כל הלילה לא נרדמתי בגללה... היא סבלה מכאבים, אמרה לי שיש לה דלקת ושהיא חולה... ניסיתי לתת לה משכחי כאבים אך לשווא. ניסיתי להרגיע אותה,  אמרתי לה שמחר ניקח אותה לרופא והכל יהיה בסדר שרק תחזיק מעמד הלילה, ושאין לה מה לדאוג.

בבוקר שלמחרת לאחר לילה לבן קבענו תור לרופא. הגענו אליו אחר הצהרים, הוא הסכים לדחוף אותנו בין התורים כי הסברנו לו שהיא סובלת. חשבנו שהייתה לה דלקת פשוטה ושהרופא ייתן לה תרופות ונשכח מכל הסיפור תוך כמה ימים. לאחר בדיקה אצל הרופא נתקבלה הבשורה המרה, לא נותר לה הרבה זמן לחיות... הסבירו לנו שאין טעם לנסות להציל אותה... אני כמובן בכיתי. והיא שליוותה אותי מגיל 6 אמרה לי שהיא מבינה ושזמנה להמשיך הלאה..

היום אחר הצהרים תתבצע העקירה ובמקומה ישימו לי כתר. יהי זכרה ברוך.

 (מוקדש לשן הקדמית שלי)