אני מכיר את הנפש שלי, היא חזקה ואיתנה, היא מקור כוח אמיתי לכולם, למרות המשברים יודעים שתמיד אצלי ימצאו את קרן האור, אותה קרן שניתן לקבל זריקת עידוד ואנרגיה

לפני שנה במבצע "חורף חם", הילד שלי אמר לי אבא אני מכבה את הטלפון ואני אתקשר שאני יצא מעזה.

התפללתי כל כך, סוף השבוע עבר בלי שינה, עם סרטי אימה שחולפים ואתה מנסה לשוב על דברים טובים אחרים, להדחיק ולזרוק את המחשבות הרעות למקום אחר...רחוק ....רחוק.

לאחר 4 ימים הוא יצא וב2:30 לפנות בוקר שמעתי את קולו , הוא אמר לי אבא יצאתי , כל כך שמחתי, לאחר מס שניות היה אבל.... האבל היה "אבא, הוא מת לי בידים, ניסיתי לעזור לו ולא הצלחתי,הוא הסתכל עלי , חרחר ומת לי בידים" זה היה חברו הטוב בצוות.היה לו קשה הוא בכה ואני בכיתי איתו, הטלפון מאפשר לך להיות מאחורי מסך, הוא לא רואה את הדמעות, חזקתי אותו ועודדתי אותו, הרי הסיבה שהוא שם זה חיקוי האבא, אותו אבא שכל כך שידר את האהבה לצבא, פיקד והוביל, הבן שלי יצא מזה

בשבת האחרונה, קיבלתי את אותו טלפון, אבא אני מכבה את הנייד ביי, לא יכולתי שלא לחלק לו הוראות, בן שלי, פקח עינים, קנה מוביל כל תנועה, לך צמוד לבית, סגור את הקרמי עד למעלה,שמור צללית נמוכה, שמור על החברים וכל מחסה שאתה תופס תכנן אותו, הוא חייך ואמר לי אבא אל תדאג

מאז אותה שיחה אני כל כך דואג, כל כך פוחד, אתמול בערב היה ערב נוראי, קשה, חוסר הוודאות מול מראה צילומי הטלויזה, הבנתי פצצות התאורה באות שצריך לחלץ,וארטילריה כל כך כבדה, אש לחילוץ,הבנתי שיש משהו ולא ידעתי מה קורה, הבן שלי שם בתופת כמו כל כך הרבה ילדים..

הרמתי טלפון לחבר שלי...רציתי רק לדעת מי, איזה כוח, לקבל ,אישור שזה לא הם. שהכל בסדר.

כולם היו בניי זה נכון, אבל ברגעים הללו אתה רוצה לדעת רק מה איתו...תן סימן, הוא נתן ל את האישור שזה לא הכוח שלהם,הדמעות זלגו כי ידעתי שיש הרוגים וכל כך הרבה פצועים,

אני כלכך רוצה שזה יסתיים כבר, אני כל כך רוצה לחבק אותו ולהגיד לו בן אני גאה בך,אני כל כך אוהב אותך, לשמוע את הנשימות שלו ולראות את החיוך שלו

בא לי כבר לקבל ממנו את הטלפון "אבא יצאתי מעזה", 3 מילים כלכך יקרות

מבקש ממך אלהים שלי "שמור לנו על הבנים- יש להם כל כך הרבה מה להגשים- תן להם , מגיע להם, תחזירם בשלום..בבקשה"