חוסר הערך העצמי שלך גורם לך להקריב. להקריב הרבה, בכל מה שנוגע לקשר. אני לא אוהב אותך. את לא חכמה במיוחד או יפה במיוחד, אבל את כנועה ונרצעת ונותנת לי לממש את כל הפנטזיות האפלות שלי. אני חושב שטוב שאת איתי ולא עם מישהו אחר, כי למרות שאני יודע כמה אני נוראי, יכלת למצוא את עצמך עם מישהו הרבה יותר גרוע ממני. כדי לא להרגיש כל כך רע עם עצמי, אני נותן לך לנצל את האינטלקט העדיף שלי ודואג שתלכי לישון בזמן.

לפעמים אני נדהם מאמות המוסר שלך, שהן כביכול גבוהות, אבל בעצם לא מבוססות על שום דבר קונקרטי פרט למה שאבא אמר שאסור ומותר, ולכן מדי פעם יש לך פאקים בתפיסה ואת דנה דבר כמוסרי או לא מוסרי בלי להבין ממש למה. אבל גם המוסר שלך ניתן לכיפוף. אמנם יותר קשה לכופף אותו מאותך, אבל קל להתל בך כשמכירים את החוקים שחקוקים אצלך בראש. את סוג של רובוט, וזה מעין משחק בשבילי לנסות ולעקוף את התכנות שלך. אבל כמו כל דבר מכני זה הפך משעמם עם הזמן, ועכשיו אני תקוע איתך, וגם כשאני מנסה לעזוב אותך כדי שאוכל למות בשקט, את לא נותנת לי.

את אוהבת שאני קושר אותך, וזה די ברור שזו הדרך הכי קלה בשבילך לגלגל את האשמה אלי. אני עושה את כל הדברים הרעים האלה, ואת, חסרת אונים, נאנסת מרצון, וכשכל האשמה מוסרת ממך את כבר לא שם איתי, את בעולם אחר, שכולו טוב. תמיד אחר כך מופיע הכעס. הוא לא מגיע בחדר המיטות, אלא בדברים קטנים, חסרי משמעות, כעס נורא ומאשים. את חושבת שאכזבת אותו, אני יודע, את אבא שלך, אבל אנחנו לא מדברים על זה.

מדבר איתך, בעיקר כדי לשעשע את עצמי. הלוא יחשבו שאני לא נורמלי אם אדבר לאוויר. תמיד אומר בדיוק את מה שאני יודע שיקפיץ אותך, יוציא אותך מדעתך ויגרום לך לתת לי את נאום ה-"זה לא בסדר" הריטואלי שלך. זה היה כיף בהתחלה אבל עכשיו כבר לא. אבל אם לא זה אין על מה לדבר. הסכמה היא משעממת וניתוח הוא בלתי אפשרי כשכל מה שאת מביאה הוא חד-ממדי וגורם לדיון להרגיש מאד חד-צדדי. את שונאת את היהירות שלי ואת כל הדברים שאת לא מבינה, אחר כך מוטרדת מזה שאני גורם לך להרגיש טיפשה. אבל אני גם מצחיק אותך המון וזה עוזר לכפר, ותמיד יש לך את מי לשאול וממי לבקש כשמתעוררים אי אילו צרות וקשיים.

את קוראת את כל מה שאני כותב. קשה לי לדמיין מה עובר לך ברגעים אלה בראש. כבר לא אכפת לי. מבחינתי את יכולה להעלם, ובטח תסכימי איתי שהעלבון גדול מכדי שתסלחי לי. אולי תתקשרי לצרוח עלי, כמה שאני כפוי טובה. אני אנתק, אין לי זמן לנימוס, השעון מתקתק. או אולי תגיעי אלי לדירה אוחזת סכין. זה לא משנה, אני את שלי כבר אמרתי.

שלום.