מזמן אני מחפש סיבה לצרף את הסרטון המשעשע הזה של מונטי פייתון והנה סופסוף באה ההזדמנות.

הסיפור מתחיל נחמד והוא הולך כך:

היום (שני) הזמנתי takaway של סלט עוף במסעדת טפאו שליד המשרד שלנו בהרצליה פיתוח. אצתי רצתי מהר

לאכול את הסלט, למה כולם ממהרים, יש פגישות ואין זמן... לפיכך ההפתעה התגלתה חיש מהר והיא היתה בדמות חרק צהבהב בגודל דבורה (אבל לא דבורה), שוכב על גבו בתחתית קערת הפלסטיק, דבוק אליה ברוטב של הסלט, מנועע את רגליו במרץ ומנסה להימלט מגורל אכזר (לצערי אין תמונות או ווידאו).

החרק כנראה היה בר מזל מכיוון שפגש דווקא אותי ואני מצדי החלטתי להחזיר אותו למקום ממנו הגיע, בלי להתעקש על 3 משאלות. מצד שני הבאתי אותו בחזרה לטפאו, וכאן מתחיל החלק המעניין של הסיפור (הדיאלוג בדוי אך מבוסס על ציטוטים אמיתיים).

אני: שלום, אני רוצה לדבר עם מנהל המסעדה

(מגיע המנהל): שלום, מה הבעיה?

אני: יש לי הפתעה בסלט.

מנהל: אני לא מבין

(אני מצביע על החרק)

מנהל: אני מאוד מצטער.

אני: ככה אתם שוטפים פה את החסה?

מנהל: אנחנו לא שוטפים פה את החסה, היא מגיעה שטופה.

אני: (מנסה להתעקש על זכותי לחסה בהכשר פרווה) אז אולי תשטפו, אם היא מגיעה עם חרקים, כמעט הקאתי את הארוחה במשרד.

מנהל: אני מצטער, לפעמים יש חרקים בחסה, אבל בדרך כלל הם לא כאלה גדולים.

כאן, כמו שאומרים, נגמרו לי המילים....

אז בפעם הבאה - תבדקו מי שוטף לכם את החסה.

----

(סוף הסיפור הוא שזוכיתי על הארוחה וזכיתי גם לספר את הסיפור. והחרק כנראה מצא את עצמו בפח האשפה או בצלחת של מישהו פחות בררן)