ג'נדלין טוען שהגוף תמיד הולך צעד אחד קדימה מעבר למה שהאבולוציה, השפה והתרבות בנו עד כה. כל יצור חי יודע ויוצר את הצעד הבא שלו, מסביר ג'נדלין, כיוון שבחיים יש תנועה אינסופית קדימה. כאשר אנו נתקלים בסיטואציה חדשה, הידע כיצד לנהוג שם מגיע מהגוף (ילדים שמציקים לנמלים מגלים כי הנמלים מיד מוצאות כיצד להתגבר על המכשול שהוצב בפניהן). ולכן, כאשר נרפה מן השינון של הידע הקיים ונאפשר לעצמנו להרגיש מחדש את הפלט-סנס, הגוף שלנו יוכל לתרגם את הידע החדש לתובנה ולפעולה מוצלחת בעולם.

כלומר, כבר בתהליך ההבנה וההכרה בידע הקיים בגוף, מתחוללת תנועה קדימה של הבנה ושל פריצה לקראת משהו חדש. הגוף והנושא אותו חוקרים נכנסים למערכת יחסים דינאמית ופעילה, מה שמאפשר לתובנה ואף לשפה חדשה להופיע.

הרעיון הזה מאוד רדיקאלי. ג'נדלין מציע למעשה לעזוב את הידע הרציונאלי, הקוגניטיבי והמוכר. כל מה שאנחנו "יודעים", הוא אומר, הוא אינפורמציה ישנה. בגוף יש ידע חדש וטרי, ולכן כדאי לפנות אליו, גם אם בהתחלה, כשרק מפנים את תשומת הלב לגוף,

הידע נחווה כמעורפל ולא מובן. זהו רעיון מהפכני משום שהחשיבה המקובלת אומרת שכאשר אנו חוקרים נושא כלשהו, אנו צריכים לשים את עצמנו בצד, על מנת לארגן מחדש את התיאוריות המקובלות. ה-TAE מציע להביא את עצמך, על מנת ליצור תיאוריות חדשות.

שיטת TAE מלמדת להתחיל ממה שאתה יודע - עם "קצה המחשבה" שיש על לך הנושא. קצה המחשבה הוא המקום שמעבר לו אתה לא יכול לנסח את הידע שלך במילים. משם, דרך 14 שלבים, עוברים אל הפלט-סנס, כלומר אל הגוף, כדי להגיע אל מאגרי הידע החבויים שם.

הכניסה אל מאגרי הידע הגופני עוזרת למצוא את המילים למה שהיית רוצה לומר אך עדיין לא גילית איך. זהו תרגול של חשיבה מתוך התחושה-המורגשת, המאפשר להבין כל עניין ועניין מעבר למה שאנשים אחרים חושבים לגביו, מעבר להגיון ומעבר לקונבנציה. הנחת הבסיס אומרת שאם אתה חש בדבר מה מסוים, הוא קיים בעולם.

בשיטה זו נותנים למילים לעלות מעצמן מתוך הגוף – כשבתהליך ההתחברות לידע החדש יש להקשיב לשפה החדשה הזו, גם אם היא בהתחלה לא לגמרי ברורה או מובנת.