתר ושתי הבנות,פלומבה ומשה וילדיהם אסתר וג'וג'ו

מול הבית של דודה לאה היה בית הכנסת שלנו

מבנה לא גדול אבל מרשים בפנים

התיבה גדולה וגבוהה עשויה מעץ מבריק צמודה לקיר, ואל התיבה עולים במדרגות עץ ויורדים מהצד השני. התיבה מול ארון הקודש שוב לבוא אליו היה צריך לעלות מספר מדרגות,מסביב ספסלי ישיבה בנויים ונוחים, נברשות תלויות מהתקרה, אני לא זוכר עזרת נשים, אני מניח שהיה .ומהתקרה ירדו גם הכלי השמן הגדולים שהיו מורידים ומדליקים בהם את פתילות השבת, נירות החנוכה והימים הטובים

בבית הכנסת הזה התפללנו אבא שלי ואני,עד שהוא נסגר בהוראת השלטונות,מכיוון שהוא עמד לקרוס

הקיר הגבוה שאליו הייתה צמודה התיבה התחיל לייצר בטן קמורה והייתה סכנה ממשית לקריסתו

אני נזכר את ימי השישי ושבת בבית הכנסת, בהם אבי היה קורא את התפילות,אני נזכר בכך שכבר לא היה מנין, אני זוכר בחגים את האנשים החשובים תושבי השכונה שהיו מגיעים

מכל קצות העיר להתפלל את תפילות החג בבית הכנסת הישן מימי הילדות שלהם. אני זוכר בעיקר את שמחת תורה,ואת ההקפות שאבי היה מנהל, וכאילו אני שומע עכשיו את אבי שר לפני טור מוליכי ספרי התורה " מי פי אל מי פי אל יבורך כל ישראל

בית הכנסת נסגר ואבי ואני התחלנו לכתת רגלינו לבית כנסת אחר "ביקור חולים

אני אחזור לבית הכנסת הזה

אבל אני רוצה לספר סיפור שאבי סיפר על קושי החיים

סבי ,אב אבי ,יצחק ארדיטי בן דונה ז"ל, הזכרתי באחד הדפים הקודמים, שהיה עובר בתיבה באחד מבתי הכנסת בעיר...בכל שבת וחג  היו צועדים ברגל סבי ואבי, מענין למה לא הזכיר בסיפור הזה את אחיו חיים... בכל מקרה באחת השבתות שצעדו להם ,טליותיהם תחת זרועותיהם בדרכם לבית הכנסת ......שבת שלפני אחד החגים, שבוע שבו שאלה וידה רושה,סבתי את סבי יצחק איך היא תכין את החג וכסף אין. והוא ענה ,שהעזרה תבוא מהשמים

וכשהם צועדים וסבי מהורהר, ואבי צועד בעקבותיו....אבי ילד קטן...אומר לו סבי ,שלומיקו, אתה רואה את הנייר הזה שם בערמת הזבל, כן עונה לו אבי,קח אותה ושים אותה בכיסך ועל תוציא אותה עד שאומר לך... ואכן קח היה..הלכו והתפללו וחזרו לביתם והשבת עברה.במוצאי שבת קרא סבי לאבי, ושאלו, שלומיקו הנייר שאספת לכיסך האם הוא עדיין אצלך    כן ענה אבי,אם כן תוציא אותו מכיסך ותן אותו לאמך... מתברר שאותו נייר היה שטר כסף גדול דיו כדי שסבתי וידה רושה תוכל להכין את חג 

ואכן מהשמים ריחמו

נסים קרו לא רק בחנוכה,

ההורים שלי ילדו שלושה,וידה רושה ע"ש סבתי מצד אבי, אני יצחק ע"ש סבי מצד אבי, ורחל ע"ש הדודה רחל של אבא שלי, למה לא ע"ש סבתי מצד אימי כמקובל..אהה  אהה, הרי אחותי הגדולה וידה , זהו שמה של סבתי מצד אימי, ומכאן שחסכו שם, כלומר שניים במחיר אחד.....

ולכן היה אפשר לקרוא לאחותי הקטנה רחל,ע"ש דודה רחל.....