******
!!!!!!!
//////////
............
פוסטים אחרונים
- ושוב 22/9/09
- ברכה לשנה החדשה 1/9/09
- חברים יקרים 25/8/09
- דברים שיושבים לי על הלב 16/8/09
- חברים וחברות יקרים 14/8/09
- חשיפה רגעית 19/2/09
ארכיון
היתה כאן נפילה
לפני 20 דקות בערך... אני לא מרגישה שום פחד, אבל הלב שלי עדין דופק במהירות מוגברת למרות שכבר עבר- נגמר. אולי אני נפגעת חרדה? לא יודעת.. יצאתי מיד אחרי, החוצה כי אין דרך אחרת לדעת מה קרה ואיפה. רק על-ידי איסוף מודיעין אקראי ברחוב. עברה אשה עם 2 כלבי מחמד כאילו כלום לא קרה. ממש קינאתי בה. שאלתי אותה אם היא יודעת איפה נפל והיא ענתה שזה ממש לא מעניין אותה והמשיכה לטייל בנון-שלנטיות עם כלבי המחמד שלה. ראיתי אמבולנס, מחפש נפגעי חרדה (לא חשבתי לרגע שאולי אני אחת מהם). עברה ניידת וזהו. הסתכלתי בטלויזיה לראות צילומים מהמקום של הנפילה. אני חושבת שזיהיתי . מעבר לכביש באזור של הוילות. זה נשמע כל כך חזק כאילו 100 מטר ממני למרות שזה לפחות קילומטר... אתמול היה כאן יום של חסד. אף אזעקה אחת. החלטתי לעשות מעשה ו"לקפוץ" למרינה, להסתכל קצת על הים הספינות והשמים. הגעתי לשם בדרך לא דרך ומצאתי 2 שולחנות מאוישים. מיד בעל המקום ניגש אלי (הייתי "תופעה" שם) והגיש לי בכבודו ובעצמו את הקפה. אף פעם לא ראיתי אותו קודם. בדרך כלל המקום הומה מלצרים... ישר התפתחה שיחה בין השולחנות, כמו במלחמה- מיד מתחברים! במקום היפה הזה היתה דממה רועמת. כל כך יפה ושוב אזעקה - רביעית בתוך חצי שעה. שוב הלב דופק בחוזקה. כנראה ששולחים לנו אותם רטרואקטיבית... אז ניצלתי אתמול כל דקה שידעתי שיכולה להיות האחרונה שם, במקום היפה-מסוכן הזה. וכולנו התקפלנו משם אחרי רבע שעה של שתית קפה עם כמה קרני שמש. שומעת מטוסים בשמים... מקווה שיעשו משהו לעצור את שטף הטילים הזה! כותבת כתראפיה עקב "סגר" בבית. אין מצב לצאת. מישהי כאן כתבה והשוותה "אותם" לעכברים. אני רוצה לציין שגם אנחנו מתחילים לחיות כאן כעכברים שמדי פעם יוצאים מהמחילה לראות מה קורה בחוץ וחוזרים ל"מנהרה" שלנו. הבית כבר הפך להיות כולו מקלט. עקב 30 שניות שמוקצבות להסתתר, התחלתי להשאיר את התריסים סגורים כי נמאס לי ב30 שניות לרוץ לסגור אותם כל פעם. ויש כאן הרבה.(חלקם נשברו מהמהירות שסגרתי אותם) מפאת זהירות כשיש צפיפות בתדירות האזעקות אני כבר משאירה אותם סגורים. (תריסים+חלונות). אז אני לא יודעת מי כאן העכברים במשחק הזה. אבל מקבלת הכל באהבה ומחוברת במחשבה לחיילים שלנו שנמצאים שם עכשיו בכדי לשפר את המצב. וגם מיד במצבים האלו אני מתחברת לגלעד שליט, לא יודעת למה. הוא כל כך קרוב בעצם לכאן ולא יכול לצאת משם... ומקוה שייגמר בטוב ושלא יפגעו הילדים האלו שמגנים עלינו ולא אבות לילדים קטנים שגם הם עזבו את בתיהם ללא ידיעה מה מצפה להם. עד כאן. ברחה לי לגמרי המוזה! |
תגובות (32)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אבי שלום
אני רק נאלצת להיות אמיצה. לומדים את זה. לא נולדתי כזאת (נהפוך הוא).....
ומה שהכי מצחיק אותי שמתיחסים אלי כאן (בעיר ) כאילו אני כזאת.
הכתיבה תרופה זמנית ללחץ - נכון!
מנסה למשוך מה שיותר להישאר כאן בביתי.
יש לי "הזמנות" למרכז ואם לא תהיה ברירה
אקח כמה ימי "חופש" להחזיר כוחות.
(זה בערך כמו חופשה של חיילים)
שמחתי שאתה מבקר כאן. ועכשיו אולי עדיף לך שאתה "שם".
אבל בטוחה שהלב שלך כאן.
:))
מלחיץ! מלחיץ! רק עכשיו התחיל ממש להלחיץ.....
מקבלת חיבוקך בשמחה
ומחכה מאד לחזור לשגרה.
שמחתי לראות אותך כאן
ותסלחי לי עם תגובותי בימים אלו מועטות או חסרות עקב ,
"בעיות בריכוז"...
תודה בועז שביקרת כאן. עברנו יום קשה אתמול. אכן, מחכה שהמוזה תחזור ואיתה השקט לכל האזור...
גם אני סבור שאת אמיצה מאד.
נסי לקחת לך כמה ימים של שקט באיזור המרכז.
אם זה נבצר ממך, התרכזי בפעילויות האהובות עלייך.
שמרי על קור רוח ככל האפשר.
באופן אישי ואירוני, אני מכיר היטב את ההרגשה.
אבל זה לא ימשך לאורך זמן רב.
הכתיבה על זה גם מהווה סוג של פורקן מתחים.
אז תמשיכי לכתוב...
חיבוקים.
אבי
מלחיץ.
שולחת לך חיבוק ענקי!.
מקווה שהמצב ישתפר והשלווה תשוב לחייך.
המוזה, אף היא הורידה את ראשה...
מחכה שהטילים יעברו מעל...
היא תחזור!
תודה איציק
בתקוה שהמוזות יחזרו למקומן
כי היצירה מאד חשובה וחסרה...
:))
אני איתך חברה יקרה. אצלי המוזה יצאה לחופש, וגם לא מצליח להתרגש משום יצירה. חזקי ואמצי. חיבוק לך איציק
ל-flyart
לאוסטין
לרונית
לנויתי
למ.חבר
למכתב בבקבוק
ליען
שמחה לראות אותכם כאן.
אין לי מה לענות לכל אחד בנפרד.
יכולה רק להגיד שכל תגובה מחזקת ומעודדת
בשביל מה יש חברים?
כייף לי שאתם כאן איתי.
הטלויזיה מעבירה עובדות. אני מעבירה רגשות (וקצת שטויות)
דרך נהדרת להתפרק מהמתח השורר כאן ומנייחות היתר.
תודה לכם !!! דדד
יפה תיארת המילים לקחו אותי לפעמים היחידות בהם אני מבקר את הורי באשדוד ונפילה שהיתה כ20 מטר משם
שיהיה שקט ולילה טוב דובי
יומן מלחמה שלך מאפשר לרבים שיודעים, לדעת יותר
וההזדהות שלי איתך כמו עם כל התושבים באזור
והחיילים שעסוקים במשימה שלהם כתמיד גוברת.
שתעברי את הזמנים בשלום ובלי טראומות וחרדות בעתיד.
מ. חבר
יקירתי בעיני את אמיצה מאוד !!
אין ברירה
צריך להחזיק מעמד !!!1
עברתי זאת כאן בגבול הצפון
ואני יודע בדיוק איך ההרגשה!
בתקווה שבקרוב זה יגמר !
ארי
מקווה שחזרת מהמכולת והכל בסדר...(:
תהיי חזקה, מקווה שיהיה בסדר, אלא מה.
תודה נשמה.
עצוב כאן נורא...
רצה למכולת לפני החשיכה.
שמחה מאד לראות אותך כאן
תודדהה
את מתארת תמונת מצב ממקור ראשון. את גם כותבת מסוגנן ונעים.
אני כל כך מצטערת על מה שאת מספרת.
הלוואי שיגמר כבר.*
תודה איש יקר,
האם כך מראים הכוכבים??
לפי הסמיילי ששמת, אתה באמת
.
שמחתי לראות אותך כאן
ו- עודדת!!
תודה!
מחזיק לך אצבעות..
עוד מעט קט זה ייגמר...
לסודות- (עקרבים אוהבים סודות)
גם ליבי אליך- על טוב ליבך.
בינתיים מעדיפה להישאר כשריד אחרון לדיירי הבנין הזה, כאן בביתי,
קיבלתי הרבה הזמנות (את ראשונה)
זה לא שאין לי איפה להיות.
נראה מה יהיה בהמשך
בינתיים תודה שהיית כאן איתי וחיממת את ליבי ....הקפוא
!
תודה, נשמה!
אולי תכתוב לנו שיר חדש למלחמה החדשה??..
המנגינות שלך מקסימות ואני מזמינה בשמך את מי שקורא כאן
שירוץ לשמוע אותן, כי הן ניסתרות, בצניעות אצל המוסיקאי..
תודה שאתה כאן!
עקרבית יקרה,
ליבי אלייך.
עדיין מציאה לך לבוא לתל אביב.
יש אצלי עוד שני ילדים מאשדוד שמתארחים
פותחת את ליבי וביתי גם בשבילך (את היית הראשונה)
מקווה שיהיה שקט בהקדם.
חיבוקים!!
אני
חזק ואמץ....העם איתכם!
בקרוב הכל ייגמר *
כאן, חבר יקר- אין ממ"ד
רק מקלט!
והמוזות אוהבות להיות למעלה באויר ולא במרתפים.....
ואיך אצלך , אגב?
גם לכם לא חסר. אמנם במינון קצת יותר נמוך אבל ההרגשה בטח זהה.?.
לקפיצת...
רוב האנשים שיש להם ילדים בגיל בית ספר כבר עזבו ביום הראשון כשזה התחיל
וטוב שעשו כך, כי אין לימודים.
הגדולים כאן די אדישים, יש גיל כזה שבו אין פחד כי החיים נראים שם נצחיים (גיל הנעורים)!
הפחד הוא דבר זמני שלדעתי כן יחלוף כשיעבור זעם...
בתקוה שהסיוט יגמר ולא יתרחב... (לצפון)
תודה שהיית איתי כאן
איציק יקר,
אני כותבת לך צוחה ובוחקת ביחד
אזעקה, רגע....
(נפילה רחוקה) לפי חוש השמיעה בלבד!
בענין השכנים, אז האחרונים שנשארו כאן כנראה יעזבו
עקב עצביה הרופפים של השכנה...
ואחרי שגם הבן שלי עזב את העיר,
אני מרגישה כמו "שומרי החומות"...
עדין קשה לי ללכת מכאן!!
כנראה שגם היא מתחבאת
במקלט של המוזות...
חזקי ואמצי.
עד יעבור זעם.
מקווה שלא יהיה זה רחוק מדי.
אין ספק שהחיים בצל איום הרקטות הפכה ביוט מתמשך עבור אלה שחיים מאזעקה לאזעקה
העצוב הוא שעבור חלק מהם זו הפכה להיות שגרת חיים. והילדים נמצאים שם בעין הסערה
בחרדה מתמדת, במצב בו גם להורים שלהם אין את הכלים לסייע לקטנים ולהרגיע. מציאות
קשה ועצובה שאותותיה לא יעלמו גם אם השקט יחזור לשרור.
מקווה מאוד שיגמר המבצע הזה במהירות
שחיילי צה"ל יחזרו בשלום הביתה ואצלך שתחזור השלווה ... והשכנים
מזכירה לי את התחושות מהפעם הקודמת בצפון
התנהלנו על פי רצונו של נסראללללללללללללללללללה
קניות,מספרה.....
חזקו ואימצו
ליבנו אתכם/איתך
אני כאן לכל דבר ועניין
שרי