שכרו חדר בחצר שבו גרו יהודים חצר ובלשונם "קורטיז'ו", זהו  מבנה עם חצר פנימית המחולק לחדרים ואו ליחידות מגורים הפונים כולם לכוון החצר, עם מטבח ושירותים משותפים, ומים זורמים בחצר בלבד....אני מניח שבמבנים אלה התגוררו פעם משפחות יהודיות עשירות,משפחות מורחבות,וכשעזבו לאזורים אחרים מוערכים בעיר, הם השכירו אותם חתיכה, חתיכה ליהודים העניים....וכך זכו הורי בחדר בחצר...

תקופה אחר כך הם שכרו קומה בבית ולא לא להתלהב ....תכף נספר על הבית שבו נולדתי... ב "בודור עלי " ,פרוש השם  המרתף של עלי

בכל מקרה אני לא יודע אם הורי שכרו את הבית הזה לאחר שאחותי נולדה, אחותי הבכורה וידה רושה או לפני, הבית הזה היה כבר בית -קומה בבית בין שלוש קומות -כל קומה הושכרה למשפחה אחרת כך שהשכנים מהקומה העליונה ביציאה ובכניסה עברו דרך "הסלון" שלנו והקומה התחתונה הושכרה לאישה ערירית,הקומה הזאת היתה מרתף....

ומה שחשוב שבשכונה הזאת גרו יהודים,ובעצם הייתה שכונה של יהודים כולל בית כנסת בשכונה, אבי החזיק המפתח ופתח וסגר ,לתפילות של ימי שישי שבת וחגים

במבנה שלנו גרו שלוש משפחות יהודיות ,מולנו גרה משפחת גאון, דודתי לאה אחות אבי,מעליהם משה הדיג, שאחות אישתו פלומה,אידה נשאה לאח אימי יצחק וילדיהם אסתר וז'וזו. לידנו גרה זפירה ושבתאי, ושלושת ילדיהם  לאה מילי והילד הקטן שאני לא זוכר שמו.והם עסקו באפיית בורקס ומכירתם בשוק-אגב לימים המשפחה הזאת עלתה לישראל והתגוררה ביהוד ושם הם עשו אותו דבר....ומולנו ימינה גרה המשפחה של גב' לורה. הבית שלהם היה המפואר ביותר,הם גם היו העשירים של השכונה...להם היו שני ילדים בן ובת והם היו החדשים בשכונה.

זהו אני לא זוכר יותר....אם אזכר אוסיף..

בשכונה הזאת נולדנו .אני לא בטוח שאחותי וידה נולדה כאן,אך אני ואחותי רחל נולדנו כאן...וגרנו כאן עד הגיעי לגיל תשע.....

לא סיפרתי על המטבח והשירותים בבית הזה...

ובכן...

הכניסה למטבח היה פתח שהיה מההול פתח רחב משמאל כיור וברז מים,בפינה של הקיר השמאלי והקיר ממול, בפינה למעלה היה ארון אוכל,צבוע ירוק.... ארון האוכל הזה היה תלוי כדי שלא חתולים ולא עכברים יוכלו את מה שאמא שלי בשלה לאותו יום. בקיר ממול הכניסה למטבח היה חלון גדול, וממנו יצאה אימי לתלות כביסה על גג ביתם של זפירה ושבתאי ובקיר הימני היה תא השירותים, שירותי כריעה,ובו גם התקלחנו בקיצור לא בית חמישה כוכבים.

במטבח הזה אמא שלי גדלה אותנו בדוחק

במקום הזה בשלה לנו את התבשילים הטעימים שאני היום מתגעגע אליהם, הבויוס עם תרד וגבינה קשה ומלוחה,המרק שעועית עם עצם ובשר בימים שניתן היה, האורז, והחומוס גרגרים,והשעועית הירוקה והאפונה הטרייה שהייתה קולפת ומוסיפה את הקליפות של התרמילים לאחר שהיא הסירה את הקרום השקוף מכל חצי תרמיל ותרמיל,במיה סופריטה לאחר שקלפה את הכובע באלכסון מכל במיה ובמיה,דגים מטוגנים,סרדינם ,צ'יפורס,בורים,וברבוניאס והרוטבים,חבל על הזמן,אגריסטדה,פרישיל קון לימון, חצילים מטוגנים והיא קראה להם דגי יבשה,ודגים מבושלים בעגבניות ובצל ונקרא קפמה,ממולאים,עלי גפן,וכרוב,ופלפלים,עגבניות וקישואים,טעים טעים טעים,ומרק אדום עם אורז,ופול ירוק על קליפתו ולאכול אותו עם יוגורט או עם בשר,וארטישוק מבושל בשמן ולימון מוגש קר כמנה ראשונה,והפשטידות, מקשואים,ומתרד,ומ

בצל, ואלבורניה חציל מבושל,והגיבג' שזה מעדן בפני עצמו,העשוי מכל שאריות הירקות שנמצאים בבית,בצלים,ופלפלים,וחצילים,וקישואים,במיה

וכמובן המאכלים המיוחדים והטעימים לחגים -פסח,כן....את כל אלה היא בשלה על תנור פחמים ועל פתיליה, אמא שלי החזיקה בבית כסא תינוקות נמוך, בו היתה מושיבה אותנו, עם צלחת מזון והיא הייתה מתפנה לעיסוקיה

בקומה שלנו בבית היו שני חדרים בחדר הקטן ישנו אנחנו הילדים.היו בו מיטה ומזרון גדול על הרצפה עליו הייתה משכיבה אותנו לישון,אני כבן ישנתי על המיטה, מיטת ברזל חורקת,ואחיותי על המזרון.אני זוכר חדר אפלולי לא נעים, קר...

החדר השני שימש כחדר שינה להורי,וכחדר אירוח במידה והיו באים אורחים

בפינה הייתה מונחת המיטה הזוגית,בשני קירות סמוכים היו טבעות ברזל תקועות בקיר, ועליהן היה נקשר ערסל רחב,ובו אמא שלי הייתה מלינה אותנו כתינוקות,וכשבכינו משכה בחבל שהיה קשור לערסל ונדנדה בעדינות.עד שנרדמנו....

לאורך הקיר הימני של החדר הגדול הזה היו שני חלונות שנפתחו לרחוב הרחב והמרוצף באבנים, חלונות גדולים היו,ובתוך החדר לאורכו של הקיר היה הדיוון, ספסל ישיבה ארוך נוח שהיה מכוסה בחגים בכיסוי לבן ,ובכלל כל החדר הזה היה מתכסה בכיסויים לבנים ורקומים והיו הופכים את החדר הזה לחגיגי בחגים, החדר הזה שימש גם כחדר אוכל, היה בו שולחן אוכל שהיה מונח ליד הקיר וכשאכלנו בו היה מוזז למרכז החדר,כאן היינו אוכלים בשבתות וחגים וכנראה כאשר אמא שלי רצתה מעט פרטיות

והמדרגות....

מדרגות הכניסה לבית הן סיפור בפני עצמו,הן הישאירו את חותמן על גופי עד היום

וכאן הסיפור

הזכרתי קודם שמולנו גרה דודה לאה אחות אבי. בעלה אלברטו איש מקסים, חייכן עליז ואוהב את החיים, עסק לפרנסתו כמוכר בחנות לדברי זכוכית. צלחות כוסות ספלים דברי קשוט קנקני מים וכולי. החנות בה הוא עבד הייתה קרוב לחנות בו אבא שלי עבד, ומדי פעם שהייתי אצל אבי בעבודה והוא לא יכול היה לסבול אותי יותר, היה מעביר אותי קצת לידיים של "דוד אלברטו"

דוד אלברטו היה מספר סיפורים מצחיקים תוך כדי עבודה....

מידי פעם היה דוד אלברטו זה מביא לנו למשפחה איזה כלי נאה ופעם אחת אביא לנו לילדים קנקן מים קטן נחמד.

הקנקן בבית

למי שלא יודע , טורקיה היא ארץ שופעת מים... בכל רחוב בכל שכונה יש ברז מים זורמים, מים קרירים, טעימים שעוברי אורך ירעננו את גופם

מול ביתנו מתחת לבית של מדם לורה זרם לו ברז המים

המים זורמים

ועכשיו הקטע של הקבקבים

הקבקבים האלה בנוים מסולית עץ בגובה 4 5 סנטימטר ומעל רצועת גומי רכבה שבאמצעותה ניתן לנעול את הקבקב. הקבקב הזה שימש בעיקר עקרות בית בעבודות הבית, מקלחות וחממים ( חמם טורקי )

הקבקבים בבית

המדרגות לבית, היו מדרגות רחבות עקומות משהו וחלקלקות להחריד.

אז מה עושה ילד בן 5-6 בצהרי יום לקראת ארוחת צהריים ???. מחליט שהוא יביא מים קרים מהברז ברחוב הביתה בקנקן החדש שדוד אלברטו הביא.....

נעלתי הקבקבים של אמא לקחתי הקנקן החדש ההוא ושמתי פעמיי לברז... ברגע שהינחתי את רגלי הקטנה נעולה בקבקב העץ על המדרגה החלקלקה איבדתי את שווי משקלי ונפלנו אני הקנקן והקבקבים ביחד לאורך שבע המדרגות ההן...

התוצאה- יד גמין שסועה מדממת. היה צריך בית חולים תפרים וכו' והצלקת הזאת מלווה אותי מאז