יש לי רעיון מצוין שאולי יעלה אפילו חיוך על פניו של גלעד ארדן.

לנסח סעיף בחוק האוסר על העישון במקומות בילוי את האפשרות לחלק מקום בילוי לחצאים שווים מבחינת תפוסת המקומות כשבאחד מהם אסור בתכלית האיסור לעשן ובחצי השני העישון חופשי ועל אחריות הנכנסים. כשכמובן קיר עבה מפריד ביניהם. הכל בתנאי שהעסקים באמת יעמדו בתקן מחמיר של יחס של לפחות 1:1 לטובת המקום הבריא.

חשבתי בתחילה לאשר לכל עסק להחליט אם הוא רוצה לפתוח עסק נטול או רווי עישון לבחירתו. אבל בתוך עמי אני יושב בבתי קפה והנטיה הטבעית המסרוחה שלנו הישראלים תהיה להפוך את כל המקומות למרחבי עישון דה-פקטו ואז הלך על החוק המצוין והדרוש הזה. ככה זה, תמיד המיעוט הצעקני גובר על הרוב השפוי והבריא במדינה הזאת. כולם תמיד מתביישים או מפחדים למי שמתנהג לא בסדר. חוץ אולי מבתורים בקופת חולים ובנק הדואר. שם יש אובר-אקטיביזם. אולי בגרמניה זה היה עובד.

טוב, הספיצ' ת'ראפיסטית שלי אמרה לשתות מים בין דיבור ארוך למשנהו, אז ניה.

אוקי

עכשיו זה כמובן הוליד רעיון משעשע במוחי הקודח תדיר (תרתי) באשר מקום הספציפי שאני הייתי פותח.

ובכן, הוא היה מחולק לשניים כמובן. מעל הימני יתנוסס שלט ענק בירוק הזועק "אסור".

ומעל השמאלי באדום - "לעשן!".

מענין אם אדריכלית יהיה באמת אפשר לעצב את הכניסה של המעושנים בצורת פיית סיגריה בוערת ואת זו של הבריאים בצורת גרגיר קינואה. נגגל קצת לרובריקות של האדריכלים הראשיים בפרוייקטים של איצטדיוני "קן הציפור" ו-"קוביית המים".

התפריט ב-"אסור" יהיה מורכב כולו מנפלאות הקוזין של מטבח החסה הפיוג'ני. ושאר הדברים הבריאים. בכניסה יהיה דשא אמיתי, לא כמו ההוא מפלסטיק במסעדה ברמת סיב. ולא לדאוג, הוא יושקה ע"י מתקן התפלה קטן שימחזר את מי הניאגרה.

התפריט ב- "לעשן!" יתבסס ברובו בגזרות המנות הראשונות, העיקריות והקינוחים על חומרי גלם מסוג קבנוס ולוף.

אפשר גם דוגלי, אבל זה לערבי אקסטרים או פטיש. או שניהם.

משפט סיום משעשע כלשהו.