המלחמה תפסה את תושבי הדרום בבעייה כלכלית שהחלה הרבה לפני שהיא פרצה. תושבי שדרות שכאילו היו "רגילים" (עד כמה שאפשר להתרגל למצבים כאלה), המשיכו להגיע למפעלים כל 8 השנים שהם היו בטווח הרקטות וניסו לשמור עד כמה שניתן על אורח חיים "נורמלי". אבל ההתפתחויות האחרונות הגבירו את הבעייה של תושבי שדרות, והרחיבו אותה גם למקומות נוספים, כפי שאנחנו כבר יודעים.

המצב הזה הגיע בעיצומו של משבר כלכלי עולמי שפגע בכולנו, אבל יותר מכל פגע במפעלים בדרום. מצב של הבטלה שורר בדרום כבר זמן רב ואין ספק שמה שקורה עכשיו מחריף את המצב בצורה משמעותית עד כדי יאוש.

אלה שכבר יש להם עבודה אינם יכולים להגיע אליה בגלל הוראות פיקוד העורף, וצריך לקחת בחשבון שגם אם מקום העבודה הוא ממוגן, איך אפשר להשאיר את הילדים לבד בבית, במיוחד בבתים לא ממוגנים, או ילדים קטנים שאינם יכולים להשאר לבד.

המצב מורכב מאוד, ובסופו של דבר, נראה שרוב האנשים באיזורים הללו אינם יכולים לצאת לעבודה. וכאן נוצרת בעייה עם בעלי המפעלים/חברות במקום. כמובן שגם הם סובלים מהסיטואציה והעובדה שהעובדים אינם מגיעים לעבודה מסיבה להם הפסדים נוספים. עד כדי כך, שקראתי היום ב-YNET שאנשים מסכנים את עצמם כיוון שבעלי המפעלים/חברות מאיימים בפיטורין אם הם לא יגיעו לעבודה. מצד שני, האם בעל מפעל/חברה יכול לקחת על עצמו אחריות כל כך כבדה שחס וחלילה עובד שלו יהרג בגלל שהוא הכריח אותו לבוא לעבודה? מסתבר שכן, שבעלי מפעלים/חברות מוכנים לקחת את הסיכון הזה, מתוך איזה תחשיב סטטיסטי שהסיכוי שמישהו מהעובדים שלהם יפגע הוא נמוך - משהו כמו "לי זה לא יקרה". לצערנו, זה עלול לקרות ועוד איך.

הפתרון לדעתי הוא בהתערבות המדינה. הרי היה ברור לממשלה כשהיא יצאה למלחמה הזאת שבנוסף לכל הנזקים יגרם גם נזק כלכלי משמעותי לתושבי הדרום, וכיוון שהאוכלוסיה בדרום נוהגת על פי הנחיות פיקוד העורף ונצמדת למרחבים המוגנים, הממשלה צריכה לספק כאן פתרון שהוא גם כלכלי. הפתרון הזה צריך לכלול גם את העובדים באיזור וגם את בעלי המפעלים/חברות.  וזאת כדי למנוע לחצים נוספים על האוכלוסיה.

חבילת ההטבות הללו צריכה לכלול גם את הבנקים, והיום אני מבין שישנה יוזמה ברוכה לאפשר לתושבי הדרום לחרוג ממסגרת האשראיי שלהם. חייב להגיד, חסר תקדים, ואני מקווה שזה יאושר.