מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה
דברים שכתבתי
פוסטים אחרונים
- חוזרת לטפל 13/9/12
- חג הבשר 25/4/12
- שיר בגשם 10/3/12
- מניפסט 5/3/12
- קטע שתרגמתי בויי נט ספרים 21/2/12
- עדי נויהאוס - יש לרשום ולזכור 5/1/12
ארכיון
דווקא עכשיו
... דווקא עכשיו, ברעם התותחים המטפורי, מזכיר שירו האחרון של 'מורנינג', 'יחסיות', את הפרופורציות הראויות. הנה השיר במלואו:
יחסיות
חייל בינוני נפצע פצעים קשים בקרב קטן בפאתיו של כפר שאיננו עויין בדרך כלל. בחדשות הודיעו שאין קשר בין גודלו של החייל שכאמור היה מן הדגם הבינוני ולא לכפר שבדרך-כלל איננו עויין אבל פצע את החייל פצעים קשים.
מאוחר יותר מת החייל הבינוני, מת לגמרי. נקבר בארון בינוני והושלך לבור בינוני תפילה בינונית לעילוי נשמתו נאמרה על-ידי רב רגיל לאל גדול ומלא רחמים הפך החייל לחלל בינוני מבין סך-כל החללים הרגילים.
רק משפחתו של החייל מתה ביחד איתו וכך הפך חללו למלא כמו האל המלא ברחמיו
השיר הוא אנטי-מלחמתי, במיטב המסורת של ספרות אנטי מלמחמתית שנכתבה בעולם. הוא יכול היה להיכתב בכל זמן ובכל מקום. הוא מעמיד את עניין גודלו של החייל ("חייל בינוני / נפצע פצעים קשים") במרכז.
'בינוני' כאן מהווה לא רק שם תואר לגודל החייל. המילה יוצרת ריחוק בין נמען המידע (לצורך העניין, כל אדם המאזין לחדשות), מהות המדווח (פציעתו של החייל), ומזכירה לנו את קיומה של מה שדויד גרוסמן כינה 'מכבסת מילים': אופן הדיווח מכהה את עצמת הכאב המקופל בדברים. כך גם האמירה 'בפאתיו של כפר שאיננו עוין בדרך כלל'. האמירה מחדדת את הגיחוך של כל אותן מלים שנועדו ליצור מניפולציה בלב השומע - גודל החייל, הרי, איננו משנה, וכך גם מעמדו של הכפר. המניפולציה מתכוונת, כמובן, להרגיע. דווקא בגלל מהותה של ההודעה.
סיום השיר משחק משחק קל עם המילה 'חלל', ומשמעויותיה: זהו גם מרחב ריק וגם אדם שנהרג, ומעמידה בסימן שאלה את השורה הפותחת את תפילת האשכבה: 'אל מלא רחמים'.
דווקא בימים אלה, בהם 'המוזות שותקות', נראה לי שחשוב להיזכר בחשיבות המלים שאנו משתמשים בהן.
כדי שנוכל להאזין למה ש'הודעו בחדשות' באופן מחודד.
|
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בכייף יפה שלי..
בואי תראי איפה הייתי בשבת..
http://cafe.themarker.com/view.php?t=863082
מיכל,
תודה על השיר.
ותודה על הקישור.
אל מלא רחמים
אל מלא רחמים,
אלמלא האל מלא רחמים
היו הרחמים בעולם ולא רק בו.
אני, שקטפתי פרחים בהר
והסתכלתי אל כל העמקים,
אני, שהבאתי גוויות מן הגבעות,
יודע לספר שהעולם ריק מרחמים.
אני שהייתי מלך המלח ליד הים,
שעמדתי בלי החלטה מול חלוני,
שספרתי צעדי מלאכים,
שלבי הרים משקלות כאב
בתחרויות הנוראות.
אני שמשתמש רק בחלק קטן
מן המילים במלון.
אני, שמוכרח לפתור חידות בעל כורחי,
יודע כי אלמלא האל מלא רחמים
היו הרחמים בעולם
ולא רק בו.
יהודה עמיחי.
*אתר מצוין למילות שיריו של עמיחי
http://www.shiron.net/homepage.aspx?id=458&name=יהודה_עמיחי&type=1&tab=0
ד"ש ממיכל
אל מלא רחמים - יהודה עמיחי
http://www.hofesh.org.il/alternatives/burial/y_amichai_el_maleh_rachamim.jpg
הידעת ג'ני, שהוא משפוחה שלי מהצד של היקים..?
באמת התורה. אם אני לא טועה בן דוד ראשון של סבא דאובה.
ונסיים בותיק והטוב בוב דילן
נולדנו בזמן -
http://il.youtube.com/watch?v=HtJvANcZ4rM
---------
ותודה לך מדהימה
תראי - כוכבבבב ...
בקשי משאלה.
מתה עלייך
אהוד,
תודה על ההארה והכוכב.
בהחלט.
יופי שביקרת ותודה.
בשיר מופיעות המילים "בינוני" ו"קטן"
רק חמש שורות לפני הסוף מופיעה המילה "גדול", בהקשר של אלוהים
זה אירוני וצובט כל כך, שעשיתי הפסקה ורק אחרי כמה שניות המשכתי.
כאילו אפשר היה לחתוך את השיר בנקודה זו, והוא לא היה נפגם.
אבל גם כך, עם הניתוח שלך, קיים נפח בשיר.
אף פעם לא ממש הבנתי את המשפט הזה שאומר שהמוזות שותקות. תראי כמה מלל עיתונאי וספרותי נכתב, רק כאן בקפה. תגובות נהיות ארוכות כמו היו מאמרים קטנים ומנוסחים היטב, אנשים משחררים את חרצובות עטיהם וכותבים וכותבים וכותבים. כמה ספרים ושירים נכתבו ועוד ייכתבו על הקלות הבלתי נסבלת של הלחימה והשכול, כמו השיר/סיפור קצרצר הנפלא שהבאת כאן.
המוזות רועשות.
מאז שהגבתי כאן בשעה 12:36 היום, הביטוי 'חייל בינוני' לא יוצא לי מהראש.
אין אפס, זה חזק. כל כך זכיר וקליט עד כדי סלוגן.
הפרשנות בגורסת כי התואר 'בינוני' מסמל/מייצג/ווטאבר את 'מכבסת המילים' והריחוק בין המציאות להשתקפותה במדיה פתלתלה מדי, לטעמי.
אני מעדיף את הפרשנות של 'בינוני' במובן 'ממוצע'. אחד העם צעיר שיוצא אל הקרב – במובן הקרבה. זה יכול להיות כל אחד.
דביר עמנואלוף ז"ל, שנהרג אתמול בלחימה בעזה, הוא אחד - חייל "בינוני", אבל לדעתי גיבור גדול.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=818388
השורה "כפר שבדרך כלל איננו עויין" מופיעה פעמיים בשיר (בשתי צורות).
אני חושב שאם מחפשים להמחיש ניכור וניתוק בין מציאות לבין יו-ניימם-איט - השורה הזאת היא נקודת מוצא טובה יותר.
ממש לא מיותר.
כותבים בעברית היום אינם יכולים שלא לחשוב על השיר של עמיחי.
תודה על האזכור.
בלי ספק.
ותודה, אילה.
זה הרגע בו אני חושבת שבחרתי תחום לימודים טוב.
כי המלל המיידי ייעלם, ומה שיישאר תהיה הספרות.
והאמנות.
והחשיבה האנושית.
דווקא בימים אלה, בהם 'המוזות שותקות',
נראה לי שחשוב להיזכר בחשיבות המלים שאנו משתמשים בהן.
לגמרי.
ותודה שהבאת.
ניתוח מבריק של שיר מבריק.
הוא ללא ספק מהחדים והמחודדים, מורנינג.
אכן היטיב להעביר, גם הפעם.
בעיניי - את התחושה של האימה, ואת ההקשרים שהם כל כך איומים.
זהו שיר לכיתה
של חייל בינוני
והשאר הרי מוכר ידעו ומאוד לא חביב על חלקנו
אז היה כדאי ללמוד ספרות?
לא תמיד מי שמנתח זוכה לשמוע שקלע.
לרוב לא.
למזלי, אתה חי ואתה כאן. 'בזמן אמת'.
תודה, והנה -
http://cafe.themarker.com/view.php?u=80200
יופי של ניתוח ליופי של כתיבה.
אם תצרפי לינק נוכל ליהנות ולככב גם את המקור.
תודה.
יכולת להבחין בין המדווח בתקשורת למצב האמיתי - אין 'חייל בינוני', אין חלל שאינו חשוב.
ויחד עמו, כל המשפחה מתה.
'לגמרי'.
כבודנפל בחלקי
לא תמיד כותב זוכה להבנה כזאת ממי שקרא אותו
ועוד פחות מכך שהוא מביא את הדברים לידי שיתוף עם הכלל.
יוסף
מהן הפרופורציות הנכונות?
מהזוית שלי, זה קרב גדול בפאתי כפר מאוד עויין.