כותרות TheMarker >
    ';

    מחשבות מלונדון

    על לונדון, על תל אביב, ועל בכלל.
    כל הדברים שמעניינים בחיים.
    מתחילים מהעבודה - סלולרי, אינטרנט וכאלה.
    וממשיכים בחיים שמעבר - חברים, אוכל, מוסיקה וכל היתר.

    אז איך אנחנו באמת נראים מבחוץ? (או: הסברה בעיתות משבר)

    10 תגובות   יום שני, 5/1/09, 15:05

    אנחנו יושבים עכשיו בלונדון מול מסכי הטלויזיה והמחשב, מנסים מצד אחד לדעת כל מה שמתחדש וקורה שם רחוק, בבית, ומצד שני להתעלם ולהמשיך את החיים כמו שהם. ברגעים כאלה אי אפשר להמנע ממחשבות על ההסברה, הדוברות, והדרך שבה אנחנו הישראלים מציגים את המצב, העובדות והדעות שלנו בפני העולם.

    אנחנו בכותרות, זה ברור. למעשה, ההתרחשויות בישראל מהוות את החלק הניכר בכל שידורי החדשות בשבועות האחרונים. נהרות מילים נשפכים, פרשנים מכל הכיוונים והצדדים, מומחים ומומחים-בעיני-עצמם, לכולם יש במה בערוצי החדשות שצריכים למלא שעות ארוכות של שידורים, בדיוק בעונת המלפפונים המקומית.

    אין ספק, ערוצי הטלויזיה הבריטים אינם אוביקטיבים. רואים את זה בכל רמה. החל מהטון שבו הם מראיינים ישראלים לעומת פלסטינים - יש ממש הרגשה שהישראלים צריכים להגן על עצמם, להסביר, בעוד הפלשתינים מקבלים במה מאוד אוהבת וידידותית. המראיינים נותנים לדובר במה חופשית כמעט, לא תשמע כתב קוטע או מעמת את המרואין עם עובדות לא נעימות. הישראלים תמיד בעמדת התגוננות, הכתבים הרבה יותר ביקורתיים, שלא לומר ארסיים כלפי הישראלים.
    אפילו בשפה יש הבדל - הרוג בצד הפלשתיני נהרג -Killed, בעוד הרוג בצד הישראלי מת - Died.
    סקיי ניוז מסקרים את כל הנושא כאילו היה מדובר בטורניר ספורט - כל צד מיוצג על ידי הדגל, ומספרי הנפגעים מוצגים בצורה גרפית כמו שערים במשחק כדורגל. 1-0 לטובתם.

     

    סקיי ניוז

     

    מצד שני, חייבים להודות שאנחנו, הישראלים, לא ממש עוזרים לעצמינו. הטענה הידועה על רמת ההסברה שלנו לצערי עדין תקפה. קשה לי להאמין עד כמה אנחנו נראים עילגים, עד כמה האנגלית של הנציגים שלנו שבורה ורצוצה, ועד כמה אנחנו מדברים בסיסמאות.
    בודדים הם הדוברים הישראלים שבאמת מצליחים להעביר מסר. חייבים לציין בהקשר הזה את בנימין נתניהו, שבניגוד לשאר מדקלמי הסיסמאות מגיב לא רק לשאלה, אלא גם לטון ולסרקזם שלפעמים מתחבא בה. גם לצהל יש דוברת אחת לא רעה, שמצליחה להתרכז רק בחלק שלה (תאור החלק של הצבא), ולהמנע מהפוליטיקה, וגם להבהיר את הנקודות החשובות.

    אבל מעבר לדוברים המקצועיים, יש לנו עוד בעיה חמורה בהסברה. הפלשתינים עושים הרבה מאוד מעבר להצגת הדוברים המקצועיים. התאור של היום יום, הקשיים, החיים האמיתיים - התאור הזה הוא מה שחסר מהצד הישראלי, וקיים בשפע מהצד השני. הצבא לא מאפשר לעיתונאים להכנס לרצועה, עובדה שהם חוזרים עליה לפני כל דיווח (ומעמידה אותנו באותו קו עם השלטון של רוברט מוגבה בזימבבווה), ועדיין הפלשתינים מצליחים להעביר את נקודת המבט שלהם בצורה הרבה יותר אפקטיבית, תוך שימוש ביום יום.

    סיטואציה לדוגמא - בעת ההפצצות מהאויר, הויז'ואל הוא של הפיצוצים, והדוברים הם תושבי עזה שמספרים על הפחד, החרדה, אי היכולת לצאת מהבית, השיחות עם השכנים, העובדה שאין לאן לברוח.
    האנשים מספרים על החיים שלהם, על ההרגשה שלהם, וזה עובר מאוד חזק על רקע תמונות המסוקים והפצצות.

    הפוליטיקאים שלנו מנסים להסביר שאנחנו כאן הקורבן, שאנחנו מגיבים על התקפות על אזרחים - אבל איפה הם? איפה האזרחים? למה לא רואים אותם?מי שמקשיב לביביסי יכול לחשוב שהרקטות שנשלחות לעבר הדרום הן משהו אפקטיבי בערך ברמה של מטוסי נייר.

    למה אנחנו לא מספרים סיפורים אישיים? למה אנחנו לא מראים איך נראה מקלט? ומה ההרגשה כששומעים את האזעקה? למה אנחנו לא שולחים את האמהות שמפחדות לשלוח ילדים לגן? הרי מבט אחד של אמא, תאור אחד של אב שלא הולך לעבודה כי הוא דואג לילדים, תמונות מהמקלטים בעת האזעקות - כל אלה מדברים כל כך הרבה יותר חזק מכל הפוליטיקאים יחד.

    ציפי לבני ואהוד אולמרט יכולים להשבע ביקר להם שאין משבר הומניטירי בעזה. ואז תעלה אם ל- 7 ילדים, והיא תספר שאין לה במה להאכיל אותם. עד שבוע שעבר היה קמח, ועכשיו גם זה אין. כל השבועות והנדרים של הפוליטיקאים נראים לחלוטין מנותקים מהמציאות.

    הזוית האנושית, החיים האמיתים מעבר לסיסמאות, הם מה שחסר בהסברה הישראלית.

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/1/09 11:42:

      צטט: בדלי 2009-01-06 18:12:23


      כן, פוסט חשוב

      מוכרת לי העויינות הבריטית, זה עצוב

      אין לנו כל כך סיכוי שם

      ולצערי עדיין הפלסטינאים עושים בהסברה עבודה יותר טובה, כי הם גם משקרים ומנפחים

      למדו אצלנו לקחים אבל לא מספיק, אנחנו צריכים לתת יותר תמונות של איומי הסקאמים והגראדים

       אתמול היתה ממש תמונה קלאסית - עם ההפצצות על בתי הספר. ההורים שלי סיפרו לי שהיו שם שני "בכירים" של החמאס. לא שמעתי את זה פה בשום ערוץ חדשות. רק דיבורים על העובדה שזה בית ספר, של האו"ם, וכו'.  אנחנו ממש לא עוזרים לעצמנו בדברים האלה. 

       

        6/1/09 18:12:


      כן, פוסט חשוב

      מוכרת לי העויינות הבריטית, זה עצוב

      אין לנו כל כך סיכוי שם

      ולצערי עדיין הפלסטינאים עושים בהסברה עבודה יותר טובה, כי הם גם משקרים ומנפחים

      למדו אצלנו לקחים אבל לא מספיק, אנחנו צריכים לתת יותר תמונות של איומי הסקאמים והגראדים

        6/1/09 15:01:

      צטט: בת יונה 2009-01-05 16:27:08


      הדס מתוקה תשלחי את הקטע הזה לכל החברים שלך באנגליה :

       

      משחק ילדים

      תודה על הלינק. הסרט חזק ללא ספק. ותהיי בטוחה שהחברים שלי מקבלים מספיק הסברה :-)

       

        5/1/09 16:27:


      הדס מתוקה תשלחי את הקטע הזה לכל החברים שלך באנגליה :

       

      משחק ילדים

        5/1/09 16:18:

      צטט: batia b 2009-01-05 16:08:23


      תודה על הפוסט החשוב הזה. אנחנו נראים רע דווקא משום שאנחנו עם מוסרי. ראי כמה בלוגרים למשל כותבים על תושבי ועזה וכמה פחות על תושבי הדרום. ולגבי ההסברה, עם כל חיבתי לציפי לבני היא לא מצליחה לשכנע ונראית כמדקלמת. מסכימה איתך שנתניהו עושה עובדה טובה בצד ההסברתי, אבל שוב, האם זה העניין? מעבר לגמגומי השפה, יש לנו בכלל סיכוי להיראות בסדר? הרי לא חסרות סיבות לשנוא אותנו.

       

       אני חושבת שדווקא יש לנו סיכוי להראות בסדר. האנגלי הממוצע, לא ממש מבין או יודע יותר מדי על ישראל. ליתר דיוק הרב (כלומר לא הלונדונים השמאלנים או היהודים, כל האחרים) יודעים מעט מאוד. תחשבי על איך אנחנו רואים סיקור של חדשות מאאיזו מדינה באפריקה - לא תמיד ממש ברור לנו מי נגד מי, ועל מה בכלל רבים.

      אין ספק שאפשר לומר הרבה דברים על המלחמה הזו. את צודקת שרב הבלוגרים גם הם עוסקים בתושבי עזה, אבל זה לא בגלל שהם לא יודעים מה קורה בשדרות. אני חושבת שעדין יש מקום ליצג את ישראל, האנשים בה והעמדות שלה בצורה יותר טובה, ואולי להשפיע על איך אנחנו נתפסים.  אפילו אם יגיעו למסקנה שהמלחמה היא טעות, לפחות תהיה להם הבנה יותר טובה של עד כמה המצב מורכב.

        5/1/09 16:08:

      תודה על הפוסט החשוב הזה. אנחנו נראים רע דווקא משום שאנחנו עם מוסרי. ראי כמה בלוגרים למשל כותבים על תושבי ועזה וכמה פחות על תושבי הדרום. ולגבי ההסברה, עם כל חיבתי לציפי לבני היא לא מצליחה לשכנע ונראית כמדקלמת. מסכימה איתך שנתניהו עושה עובדה טובה בצד ההסברתי, אבל שוב, האם זה העניין? מעבר לגמגומי השפה, יש לנו בכלל סיכוי להיראות בסדר? הרי לא חסרות סיבות לשנוא אותנו.
        5/1/09 15:51:

      צטט: חיה* 2009-01-05 15:14:35

      אני לא לגמרי סבורה שזה בגלל עמדות פוליטיות של האנגלים. אם הייתי עורכת בטלויזיה שם, הייתי מנסה לסחוט מן המלחמה הזו את הכי הרבה דרמה שאפשר משיקולים טלויזיוניים/מסחריים לגמרי וכנראה שגם הייתי מגיעה לתוצאה דומה.

      בימים שלפני המלחמה כן ראיתי ברשתות זרות סיקור של נפגעי רקטות.

      המטרה הראשונה של התקשורת היא להביא כמה שיותר צופים לכמה שיותר זמן ואז למכור להם אבקת כביסה.

      לא?

       

      אני חושבת שיש כאן הטיה פוליטית, אבל האמת היא שזה לא הענין. מאוד יכול להיות שאת צודקת, ויש כאן חיפוש של דרמה משיקולים מסחריים. הנקודה היא, שיש כאן איזשהיא תחרות על דעת הקהל, שבעיני היא עניין מאוד חשוב. אנחנו מתחרים בזירה הזו, וצריכים לדעת את החוקים. אם "חוקי המשחק" הם שהדרמה עובדת - אז זה מה שאנחנו צריכים לעשות.  אני לא אומרת שצריך לעשות את זה בכל מחיר (אני חושבת שהעובדה שאנחנו לא מראים נפגעים או גופות היא עקרונית ונכונה, כמובן), אבל כרגע ממה שאני רואה - זה פשוט לא קורה. 

       

        5/1/09 15:24:

      אני מקווה מאוד שהפוסט הזה יוצף למעלה (יבעבע) ע"י בחירת העורכים. זה פוסט שחשוב שיהיה מקושר מדף הבית של "הארץ".

       

        5/1/09 15:24:

      אני מקווה מאוד שהפוסט הזה יוצף למעלה (יבעבע) ע"י בחירת העורכים. זה פוסט שחשוב שיהיה מקושר מדף הבית של "הארץ".

       

        5/1/09 15:14:

      אני לא לגמרי סבורה שזה בגלל עמדות פוליטיות של האנגלים. אם הייתי עורכת בטלויזיה שם, הייתי מנסה לסחוט מן המלחמה הזו את הכי הרבה דרמה שאפשר משיקולים טלויזיוניים/מסחריים לגמרי וכנראה שגם הייתי מגיעה לתוצאה דומה.

      בימים שלפני המלחמה כן ראיתי ברשתות זרות סיקור של נפגעי רקטות.

      המטרה הראשונה של התקשורת היא להביא כמה שיותר צופים לכמה שיותר זמן ואז למכור להם אבקת כביסה.

      לא?

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      הדס שיינפלד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין