טובי
כותב. לא תמיד על מה שחשוב. כי מה באמת חשוב? חי בתפר שבין החשוב למעניין. כי המעניין הרבה יותר חשוב
פוסטים פופולאריים
-
שידור מת
3/5/09 | 870 צפיות
-
זה לא עסקך, זה עסקי
4/8/07 | 1275 צפיות
-
סופשבוע סוף
14/5/10 | 1101 צפיות
-
על ברכיו יביא
30/8/07 | 1142 צפיות
-
לא יוצא מהארון
9/9/08 | 1069 צפיות
-
יום בחיים
26/9/08 | 2756 צפיות
פוסטים אחרונים
- המדריך למהפכה 20/12/10
- בדרכי שלי 21/11/10
- לא נערה, לא קעקוע וגם לא דרקון 9/10/10
- הטאלנט חיסל את העיתונאי 19/9/10
- להיות כתב מדיני 11/9/10
- פרס פוליצר לא יהיה כאן 20/8/10
מתי מספיק זה מספיק?
אנחנו גדולים, אנחנו חזקים, אנחנו צודקים. אנחנו הכי צודקים. אנחנו היחידים שצודקים. אין צודקים מאיתנו - אין צודקים כמונו. אנחנו לא יכולים לקבל פגיעה באזרחים - ועל פגיעה בחיילים אנחנו בכלל לא מוכנים להבליג. הם הרי הילדים שלנו. עזה התנהגה מאוד לא יפה, עזה היתה חייבת לקבל עונש. עונש חזק וקשה וכואב. חיל האוויר - בפעילות מזהרת, מדהימה, בלתי נתפסת - כתש והפציץ ופיצץ וחיסל וחישף והרג והמם וזיעזע. חיל האוויר העזתי ניגף ללא קרב. המטוסים העזתים כלל לא המריאו. אנחנו כבר ביום השמיני של מלחמת שלום עזה, ואפילו בהשוואה למופע המרהיב של ששת הימים, מדובר בתצוגת תכלית של ממש. וגם כוחות הנ"מ העזתים, חיל אדיר ומפואר, לא הצליחו לדגדג את טייסינו האמיצים. אוקיי, הגיע להם. הם ירו עלינו, זינבו בנו, כיוונו אל העורף שלנו, טרטרו את האזרחים שלנו, סיכמו את ילדינו, עשו לנו את המוות. אסור לשתוק. מאה אחוז. אבל מה הלאה? מה יהיה מחר? מה יהיה בפברואר? מה יהיה בינואר 2010? הצבא כבר מבין, גם הממשלה מבינה, אפילו אני מבין - וגם אתם: גם אם נמשיך לזרוק עליהם את כל מחסני התחמושת שתוקפה על סף פקיעה, גם אם נפציץ אותם עוד חודש, עוד חודשיים, עוד חצי שנה ברציפות - שום דבר מהותי לא ישתנה. גם אם נגייס את כל המילואים, גם אם נזרוק לעזה שתי אוגדות, שלוש אוגדות, את כל צבא המילואים, גם אם נעלה באש את כל מחנות הפליטים - דבר לא ישתנה באמת. כבר אמרנו: עזה תהיה כאן, בדיוק כאן, גם מחר. אז מתי מספיק יהיה מספיק? מתי נגיד, מתי אנחנו נגיד - עד כאן? אנחנו, לא ציפי ולא אהוד. אנחנו. אנחנו זה גם אנחנו, כאן במרכז - אבל גם אנחנו, אלה שחטפו וחוטפים את הטילים על הראש; כולנו. מתי נשאל את השאלה הגדולה: האם הכל ייגמר בעונש? האם העונש יספיק? האם עונש הוא התשובה? על הפתרון שאני מציע כבר כתבתי כאן. הנה הקישור. אבל עכשיו יורים אז אסור לדבר. ככה זה כאן. הבעיה היא שזה לא עוזר ולא יעזור. כל זמן שעזה כאן, והיא כאן ותישאר כאן - הסיפור הזה לא ייגמר באש. עזה היא אולי החטא - אבל העונש לא יעלים את החטא. הוא היה איתנו והוא יישאר איתנו. אי אפשר לצרוב שום תודעה, כי מזמן אין תודעה. יש עוני ועליבות, ומצור ורעב, ובעיקר הרבה מוות ואפס תקווה. אז מה יש כבר לצרוב. וגם אם נמשיך לכתוש ולבחוש ולהשמיד ולאבד - הם ישלמו בגדול, אבל גם אנחנו. נשלם ביג טיים. עוד שבוע של מבצע - ויהיו לנו עוד 50 הרוגים. שבוע נוסף - 100 הרוגים. זה ברור, זה מובן, זה בלתי נמנע. אבל האם קורבנם יהיה שווה? כמובן שלא. כמו תמיד, הקורבן יהיה קורבן שווא. כי ביום שהתותחים יאלמו דום, הפרחים יהיו בקנה והבנות יחגגו בצריח - תחזור עזה להיות מה שהיתה בשישים ומשהו השנים האחרונות. עזה כמוות. מעולם לא למדנו, לעולם לא נלמד. כבר אמרתי אמרתי לכם? אז הנה: אמרתי לכם. ואומר שוב. לא נראה לכם? בבקשה, תבדקו אותי. זה יקרה ממש בקרוב. |
תגובות אחרונות
-
ירוןמירב
בתגובה על פנסיה מוקדמת
-
chosen
בתגובה על מיומנו של קבלן שיפוצים
-
רונית שמר
בתגובה על לא נערה, לא קעקוע וגם לא דרקון
-
life3
בתגובה על המדריך למהפכה
-
amnonti
בתגובה על בדרכי שלי
תגובות (42)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ובשורה התחתונה אין לך מה להגיב לטיעונים שהצגתי בפניך ....
כמה חלש
בהצלחה
אני מסכים עם כל מלה. ועדיין, אני שואל ושואל שוב: מתי זה אמור להיפסק? מתי זה יהיה מספיק? האם עוד מיליון טונות של חומר נפץ ישנו את המצב מיסודו? האם נקום בעוד חודש ונמצא את עצמנו חיים בלב אירופה? בפאתי אוסטרליה? ברור שאנחנו יושבים בלבו של העולם הפנאטי, הפונדמנטליסטי. אבל איך בדיוק המבצע הזה ישנה את תמונת המצב הזאת? מתי יגיע הרגע שבו "ננצח"? ומה יהיה ביום שאחרי?
בשום מקום לא כתבתי שאסור להגיב. בשום רגע לא חשבתי שלא נכון לנו וזו לא זכותנו להגן על עצמנו. אבל שאלתי ואני שואל שוב: מתי זה מספיק? מתי מספיק זה באמת מספיק? עד מתי תפציץ - עד שימות אחרון הפלשתינים בעזה? (ואל תגיד לי רק לוחמי חמאס - כולם יודעים שאנחנו מענישים מיליון וחצי אזרחים וממש לא מדגדגים את אנשי החמאס עצמם).
אבל יותר מזה: הרי לא נפציץ אותם עד סוף הדורות, וכאשר נעצור, ביום מן הימים, הם עדיין יהיו שם. ובטח לא יהיו מאוהבים בנו ככה סתם, פתאום. אז מה יהיה מחר? מה בדיוק יהיה בעוד שבוע? חודש? שנה? עשור?
מעניין... למרות שהפסקת לקרוא באמצע - התגובה ארוכה יותר מהפוסט עצמו. זו כנראה הסיבה שהתגובה לגמרי מנותקת מהכתוב בפוסט. אני רק יכול להציע למגיב לחזור ולקרוא את המאמרים המקוריים שכתבתי בעניין עזה. יש לי תחושה שקריאה מעט יותר סבלנית תגלה את כל התשובות לשאלות שמועלות כאן, בתגובה המלחמתית הנסערת. ואם לא - אז לא
איש יקר,
הכל נכון. באמת.
אבל לא מול פונדולסטליזם.
ההגיון הצרוף שלך - פשוט לא עובד מול מי שאיתו - הלכה למעשה - אי אפשר לדבר.
כי הוא - פשוט - לא רוצה: "נוח" לו עם המצב הזה של שפיכת דם חפים מפשע.
משני הצדדים.
זו האידאולוגיה שלו.
אין ערך לחיים.
עכשיו: איך חיים עם זה?!
כל מה שכתבת נכון, עזה תישאר בעזה. והתחמושת פגת התוקף תתפוצץ אבל ונקווה שהטנקיסטים יקבלו פרחים לקנה והרבה בנות.
אבל טובי אנחנו ילדים גדולים, נכון? חושבים מהראש מהבטן מכל המקומות... מנסים למקסם את יכולת הקיום שלנו במזרח התיכון.... יש תג מחיר להפגזת בתיך, משפחותיך, וילדיך ואם לא תגבה אותו מצבך יהיה חמור שבעתיים בזה אין ספק!!!
טובי, אירן, החמאס ואל קעידה זו לא בעיה של שטחים תמורת שלום, את זה אנחנו מבינים...... עכשיו נותרה השאלה של מאזן האימה וממש, ממש כדאי שהוא יהיה. אלו לא רגשות זו לוגיקה הישרדותית מזרח תיכונית טהורה
הפסקתי באמצע לקרוא כי אתה כלכך מתרחק מהבסיס המציאותי שכבר אין טעם .....
הטעות הבסיסית שלך שאתה חושבשזה סכסוך טריטוריאלי ואתה מסרב להפנים שזו מלחמת דת נגד היהודים וישראל פלסטין זה רק הציפוי למראית העין.
מה שמפתיע זה שאתה מסרב להאמין למולסמים כשהם צועקים לך את זה ברייש גלי
הם צועקים לך ג'אהד [זו מלחמת קודש ולא מלחמה פוליטית או טריטוריאלית ]
הם מבקשים להשמיד את היהודים [שים לב לטרמינולוגיה בכל הפגנות האיסלאם נגד ישראל ותראה שבכולן מופיע הביטוי מוות ליהודים [לא לישראלים , ליהודים !!! תקשיב תפנים ותלמד ]
אנחנו תמיד מייפים את הדברים שלהם , אונסים את העובדות כדי שיהיו לנו ראציונאליות הגיוניות . אנחנו מחפשים מתינות אפילו באנשים שקוראים לתת לנו לשתות מהים של ים המלח [שקרן ערפאת הזה רק מבטיח] אנחנו ממציאים אותם מחדש
[זה לא חיזבללה ירו קטיושות מה פתאום זה פלג פלסטיני נידח העיקר כדי להכשיר את השרץ]
אנחנו מסתכלים על אנשים שאת הילדים שלהם משכנעים להתפוצץ בהבטחות שווא של 70 בתולות בגן עדן [לא הבטחות פוליטיות ולא הבטחות מדיניות הבטחות מבוססות על פאנטיות דתית בלבד ! ]
ועדיין למרות הכל אנחנו משכנעים את עצמנו שהבעיה בנו . אנחנו המדינה הדמוקרטית שבה גם קולות כמו של בעל הפוסט נאמרים בחופשיות המדינה הזו היא הבעיה .
אבל מדינה של רוצחים [שרק שלשום הוציאו להורג 40 מבני עמם בגלל שסירבו לשתף פעולה איתם] מדינה של מתאבדים שכל ההתקפות שלה מכוונות לישובים אזרחיים . מדינה שמקדשת את ההרג והרצח של אחרים [חגיגות על הגגות באסון התאומים ועוד ] מדינה שבה כל האזרחים בלי יוצא מהכלל רוצחים בידיים שני חיילים שבטעות מגיעים לרמללה [הלינץ' ברמללה אם מישהו כאן שכח]
הם בסדר גמור . אנחנו תמיד נמצא להם צידוק למה זה בסדר מצידם להתנהג כמו מפלצות חיות אדם ותמיד נחשוב שהאשם הוא בנו . גם כאשר יצאנו מעזה לחלוטין ואיש השמאל המדופלם יוסי שריד אמר בשנת 2000 אם יירו מעזה אפילו קאסם אחד אחרי שנצא נכנס בהם בכל הכוח ....אז לא נכנסנו ונתנו להם לירות עוד ועוד ועוד 6000 טילים על אוכלוסיה אזרחית !!!
במשך 8 שנים ועכשיו שהחלטנו לשים לזה סוף קמים להם אזרחים חסרי מצפון וחסרי לב ודוקרים סכין בגב האומה
ומשמשים שופר של תעמולה איסלאמית אנטישמית !
נ.ב
בכל מלחמה יש הרוגים אלפים לא מאות . אנחנו הפכנו להיות כלכך רגישים לאויב שלנו ששכחנו את הרגישות לעצמנו
החמאס הרג בעזה יותר פלסטינאים מצה"ל ובכל זאת אנחנו מאוד רגישים יותר ממה שהם רגישים כלפי עצמם.
כמו כן הגישה התבוסתנית שאי אפשר להפיל את החמאס היא גישה עלובה ופחדנית . אפשר לחסל את החמאס פשוט צריך לרצות . נכון יהיו אלפי הרוגים פלסטינים נכון אולי אפילו עשרות אלפי הרוגים אבל זה אפשרי אנחנו רק צריכים לרצות !
השאלה היא האם אנחנו ברמה המוסרית מוכנים להרוג 40 אלף פלסטינאים בשביל להפיל את החמאס או שאנחנו מעדיפים שלא . כנראה שהתשובה היא לא . כי ישראל זו לא מדינה שהורגת בלי חשבון רק תנסו לדמיין מה היה קורה עם מישהו היה יורה טילים על רוסיה או על ארצות הברית או על שוודיה לצורך העניין.
בריטניה במלחמת העולם השניה הרגה מאות אלפי אזרחים גרמנים בהפצצות על ערים הגרמניות .
ארצות הברית הפילה פצצת אטום על הירושימה כדי להכניע את היפנים
ורוסיה טוב על הרוסים אין מה לדבר ואני לא מבין מאיפה יש להם את החוצפה אחרי מה שעשו בגרוזיה או בצ'צ'ניה לפתוח את הפה בכלל . ואות כנ"ל גם הטורקים . רק ישראל היא המדינה היחידה שכולם כלכך רגישים לפעולות שלה !!!
הטעות היא שאנחנו בכלל מייחסים חשיבות לעולם הם זניחים ולא חשובים אין דבר כזה לחץ עולמי יש רק לחץ מבית של האזרחים שלנו עצמנו.
אין לי שום רצון להיכנס באם-אמא שלהם. מתעבת ביטויים כאלה. וגם אני חושבת מהראש. מהבטן אני משתדלת להרגיש. וכתבתי לך כבר שאין לי כל ביטחון שהמלחמה הזאת תעזור, כך שאין צורך להוכיח אותי שוב על עיוורוני. מצד שני, אני לא חושבת שיש סיכוי לשלום או לתהדייה ארוכה שתהפוך בסופו של דבר לשלום. בין שני האין סיכוי - אני לא יודעת למה יש יותר סיכוי. בטח קראת את הכתבה על הנייה שהתפרסמה היום בשבעה ימים כדרישת שלום מבעיתה לאופציית התקווה.
אני זוכרת כשהייתי צעירה והתבוססתי ביגוני על אהבה שנגמרה קיבלתי עצה מצוינת: כשגבר אומר לך שהוא לא בנוי לקשר - תאמיני לו. כנ"ל לחמאס.
בזה אנחנו מסכימים.....כיוון שאנחנו אולי לא נסכים על הדרך האחרת אני אציע בתור תרגיל מרכסיטי לטרוצקיסטים מתחילים במקום לריב על מה לעשות אז בוא ונעשה חשבון מי מרוויח ומי מפסיד מהמצב הקיים הזה שכמו אבן סיזיפית שאנו מגלגלים במורד הגבעה עוד פעם ועוד פעם בסוף איך שהוא נמרחת לנו על הפרצוף, ועוד מצליחה להפתיע אותנו.....
אז דבר ראשון כל הגנרלים במיל לדורותיהם סגניהם ממלאי מקומם יורשיהם וחילפם הם מרווחים גדולים ומידים הם בטח, דבר שני כל התעשיות הבטחוניות והחצי בטחוניות וסביבתם. ובטח התקשורת המגויסת והלא מגויסת , הקלקלה החופשית נביאה דובריה וספייחה משטרסלר וביבי ועד לקשת רשת עיתון דה מרקר וגלובס ותושבי רמת אביב רעות שינקין ודניה, . אלה בטח מרויחים. אחר כך כל אבירי ארץ ישראל השלמה הם עוד יותר מרוויחים כי ביני ובינך אין שום פתרון שכולל את האג'נדה שלהם, שתי מדינות? הלך עליהם,מדינה דו לאומית? מה השוטר משכם יעשה להם רפורטים באין כניסה בצפיר עיזים? גם כן הלך עליהם, הם חייבים שהמצב הזה של הלבה הרותחת הזאת תמשיך לבעבע פה אחרת ....
מי מפסיד? כל הפריפריה בישראל וזה כבר מתחיל להיות פריפריה די גדולה ביני ובינך. עניים, זקנים,רוב הדרום, רוב הצפון. המגזר? מפסיד ובגדול ערבים ישראלים כל פעם שהם מתקרבים לגעת במשהו מגיעה איזה מלחמונת פיצפונת שמגלגלת אותם חזרה אחורה .....
אפשר להמשיך אבל אני חושב שהפרנציפ ברור, נכון? תעשה אתה חשבון מה צריך לקרות בכדי שפה מישהו יהה מוכן וגם יכול לנסות לשנות את הגישה.
אני בעד להצניח אותך ושכמוך במרכז עזה על מנת שתוכל לקיים שיחות שלום שם כבר עכשיו .
תארוז תיק .
אני משתדל לחשוב מהראש ולא מהבטן. בטח שגם לי בא להכניס להם באם-אימא שלהם, לחסל ולהרוג ולהשמיד ולא להשאיר זכר. אבל אני מנסה, במאמץ רב, להביט על הדברים מצד שונה לגמרי: מצד התועלת. התועלת שלנו. אז נניח שנפציץ אותם עד שלא תישאר בעזה אבן על אבן. נניח שנהרוג 10,000 אנשים, מתוכם אפילו איזה 10%, 20% טרוריסטים (כי הרי ברור שכל השאר יהיו הרוגים אזרחים). נניח שנעשה את כל זה. נניח שנחריב ונציף במים את ציר פילדלפי. נניח שנהרוס ונשרוף את סמלי השלטון שלהם. הכל. מה יהיה השלב הבא? מה נעשה בחודש הבא? מה נעשה בשנה הבאה? הם ייעלמו? הם לא יהיו שם?
אם הייתי מאמין לרגע אחד קטן שהמציאות תשתנה כהוא זה בעקבות פעולה צבאית מוטרפת, הייתי תומך בלי בעיה. אבל אני שואל אותך: את מאמינה שהמציאות באמת תשתנה? את חושבת שמישהו מאמין שהיא תשתנה? ובכן, כנראה שכן. אבל כנראה שהיא תשתנה רק לרעה
ואם חטאנו ולא עשינו את מה שצריך היה לעשות ובעקבות טעותינו - האיומה, הטפשית, מסכימה לגמרי - השתנו פני הדברים עד כדי כך שאי אפשר לחזור ולתקן את מה שעוללנו ועכשיו אנחנו מותקפים - אז מה? אז להתחרט על מה שלא עשינו ולהבליג? לדבר שלום עם החמאס שמסרב לדבר שלום ולבקש ממנו יפה שיפסיק לזרוק טילים? לפתוח את המעברים ברפיח כשאתה יודע אילו כלי נשק מועברים דרכם? להעביר כסף לחמאס לפיתוח הכלכלה? מה?
שאני אתעצבן? למה שאתכצבן? לא דניאלה, לא תמכתי מלכתחילה. כן, חשבתי ואני חושב שזכותה מדינה להגן על עצמה. אבל רק אחרי שהיא עשתה את מה שהיא חייבת לעשות בשביל למנוע את יצירת המצב הזה מלכתחילה. אם היינו עושים הכל בשביל שלא תהיה לאף אחד סיבה להתקיף אותנו, והם היו תוקפים בכל זאת - אני בעד תגובה מטורפת. זכותנו. אבל זה לא המצב וזה לא היה המצב
אולי. אבל בכל מקרה עכשיו זה מספיק
אני צודק וטועה, אני חכם וטיפש. והכל בעת ובעונה אחת. כל מה שאני אומר זה שאנחנו צריכים לתת צ'אנס, לפחות פעם אחת בהיסטוריה העקובה שלנו, לגישה אחרת. כי הרי ברור בעליל שהגישה השלטת נכשלת שוב ושוב
אין לי מושג ירוק למה הפוסט שלי מצביע הנה כטראק באק היות ואני לא ידעתי על קיום הבלוג הזה עד לפני שלוש דקות.. לדעתי באג של המנגנון של הטראקבאק.. בכל אופן זה הביא אותי הנה...
אתה צודק וטועה כי אכן בעוד חודש ואו שלשוה שבועות ואו כמה שזה לא יקח נחוזר לבעיה האמיתית שלנו והיא לא מה אנחנו עושים בעת מלחמה שזה תמיד כיף לדון בו, אלא איך אנחנו מתיחסים אליהם ועוד יותר לעצמנו בימים נורמאלים.
וצריך לעשות את כל מה שאמרת וזה באיחור קטן של ארבעים שנים מחורבנות ומבוזבזות . לםתוח את כל המעברים לשחרר את כל החבושים במחנות בקציעות לאפשר מעבר חופשי גם של סחורות וגם של אנשים וגם להרשות להם לעבוד והכל הכל. רק שזה לא הולך לעזור כהו זה לעניין האלימות שלהם. זה נחמד אבל לא רלוונטי. מה שרלוונטי לעניין האלימות הוא פשוט להכות בהם בכל הכוח בכל פעם שהם תוקפים. בכל הכוח במובן הדרזנרי בכל הכוח במובן של מלחמת חורמה שאין בה תיקו ואין בה שום רחמים . זה לא אמור להיות נקמה ואו לגרום סיפוק אלא פשוט ליצר משוואה שבצד אחד יש חיים ובצד השני אין. זה ה דרך היחדיה שתוביל לשלום ולדעתי גם מהר. אנחנו במקום לעבוד עם מקל וגזר פיתחנו קונץ יהודי. במקום במקל אנחנו משתמשים במטאפורה של מקל בכדי שלא ניצטרך חלילה להראות את הגזר.......
ועל כן אנו מוצאים ת עצמינו בכל פעם עם התוצאות מרוחות על פנינו כמו עוגת גבינה בסרט הוליודי .
זה נחמד ומחמיא - אבל זה לא יקרה. אני ועמדת כוח פוליטית זה דבר והיפוכו. פוליטיקה זה משהו שאין בו הגיון בריא. איש פוליטי, בהגדרה, חושב פוליטי. ומתוך כך - אין לו סיכוי לחשוב חכם. לחשוב במעוף. דוגמאות? בבקשה: יוסי ביילין, יוסי שריד, לובה אליאב, אורי אבנרי, יאיר צבן. על קצה המזלג. לאנשים חושבים וצנועים - אין תוחלת במערכת שלנו
דניאלה, הסיפור באמת לא מסובך. כתבתי כאן כמה פעמים, ואגיד שוב: הפתרון מתחיל בתוכנו (נכון ששרי אריסון אימצה בחום את הסלוגן הזה, אבל אין לה זכויות יוצרים). ההגיון שלי פשוט למדי. פשוט עד כדי גיחוך.
אני אומר כך: אנחנו צריכים לשלוט בגורלנו. אנחנו צריכים להחליט על המהלכים שלנו בעצמנו. לא בגלל החמאס, לא ע"פ החלטות של האו"ם, לא בגלל הכתבות והוראות של ארה"ב.
אם האינטרס שלנו הוא שקט ברצועה - צריך לבחון מה יביא לשקט. והתשובה לשאלה צרכה להיות: למה יש רעש? והתשובה לכך פשוטה: המצור. סגירת המעברים. ולמה יש הברחות? בגלל המצור. ולמה המעברים היו סגורים כל הזמן? בתור עונש. אז מי קיבל את העונש? אנחנו כמובן. אנחנו והאזרחים של עזה. לא החמאס. רק האזרחים. כאן ושם.
אם היינו מאפשרים להם אספקה סדירה וחופשית, כמו שיש לך ולי - של מים, חשמל, מזון, עבודה ופרנסה, בריאות, רווחה, בנייה, פיתוח וכו' - חלק גדול מהמוטיבציה להזיק לנו היה נעלם. נכון, הם עדיין רצו וירצו לזרוק אותנו לים. אז מה. זה חדש? גם המצרים רוצים, תאמיני לי. גם נסראללה. גם אסד. אבל הם כולם יודעים שזה לא יקרה, אז הם ממשיכים לרצות. אגב, זה קורה היום בג'נין, בטול כארם, בקלקיליה. ויחסית, שקט שם.
אבל מה? אנחנו חכמים. החלטנו שיש לנו שוט. מקל. הגזר קטן - המקל גדול. הם מרגיזים אותנו? נחנוק אותם. נרעיב. נשפיל. האם זה יפתור את הבעיה? כולם יודעים שלא.
אבל זה מה שהיה אז. והיום? בשביל מה נכנסנו לפעולה הקרקעית? מה זה הביא לנו? מה זה יביא? יש לך מושג כלשהו מה היחס בין כמות השטח שעליו אנחנו שולטים עכשיו לאזורים שאין לנו שום סיכוי אפילו להתקרב אליהם? מה דעתך על אחד למיליון? וגם בשטחים שבהם אנחנו מסתובבים עכשיו, אין לנו באמת שליטה. צבא לא יכול להחניק לאורך זמן אוכלוסייה של מיליון וחצי אנשים מיואשים, רעבים, חיים חסרי תוחלת וחסרי תקווה.
אז מה לעשות עכשיו? להפסיק את האש מיידית. להוציא מיד החוצה את כל הכוחות הקרקעיים ולהציב את כל הצבא המוכן סביב גדרות הרצועה. דום שתיקה. במקביל, להודיע על פתיחה כוללת, מלאה, בלי תנאים - של כל המעברים. מעבר חופשי של כל מה שצריך - פרט לנשק ותחמושת. זו תהיה התחלה של משהו. זה אינטרס שלנו. זה לא פרס. זה מינימום אזרחי, אנושי. פשוט מאוד.
ואם אחרי שבוע, שבועיים כאלה הם ימשיכו להעיף עלינו רקטות - יש לנו חיל אוויר לא רע, כזה שאף אחד יכול לפגוע בו או להפריע לו. הוא יעמוד לרשותנו גם בעוד שבועיים. בעוד חודש.
איזה נזק פעולה כזאת יכולה להביא? מה יכול להיות רע יותר מהרע הנוכחי? אולי לחסוך את חייהם של כמה מאות חיילי סדיר ומילואים? אולי?
אני לא כזה חכם, אני רק זוכר. כשכולם מעדיפים לשכוח - אני פשוט זוכר. זה כל הסיפור
נסחפתי? אני?
יש לי הצעה פשוטה: בוא ונבחן את כל מה שכתבתי כשהאש תשכך עד לסיבוב הבא. שום דבר לא ישתנה, עזה תישאר בדיוק באותו המקום, החמאס וספיחיו יהיו בדיוק היכן שפגשנו אותם אתמול, ההברחות יימשכו כרגיל וכל השאר.
אתה מוזמן לקרוא בעוד חודש את כל מה שכתבתי כאן בשבועיים האחרונים. מספיק הוגן?
איפה נקודת היציאה שלך. אחרי המכה האוירית, אחרי ההצעה הצרפתית, עכשיו? או שמלכתחילה לא היינו אמורים להגיב?
זה באמת מעניין אותי.
לדעתי טובי דווקא נמנה עם היחידים שלא נסחפו.
נדמה לי שקצת קצת נסחפת הפעם.
טובי, נראה לך שלא קראתי? קראתי ואני מסכימה עם רוב פתרונותיך.
אבל עדיין לא מצאתי תשובה לשאלה על המלחמה הספציפית הזאת. האם היינו צריכים להגיב. אם כן, כמה ועד מתי.
אתה לא חייב לענות אם זה מעייף אותך, אני פשוט לא הצלחתי להבין מה אתה חושב.
אני כותבת גם לך מה שכתבתי לידידי מולי בנטמן: חבל שאינך בעמדת-כוח פוליטית.
אתה, אני, עוד שניים, עוד ארבעה. אז אנחנו אומרים שוב ושוב - למי בדיוק זה מזיז?
אצלנו מתקיים חיבור מרהיב בין מצעד האיוולת לעורמת ההיסטוריה. לא זוכרים את האיוולת, לא לומדים מההיסטוריה, לא לומדים כלום ולא שוכחים דבר
אני יודע שאני מזמין אש וגופרית, אבל את ההצעה שלי אף אחד אף פעם לא לקח בחשבון.
רק גידופים חטפתי בגינה.
רק תשפוכות של אותו חומר לעוס עד לזרא של הנרטיב הציוני השחוק והממולל בין האצבעות, שעבר כל כך הרבה ספרי לימוד דהויים וכל כך הרבה מוחות קהויים.
אבל כשמצרפים לזה הצעה כלכלית, של שיקום שייתן תקווה, ולא דרך החמאס אלא דרך גופים בינלאומיים - זה ייתן תקווה.
וזה לא יקרה ביום, לא בשנה ולא בחמש שנים.
אבל זה הסיכוי היחיד.
זה בדיוק מה ששאלתי היום - כמה עוד? חודש? שנה? שלוש שנים?
ומה עם הנסיון הלוא היא ההיסטוריה, אפילו זו הקרובה?
אובמה אמר להפסיק לירות .
אובמה אמר להתחיל לדבר .
הלו, תפסיקו ! לא אמרתי אובמה אמר !
גדול, חזק, אמיץ וטיפש. אבל כאלה אנחנו, לא? תמיד נשווה למי יש יותר גדול, כי מלחמות זה עסק של גברים
אני מתחיל לעייף אפילו את עצמי. אני לא רק אומר "ככה לא" - אני גם מציע מה כן. ושוב אני מפנה למה שכבר כתבתי: הנה הקישור
זה קרה. קרה לגמרי. תקשיבי לרדיו, תצפי בטלוויזיה. עוד יום, עוד יומיים, עוד שלושה. אף אחד לא רוצה להמשיך, אף אחד לא חושב שגם אם נמשיך עוד חודשיים - משהו ישתנה. זה ברור לעין כל, זה שקוף לגמרי
התשובה נמצאת כאן - בפוסט שכתבתי לפני כמעט שבועיים ואני שוב ושוב מפנה אליו. זה כמובן לא הפתרון - זו רק ההצעה שלי לפתרון. לטעמי, זה הפתרון היחיד, אבל נשלם בעוד הרבה דם עד שנגיע אליו.
ולשאלת השיגרה. איזו שיגרה? אותה שיגרה שבה אנחנו חיים כאן יותר ממאה ועשרים שנים. שיגרת ההפוגות בין מלחמות. שנה, שנתיים, חמש שנים של שקט - עד לסיבוב הבא. ואת זה, אפילו כיבוש מחדש של עזה, הכנסת כל צה"ל - כל הסדיר וכל המילואים - לא ישנה בסופו של דבר. כי לא נשמיד מיליון וחצי אנשים והם לא יילכו לשום מקום
אם הפוסט מבקש לומר שהיינו צריכים להגיב מצד אחד, ושהמלחמה הזאת היא כרוניקה של מוות ידוע מראש מצד שני, אני מסכימה כמובן. זה ברור. אבל עדיין לא הצלחתי להבין מה דעתך. כמה להגיב? איך? ומה עושים עכשיו?
"הצבא כבר מבין, גם הממשלה מבינה, אפילו אני מבין - וגם אתם..."
אז זהו, שכנראה זה עוד לא קרה.
והלוואי שנזכה, במהרה, בימנו.