רבבות מילים נשפכות ועדיין נשפכות יום יום בכל גווני התקשורת. מליון וחצי מומחים, מדברים, כותבים ומחווים דעות, פרשנויות והסברים. כל הדיוט בא יומו להסביר מה הוא חש, לפרשן. אפילו הבובלין מאשקלון שניסה לתקוע עוד אמרת פרש שתוציא אותו חכם, רואיין טלויזיונית.  התקשורת הישראלית התיישרה כמו חייל ממושמע לימין הצנזורה. הכתבים הצבאים שמאז ותמיד היו דוברי צהל ולא מבקריו בראשות רוני דניאל שלדעתי, אם איננו מקבל שכר  מצה"ל, על צה"ל לצ'פרו בבונוס כספי, שופכים עלינו הסברים פסוודו מדעיים וכולם מציינים שהכל באישור הצנזורה קרי, צה"ל.

ממש להקיא.

מי שרצה לקבל דיווח, פנה לרשתות הזרות ולחדשות האנטרנט של עיתוני חו"ל. שם התקבל האיזון הנדרש לדיווחי כל עיתונאי "דוברי צה"ל" למיניהם. אבי בניהו, דו"צ,. קיבל ליקוקי תחת מכל הכיוונים ולא אתפלא אם בקרוב יעניקו לו את פרס ישראל.

לכן, באמצעיתו של הבוקר החלטתי לעזוב את ענני העשן של עזה, את תושבי שדרות ונתיבות, באר שבע ויבנה, אשקלון, ארץ הבובלינים, ולשמוע מה חושבים תושבי הדרום על העסק.

קפצתי לחוות היעלים של יוסי בן לקפה איתו ועם כושי.

כושי מייד הציע לרדת לעזה לעזור למסכנים להעמיס גופות לספור את גופותיהם.מבחינותו חייבים לפוצץ להם תצורה.  יוסי הציע פשוט לשתות הפוך שרק הוא יודע להכין ונזכר איך הוא פרץ עם אליק רון לטהר גג במלחמת לבנון. 

זוג שהגיע מקיבוץ בארי (שגם הוא שטוף קסמים ופצמ"רים), פשוט הביע את יומו בטיול אופניים ארוך בערבה החמימה וקיווה שהעסק יגמר מהר. 

היעלים והראמים ליכחו לנו את קצוות המכנסיים. והדישונים שיובאו ממרוקו הביטו בנו  מעבר לגדר בעיין עצלנית. 

יוסי הסביר לנו  שהסיבה שאינן משוחררות נעוצה בכך שהן אגרסיוויות. הזכר ינסה ל"תקוע" כל נקבה ולא משנה מה מינה ויהרוג כל זכר בסביבתו. והנקבות אגרסיוויות ועצבניות לאפחות. "נו". פלט כושי, "הן מהרי האטלס".

משם המלחמה בעזה נראתה פתאום קרובה רחוקה ומשם היה ניתן לקחת מבט שפוי. 

והמבט השפוי אומר שהגיע הזמן לעצור. למצוא דרך לעצור. לתכנן מייד את החזרה הביתה. היציאה מביצת עזה הטובענית לא פחות ממלחמת לבנון. להבין ששום מדינה, לא ארה"ב בפקיסטן ובלוב. לא אנגליה ששקעה בפוקלנד ובזמנו בהודו. לא רוסיה ששחטה רבבות צ'צ'נים בצ'צ'ניה, וכולן ללא האום שמום שיושב על זנבן.   לא אף אחת מהן, מהמדינות הללו, לא הצליחה להכניע טרור פונדמליסטי בכח הזרוע. 

הלוויות חיילינו ישטפו את מסכי הטי וי. תמונותיהם ישפכו מעיתוני ישראל וכולנו נמחה דמעה. וככל שנשקע יקומו עלינו חרדי ארץ ישראל הטובה ויבקשו להחזיר לידינו את הגוש. גוש קטיף.

נתניהו וחבר מרעיו כבר יסבירו לנו שמאוסלו ועד כה הוכיחו לנו שנטישת הגוש היתה  אסון. , שיציאת עזה לא היתה יציאת מצריים. ובימין יקומו הפיגלינים ויסיבירו שולכן הפעם נשאר כאן לדורות. 

ואז תקומנה עוד 4 אמהות. הלחץ הפנימי בקרבנו יגבר.

ואז, אז אולי,  אולי נתחיל לעזוב.

אז אולי יגיע ברק וינצל את הוצאתנו מהבוץ העזתי לטובת חלומו הרטוב לחזור לכס ראש הממשלה. 

לא.

הגיע הזמן לעצור ועכשיו.

כן כן גבירותי ורבותי.

הגיע הזמן.

זו השעה להסדר מדיני. לראייה ארוכת טווח.

וטובה  שעה אחת קודם.