כל האהבות כולן...
אמא של טל, גננת, מאמנת אישית להעצמה בקבוצת יוזמות.
מאמינה באהבה, בגמדים ובפיות.
מאמינה בחינוך ובשינוי שמתחיל מבפנים.
מאמינה שכל אחד יכול לעשות שינוי בחייו, שלכל אחד מגיע להיות מאושר, גם לך.
בבלוג שלי תפגשו אותי דרך ספורים על הדרך שלי ועל האהבות בחיי. מזמינה אתכם להתרווח, להרגיש בבית ולקרוא עם הקפה.
החיים הם ספור בתוך ספור בתוך ספור בתוך ספור.. והסוף תמיד טוב.... אם עכשיו לא טוב, סימן שעוד לא הגעת לסוף הסיפור...
פוסטים אחרונים
- בחזרה למילים 6/11/10
- מסיבת יובל 7/5/10
- יומן מסע 26/3/10
- מהמרחקים 1/3/10
- תרקדי 23/2/10
- שיר נבואי קוסמי 3/2/10
ארכיון
מנעי קולך מבכי
את בכי האבות. סוג של תפילה שקטה. הורים גיבורי על. הטלוויזיה, למרות כל הצנזורה, מראה יותר מדי ואני כמו מכורה, לא מרפה. לא סוגרת, כאילו הצפייה שלי שומרת עליהם.
שלא יכנסו, שלא יכנסו, מילמלתי כל השבוע, שיכנסו בהם מהאויר, שישמרו לנו על החיילים. זאת מלכודת של אש. שלא יכנסו.
הם נכנסו, יודעים את משימותיהם, חדורי קרב. מטרתם אחת - לשמור עלינו. להוריד מכוחו של האוייב, להסיר את האיום מדרום הארץ.
בשידור ישיר רואים בטלוויזיה את האש, את החיילים, שומעים את קולות הארטילריה.
אלוהים שומר, אלוהים שומר, אני ממלמלת. מנסה לשמור על אופטימיות, על שגרת חיים שפוייה. כלום בעצם לא השתנה. ברדיו מדברים על התחממות בגיזרת הצפון. זה כבר קרוב.
רק מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי השער יפתח לו יבוא בו בסערה כשישובו לגבולם
היו היום ילדים מהדרום בגן. הילדים אירחו אותם כל כך יפה. עשינו תרגיל כניסה לממ"ד ואני חושבת לעצמי כמה פעמים במשך שנותי בחינוך, כבר נאלצתי לדבר עם ילדים על מלחמות, על טילים.
בשיחה שהיתה לנו לפני התרגיל, נזכרו הילדים באזעקות שהיו אצלינו לפני שנתיים. הם בסך הכל בני 5-4 והנה הם זוכרים היטב.
סוג של טראומה שהם מדברים עליה בחיוך, כי הרי מלחמה זה כמו פאואר ריינג'רס, יש טובים ויש רעים והטובים תמיד מנצחים את הרעים עם איזה כוחות על.
ואני מונעת קולי מבכי ועיניי מדמעה
אלוהים רחם על ילדי הגן.
|
תגובות (107)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גילוש
את מרגשת כל פעם מחדש
יישר כוח
גלי
בוכה איתך ביחד .
על כל מלחמה חשבנו זו המלחמה האחרונה
ועדיין הסוף לא נראה
לא שקט ולא שלווה
כל דור והמלחמות שלו
והכאב נוראי עם כל חלל ופצוע
שנזכה כבר לשבת בארצנו
בשקט, וברוגע
ושילדי הגן לא יצטרכו להיות חיילים של מלחמה.
בילי
גם אבות.
לצידך במילותיך המרגשות.
נשמה רגישה את
גילגוש -
את מרגשת כל פעם מחדש
תודה
וסופשבוע רגוע ויפה
גם אני שם,
לא משה מטלביזיה מרדיו
גם אני איתך
שהאל ישמור עליהם בריאים ושלמים
תודה גילוש מקסימה
על פוסט מצמרר
וחיבור כל כך אותנטי
תודה פיקי,
כולי תפילה יחד איתך
ויחד עם כל ההורים שנושמים עכשיו בקושי.
נעבור את זה בשלום. אלוהים שומר.
איתך נשמה טובה.
אלוהים שומר ואנחנו ממשיכים
להתפלל ולהאמין בטוב.
אמן ואמן
מבקשת שמשהו יפסיק את זה
שהמאבק הזה ישאר לו מאחור!
אלוהים מרחם על ילדי הגן
וגם עלינו
על כולנו
זה רק הקיצונים, הפנאטים אכולי השנאה שלא מרחמים.....
שיר מקסים....
רק שישובו לגבולם במהרה
בריאים ושלמים בגוף ובנפש
א מ ן
הלוואי ויכולתי לומר מילים מרגיעות.
ילדי הגן שלי הם אלה שנמצאים תחת הכנפיים
ואלה שפרשו כנפיים ועכשיו נלחמים.
אלוהים שומר.
אלוהים שומר דסי,
צריך להמשיך להתפלל ולהאמין.
זה קטע.
אני זוכרת היטב איך בגבעתיים
מלאנו שקים עם חול כדי להגן על המקלט שלנו
במלחמת ששת הימים...
מפחיד.
הלוואי שיגמר
ויחזרו הבנים הביתה.
אלוהים שומר.
אחד הדברים הכי חשובים שאנחנו יכולים לעשות למען ילדינו - הוא להיות חזקים . חדורי ביטחון ואמונה בדרך . בצדקתנו ... פחד , חרדה והיסוס מקרינים על יכולת הילדים לתפקד בהיותם אי שם ... כך היה בדורי וכך גם היום . אולי אפילו קל וחומר בימינו אלו ...
ברוך בואך
למועדון ההורים המגוייסים...
ברוך בואך למועדון
ההורים המגוייסים...
אכן מפחיד ומלחיץ כאחד
אני אישית מרותקת לטלויזיה
ולמפת המדינה כמובן
למזלנו התחלנו את ה"מבצע"
לפני נסיגת מרקורי...
לא יהיה פשוט
מחזיקה ומחזקת את ידי אמהות
שבניהם מגוייסים
אני יודעת נשמה,
אלוהים שומר.
אלוהים שומר
ואנחנו נמשיך להתפלל שישובו במהרה.
גילוש
חשה בדיוק כנמוך.
כל כך ביקשתי בסתר ליבי
שלא ידרשו למהלך קרקעי.
כן, הרציונל אמר שכן, שצריך
אך לב האמא שבי , חשש עד מאוד.
הלואי הלואי ויגמר כבר.
שישובו חיילים בשלום.
פנינה
אמא מאמצת של שי אב נכדותי.
איזו נשמה טובה את ורגישה......האמת שגם אני מים המלחמה אני לא
מפסיקה לבכות וכל הזמן מול הטלויזיה ...מחכה שזה יגמר ....
והחיילים שלנו יחזרו בשלום הביתה אמן ואמן!!!
תודה
גילה נשמה
בדיוק בגלל מה שאת
את נמצאת היכן שאת
ועושה את זה הכי טוב
שאת
יכולה
נשיקות
עמי*
אלוהים...
רחם על ילדי הגן
ועל תושבי הדרום
וחיילנו היקרים
שישובו הביתה בשלום
לא הגיוני מה שילדינו הרכים צריכים לעבור בחייהם,
ליבי ליבי עם המשפחות
גילי ,
הבטחנו יונה עלה של זית,
הבטחנו שלום.
כך הבטחנו לילדי חורף שנת 73.
צריך להתנצל בפניהם.
דרושה תפילה גדולה.
תודה דליה.
רק להשאר באהבה,
באופטימיות, באמונה..
ללא מילים.
רק תפילה ואמונה.
אלוהים שומר.
נמשיך להתפלל
ונתחזק באמונתנו...
השקט יחזור לדרום
וחיילנו ישובו הביתה בשלום,
זה רק ענין של סבלנות,
של אמונה ואמונה ואמונה.
פיצקית, יהיה טוב,
תחבקו את הילדים
ותודו לאלוהים שהם עדיין צעירים
ועוד לא אבדה תקוותנו שזאת
תהיה המלחמה האחרונה.
קשה למנוע קול מבכי, ואולי לא צריך.
תודה*
"את הגשם תן רק בעיתו,
ובאביב פזר לנו פרחים,
ותן שיחזור שוב לביתו,
יותר מזה אנחנו לא צריכים."
גם אני מסתובבת עם השיר הזה.....
ולא נותר אלא לבכות.
עצוב עצוב עצוב.
y
לא מתמכר לחדשות
אבל לטלפון...כמו אוטומט כל שעה
אולי תהיה תשובה בצד השני
שרק ישובו בשלום וילדי הגן לא יזכרו את הטראומה
אוי כל כך ריגשת אותי
וגם אני כמוך
התפללתי שלא יכנסו חיילנו
ושחלילה אף שערה
משערות ראשם לא תיפול,
נקווה שתיכנס שפיות
לראשם של המוסלמים הפונדמנטליסטים
ונוכל לדבר עמם שלום
אבל עד אז לצערי
נצטרך לחיות על חרבנו.
תודה טובה,
אשרי שזכיתי בילדי הגן,
שאהבתם שומרת עלי.
אמן שיגמר הכל ויחזרו
שלמים ובריאים.
אן יקרה,
תושבי הדרום נדרשים עכשיו למלחמת התשה,
עומדים בגבורה ביומיום הקשה.
שולחת לך הרבה אויר וחיבוק חזק לחיזוק.
גיבורי הילדים התאחדו!
כעת זה הזמן לסופרמן, לבטמן,
לפאוור ריינג'רס ולכל השאר
להתגלות .....
שייגמר כבר.
ריגשת מאד.
יהל, יהל...
זאת באמת מציאות השרדותית
שהלוואי ותסתיים.
האמת, גם אני לא יכולתי למנוע
את הדמעה מלרדת...
אלוהים שומר ואנחנו נושאים תפילה.
אמן אסף.
אלוהים שומר
ואנחנו נאמין בטוב
ונתפלל.
אלוהים שומר,
אנחנו שומרים האחד על השני.
חייבים להאמין בטוב.
פשוט חייבים.
אלוהים שומר.......
ואנחנו נמשיך להתפלל.
כשהם קטנים וכואבת להם הבטן,
את רוצה שהכאב יעבור אליך....
עכשיו כשהם גברים קטנים, משחקים במלחמה,
את עדיין רוצה להכניס אותם מתחת לכנפיים...
אלוהים שומר,
אלוהים ברגע זה ממש,
נושא אותנו על כתפיו...
מילים נוגעות מאד.
עברנו את פרעה - נעבור גם את זה.
חזקי ואמצי, חברה יקרה !
חיבוק !
ללא כל קשר לכאב האנושי,
מאז שהפכתי להיות אם, כל נושא השכול
והאובדן מאד מאד מאד רגיש לי...
הבכי התעצם לו והפחד גדל
ואין מנוס במדינה שלנו, החרדות גדלות גם בגלל התנאים.
שאלוהים ישמור לנו על הפרחים שלנו.
את יודעת אורית,
לפעמים הילדים מתבלבלים וקוראים לי "אמא"...
לפני שבוע כשאחד הילדים התבלבל, הם דיברו על זה ופתרו את זה באמירה
"את האמא של הגן..."
לפחות שלושה מחזורים שלי כבר נלחמים...
בוכה
חמוד, אני ואתה לא במלחמה,
כתבתי מהמקום שלי ואני אמא ואבא כבר יותר מדי שנים.
אף אחד לא לוקח את מקומכם,
יש לכם אותו הלב, וזה הילדים שלך בדיוק באותה האהבה...
הורה זה הורה, דאגה זאת דאגה...
שרק יחזרו בשלום הביתה.
ברור שאפשר בועז,
כל כך אני רגילה כבר להיות אמא וגם אבא...
שיניתי בפוסט.
שרק ישובו הילדים ביתה בשלום.
הפוסט נכתב כשהתחילה התקרית בעזה אתמול
ואני רק חשבתי על ההורים שיושבים מול המסך
בידיעה שבתוך כל האש הזאת נמצא הבן שלהם
ולכולם ברור שיהיו שם נפגעים...
"רק מינעי קולך מבכי"
איך אפשר???
כל בוקר (כל היום)להקשיב לחדשות ופשוט הלב נחמץ בקרבו
אין מלחמה ללא כאב צער ודמעות..
גילוש יקרה ריגשת במאמרך ובשיר הכי מתאים לעכשיו..
ריגש אותי יאיר תיבון בתגובתו
אכן יש רגשות גם לאבות
יש מקום לתת לכם
בהחלט.
חיבוק לאמהות ולאבות
להורים ..
אלוהים שמור על ילידי הגן האלו שיגדלו לשלום אמיתי.
אני לא יכולה שלא לבכות, כל ערב מול הטלויזיה
עם כל זה שחושבת שהמלחמה הזו מוצדקת
כואב, מפחיד
}{
מנעי קולך מבכי
בכי/ בכי גדול//
בכי/ כי לא נהי בכייך/ הוא//
בכי/ כי היקר לך מכל נשלך לתקן את אשר כשלנו אנו לתקן//
והורינו גם//
בכי/ כי לא השכלנו להמציא שור תחת יצחק//
בכי/ כי העקידה עוברת מדור אל דור//
גילוש
ליבי יוצא אל אותם חיילים
שמשרתים את המדינה
באומץ רב
בכדי שלנו וביחוד תושבי
הדרום יהיה שקט
והילדים הם עדיין לא מבינים
כל כך
מבחינתם זה מפחיד
כי אמא ואבא נכנסים ללחץ ומתח
וזה משפיע על ההתבגרות
שלהם
עצוב
מצטרף לקריאה, השאירו מקום גם לאבות...
גם לנו אותו לב, אותם נימים, אותו הדם, ואותן הדמעות...
תשאירו מקום גם לדאגות, לרגשות ולכאב שלנו.
שיחזרו בשלום, אמן!
אכן, רחם על הילדים, כל הילדים, כולנו ילדים, מכל צדי הגדרות
ותן בינה בליבנו, מכל צדי המחלוקות
אלוהים רחם על ילדי הגן.
שיר מרגש וקסום..
ואת שיקפת ברגישות את
המצב הקשה שבו אנו חיים..
גילה יקירה
אני כל מבינה
על מה את מדברת
רק בתור גננת- כמובן..
גם אני
עברתי כמה תקופות
קשות
אפילו איזה תקופת פיגועים
בלתי פוסקת
כ-גננת
זה נורא שצריך
להעסיק את מוחם
התמים
והנקי
של ילדים
במלחמה
אבל זה חלק
מהמציאות שלנו ...
אני מחבקת אותך
ואת דאגותיך
מרחוק
ואני כאן
תמיד
בשבילך
באמת
באמת .
נשיקות.
רק מנעי קולך מבכי
ועינייך מדמעה
כי השער יפתח לו
יבוא בו בסערה
כשישובו לגבולם
גילוש , אמא זה גם אבא .
היום יותר מתמיד.
אפשר לבקש שתהא זו גם תפילת האבות ?
המועקה יושבת לה במרכז החזה
מקשה על הנשימה
מכבידה את הגוף
שום דבר לא הכין אותי לכך שבני הצעיר
יעשה את הכול כדי להתקבל ליחידה מובחרת, יחידת עילית
שני אחיו הבוגרים לוחמים
האחד סגן מפקד פלוגה, השני מפקד טנק
בעת שירותם הצבאי ידעתי הרבה לילות לבנים
עכשיו בא הקטנציק בשבת הביתה, פעם ראשונה במדים
בחוץ הקור מקפיא עצמות
והוא עם שרוולים מקופלים
על מעיל אין מה לדבר
השבוע הם כנראה באימונים בשטח
והנשימות שלי יותר קצרות, לא מה שהיה פעם...
שישובו בשלום הביתה
רק מנעי קולך מבכי
ועינייך מדמעה
כי השער יפתח לו
יבוא בו בסערה
כשישובו לגבולם
שישובו בשלום במהרה
רק מנעי קולך מבכי
ועינייך מדמעה
כי השער יפתח לו
יבוא בו בסערה
כשישובו לגבולם
שישובו בשלום במהרה.
חוויה מרגשת! יצא לי פעם לקבל
בשיר ומנגינה את ילדי שדרות.
אני זוכרת את עיניהם העייפות של הוריהם.
נקווה שזה יגמר מהר, שכל בנינו
יחזרו בשלום.
והאמהות - אנו בסך הכל עוד שרשרת
במערך הלחימה. חשוב שנהיה חזקות,
ורגועות על מנת לאפשר לשאר החוליות לבצע
את משימתם על הצד הטוב ביותר.
*
הנה באתי עוד פעם....מקדישה לך את השיר הזה:
.
.
כבר יבשו עינינו מדמעות,
ופינו כבר נותר אילם מקול.
מה עוד נבקש, אמור מה עוד?
כמעט ביקשנו לנו את הכל.
.
.
את הגשם תן רק בעיתו,
ובאביב פזר לנו פרחים,
ותן שיחזור שוב לביתו,
יותר מזה אנחנו לא צריכים.
.
.
כבר כאבנו אלף צלקות,
עמוק בפנים הסתרנו אנחה.
כבר יבשו עינינו מלבכות -
אמור שכבר עמדנו במבחן.
.
.
את הגשם תן רק בעיתו,
ובאביב פזר לנו פרחים,
ותן לה להיות שנית איתו -
יותר מזה אנחנו לא צריכים.
.
.
כבר כיסינו תל ועוד אחד,
טמנו את ליבנו בין ברושים.
עוד מעט תפרוץ האנחה -
קבל זאת כתפילה מאוד אישית.
.
.
את הגשם תן רק בעיתו,
ובאביב פזר לנו פרחים,
ותן לנו לשוב ולראותו -
יותר מזה אנחנו לא צריכים.
.
.
מה כבר אפשר להוסיף?
שיבוא השקט במהרה
רונית
אלוהים רחם על ילדי הגן.
ושמור על החיילים ותושבי הדרום.....! *
הייי יקרה,
לא פשוט! צריך לגייס המון כוחות להקשיב ולחזק אותם את הקטנים
להיות איתם, לחייך אותם, עם המתיקות והתמימות שלהם
ויחד עם זאת הבטן כל הזמן בוחשת
כשהקרובים לנו נמצאים שם ופשוט נלחמים
רק שיעבור! ושישובו בשלום
חיבוק ענקי
*
כל כך, כך הרגשתי, התפללתי שיגמר רק מהאויר
וידעתי שזו משאלה בלבד
מאז שנכנסו מתקשה לראות חדשות
גילוש היקרה...דווקא בימים אלו אנו מחוזקים מהחברים שתומכים ואומרים מילה טובה
תפילה..ברכה כל מה שנחוץ להרגיע ולו במעט את קצב הלב
שישובו בשלום כולם אמן
ריגשת אותי בפוסט שלך.
גם בגן של איתי מתארחים ילדים מהדרום.
ילדים זוכרים ומבינים יותר ממה שהמבוגרים חושבים.
הו גילה, גילה.
המלחמה שלנו היא מול העכבר והמסך,
כן עלה הקפה או לא עלה,
נפתחת תגובה או לא נפתחת.
מילה ועוד מילה רוקמות כאב גדול,
פחד אימים, חרדה.
מאז שהייתי ילדה הבטיחו לנו
שזו תהיה המלחמה האחרונה
והשיר נשאר אותו שיר... וגם המלחמות.
,
עזה.... הבסיס הראשון בו שירתתי בשנת 82.
טיילנו ברחובות בצורה כמעט חופשית.
נהגתי לעצור טרמפים כדי לנסוע לשם.
.
יש שם חוף ים מדהים.
אחד היפים שראיתי.
.
נשמע נורא להגיד את זה,
אבל שמחה שיש לי בת,
שמחה שהיא רק בת 12.
.
ביום שהיא נולדה הפכתי לאדם חרד.
לא יכולה ולא רוצה לתאר לעצמי
מה עובר בראשך
או בראש כל אמא אחרת.
כל מי ששלחה לשם בן, בנים, בעל, חבר....
.
דיברנו בטלפון בערב,
נשמעת אותה גילה בדיוק,
אופטימית, מחייכת, צוחקת,
כאילו כלום....
.
ואיך אפשר להגיד כאילו כלום,
כש-טל שלך שם בצפון?
כבר כמה שבועות שאת משפצת לו את החדר,
אמא משוגעת על האגל טל שלה הזה....(("
.
אוהבת אותך מותק,
אני פה כדי לצחוק איתך, לבכות איתך,
לדאוג אותך, וכל מה שאת צריכה.
בשבילי- כבר מזמן את בגדר משפחה..
*
השיר הזה פשווווט יפההההההההההה , גם בלי מילים .
אלוהים רחם על ילדי הגן.
אמן
כוכב לחיזוק *
כבר נותרנו ללא מילים
וללא דמעות
יש רחמים?
למי שניפגע....כבר אין.
כן ..חבל שנכנסו קרקעית
ואני מונעת קולי מבכי
ועיניי מדמעה
אלוהים רחם על ילדי הגן.
מצטרפת לתפילתך - תפילת כולנו ,שיבוא כבר השקט אל מפתנינו....
גילוש יקרה,
כמה מרגש, כמה נוגע, גרמת לדמעות לזלוג מעיני..... וכמוני כמוך, דואגת, דואגת, חרדה ומתפללת לקיצה של המלחמה, לקיצו של הסבל הזה של תושבי הדרום, במיוחד של תושבי שדרות שחווים את החוויות החרדתיות האלה יום יום במשך שמונה שנים, מתפללת עם כולם שכל חיילנו יחזרו בשלום הביתה, אני רואה אותם, שומעת אותם ( את הפצועים בבית החולים) נחושים בהחלטתם לחסל את החאמאס , הם בעלי מוטיבציה כל כך גבוהה, הם רוצים לחזור כבר בחזרה ליחידות שלהם להמשיך ולתקוף ולחסל את מקור הפגע הזה, שבא לבכות רק לראות את החיילים המקסימים האלה, שבחלקם הגדול הם ילדים.... שרק סיימו בית ספר... וכבר הפכו לגברים לוחמים ,
כולי תפילה, כולי משאלה שכולםםםםםםםםםם יחזרו הביתה במהרה, בריאים בנפשם ובגופם, וביניהם.... גם החייל הפרטי שלי, בני יחידי, שנמצא שם כבר מיום שני שעבר עם מוטיבציה ונחישות גבוהה ביותר...
שיחזור עם כל החיילים הנפלאים האלה גם גלעד שליט בריא ושלם בנפשו ובגופו...
ת ו ד ה גילוש על פוסט מרגש מאד,
פ י ק י
ואני מונעת קולי מבכי
ועיניי מדמעה
ואני לא מצליחה שלא לבכות מכל ידיעה עצובה...
מקווה שיגמר במהרה..ובטוב..
צימררת אותי.
עושה רושם שלעולם לא תונח החרב ולעולם לא תנוח החנית. שירת המזמרות עוד רחוקה וקינת האבלים קרובה יותר מתמיד.
אילו ידע מישהו לומר לי שאני טועה, הייתי שקטה. הייתי שמחה לטעות.
ואת, שמרי על ילדי הגן שלך ועודדי אותם ככל יכולתך גם מחר וגם בימים הבאים
ניצה
רק מנעי קולך מבכי
ועינייך מדמעה
כי השער יפתח לו
יבוא בו בסערה
כשישובו לגבולם
א מ ן.
כאילו דבר לא השתנה כאן...
הילדים גדלים כאן עם זיכרונות שכאלו...
כל דור וזיכרונותיו...
יפה מרגש ונוגע....
אנחנו כיהודים עם רגיש שאין דומה לו בעולם....!
ביחוד מול פחד של ילדים קטנים.....קשה לעמוד מול החוסר אונים....
שיגמר כבר....ומהר...
רק אומר שהבן שלי מתגייס ביום ראשון הקרוב...... *
רק מנעי קולך מבכי
ועינייך מדמעה
כי השער יפתח לו
יבוא בו בסערה
כשישובו לגבולם
גילוש אהבתי מה שכתבת,
נפלאה את ומרגשת....
*דליה באהבה רבה
מה אפשר להגיב ...
חוץ מזה שהייתי פה ..
ואני בוכה איתך את בכי האמהות .
ריגשת אותי כל כך גילה יקרה
וליבי כואב..
ליבי עצוב על ההרס והמלחמה
על הכאב הנורא והבלתי נמנע
ונתחזק באמונה ונמשיך להתפלל
לשלומם של חיילנו וכל תושבי ישראל
" שמור נא עלינו כמו ילדים
שמור נא ואל תעזוב..."
מקווה שהשקט יחזור לדרום
וחיילנו הביתה בשלום
אמן אמן אמןן
אדי
אזלו כוכביי אבל הלב רחב, גילוש.
חווה איתך, בוכה איתך,
דואגת ומודאגת עם המשפחות,
עם החברים, עם האהובות.
לו יהי וכולם יחזרו בשלום לחיק משפחותיהם.
אמן.
גילוש יקרה,
כתיבתך מרגשת ונוגעת.
נוגעת בבטן הרכה,
בנימי הנפש והנשמה.
אשרי ילדי הגן שזכו בך
ואשרינו שהתברכנו בכתיבתך.
לימים שקטים ישועות ונחמות
לשיבת הבנים בריאים בגופם ובנפשםץ
אמן
טובה
אני מרגישה כמי שלמדה לפענח את צופן הרמזים של קרייני הטלוויזיה. יושבת מול המרקע מאובנת מפחד. שלא תהיינה בשורות רעות.
שייגמר. שבנינו ישובו בשלום. שנחייה חיים נורמליים .
גילוש!
זו מציאותינו המרה
ואני לא יכולתי למנוע את
עיניי מדמעה עם קריאת
הפוסט שלך
את מיוחדת
יהל
קוראת אותך, כל אחד ולמי שהוא צריך לתת הסבר, למי שהוא צריך להרגיע... האוירה כל כך עצובה... ביחד עם כולם, מחכה לשקט שיחזור.
אלוהים ירחם!
גילוש יקירתי - את אישה - אמא - וגננת - עם נשמה ורגישות נדירה !
אין לי מילים להוסיף...
רק להתפלל שמלחמה הארורה הזו תסתיים במהרה... ונחזור לשגרה של שלום ואהבה בלבד !
תודה לך מעומק ליבי...