לפני 20 דקות בערך... אני לא מרגישה שום פחד, אבל הלב שלי עדין דופק במהירות מוגברת למרות שכבר עבר- נגמר. אולי אני נפגעת חרדה? לא יודעת.. יצאתי מיד אחרי, החוצה כי אין דרך אחרת לדעת מה קרה ואיפה. רק על-ידי איסוף מודיעין אקראי ברחוב. עברה אשה עם 2 כלבי מחמד כאילו כלום לא קרה. ממש קינאתי בה. שאלתי אותה אם היא יודעת איפה נפל והיא ענתה שזה ממש לא מעניין אותה והמשיכה לטייל בנון-שלנטיות עם כלבי המחמד שלה. ראיתי אמבולנס, מחפש נפגעי חרדה (לא חשבתי לרגע שאולי אני אחת מהם). עברה ניידת וזהו. הסתכלתי בטלויזיה לראות צילומים מהמקום של הנפילה. אני חושבת שזיהיתי . מעבר לכביש באזור של הוילות. זה נשמע כל כך חזק כאילו 100 מטר ממני למרות שזה לפחות קילומטר... אתמול היה כאן יום של חסד. אף אזעקה אחת. החלטתי לעשות מעשה ו"לקפוץ" למרינה, להסתכל קצת על הים הספינות והשמים. הגעתי לשם בדרך לא דרך ומצאתי 2 שולחנות מאוישים. מיד בעל המקום ניגש אלי (הייתי "תופעה" שם) והגיש לי בכבודו ובעצמו את הקפה. אף פעם לא ראיתי אותו קודם. בדרך כלל המקום הומה מלצרים... ישר התפתחה שיחה בין השולחנות, כמו במלחמה- מיד מתחברים! במקום היפה הזה היתה דממה רועמת. כל כך יפה ושוב אזעקה - רביעית בתוך חצי שעה. שוב הלב דופק בחוזקה. כנראה ששולחים לנו אותם רטרואקטיבית... אז ניצלתי אתמול כל דקה שידעתי שיכולה להיות האחרונה שם, במקום היפה-מסוכן הזה. וכולנו התקפלנו משם אחרי רבע שעה של שתית קפה עם כמה קרני שמש. שומעת מטוסים בשמים... מקווה שיעשו משהו לעצור את שטף הטילים הזה! כותבת כתראפיה עקב "סגר" בבית. אין מצב לצאת. מישהי כאן כתבה והשוותה "אותם" לעכברים. אני רוצה לציין שגם אנחנו מתחילים לחיות כאן כעכברים שמדי פעם יוצאים מהמחילה לראות מה קורה בחוץ וחוזרים ל"מנהרה" שלנו. הבית כבר הפך להיות כולו מקלט. עקב 30 שניות שמוקצבות להסתתר, התחלתי להשאיר את התריסים סגורים כי נמאס לי ב30 שניות לרוץ לסגור אותם כל פעם. ויש כאן הרבה.(חלקם נשברו מהמהירות שסגרתי אותם) מפאת זהירות כשיש צפיפות בתדירות האזעקות אני כבר משאירה אותם סגורים. (תריסים+חלונות). אז אני לא יודעת מי כאן העכברים במשחק הזה. אבל מקבלת הכל באהבה ומחוברת במחשבה לחיילים שלנו שנמצאים שם עכשיו בכדי לשפר את המצב. וגם מיד במצבים האלו אני מתחברת לגלעד שליט, לא יודעת למה. הוא כל כך קרוב בעצם לכאן ולא יכול לצאת משם... ומקוה שייגמר בטוב ושלא יפגעו הילדים האלו שמגנים עלינו ולא אבות לילדים קטנים שגם הם עזבו את בתיהם ללא ידיעה מה מצפה להם. עד כאן. ברחה לי לגמרי המוזה! |