כותרות TheMarker >
    ';

    סיזיפוס

    תמיד ניסית? תמיד נכשלת? אין דבר, נסה/נסי שוב, היכשל/י שוב, הכשלי יותר טוב (סמואל בקט).

    Ever tried? Ever failed? No Matter, try again, fail again, Fail better.


    מחכים/ות לאמת
    מחפשי/ות האמת לא נגמרים/ות, אבל חיים/ות בזבל.

    0

    סירוב "פסיבי" לא מספיק למנוע פשעי מלחמה עכשיו

    4 תגובות   יום רביעי, 7/1/09, 02:01

    סירוב "פסיבי" לא מספיק למנוע פשעי מלחמה עכשיו.


    זאת אני יודע מניסיוני כחייל נח"ל צעיר במלחמת "ששת הימים". אז סופחנו לגדוד מאולתר של גולני שהמג"ד שלו היה סא"ל משה יוסף (השלמה: שמו נודע לי רק בסוף מרץ 2016) ובמסגרת זו נמננו על הכוח שכבש את שכם. היינו בפאתי העיר כאשר המג"ד הביא אלינו קבוצה של צעירים פלסטינים לבושים אזרחית. הוא טען שהם חיילים ירדנים שפשטו את מדיהם ולכן דינם הוא כדין מרגלים, כלומר מוות ובהתאם הורה לנו להורגם.

     אנחנו סירבנו לפקודה הלא חוקית בעליל, אבל אז יצאו שתי חלאות מנגד והתנדבו לטבוח (אחד מהם היה הסמל שלנו בשם אילן פוליבודה). אנחנו היינו המומים והרגשנו שבסירוב בשדה הקרב עשינו את המקסימום שיכולנו כטוראים מושתנים מול סא"ל. הרי לא היינו מודעים לכל המצב הבלתי חוקי, אלא פעלנו בהתאם לתחושות שלנו ולחינוכינו.

     השורה התחתונה היא שהפשע בוצע ואנחנו לא מנענו אותו למרות סירובנו. זהו ככל הנראה גם הגבול של הסירוב "הפסיבי" שכן אין הוא מונע מאחרים לבצע פשע מלחמה.

     עד היום רודפת אחריי התמונה של אחד מהאומללים הנידונים למוות שאיכשהו הרגיש מה מצפה לו. הוא זחל על האדמה ושרט אותה בציפורניו ויבב כמו חיה פצועה. ואנחנו, ידינו קצרה מלהושיע

     זהו רק סיפור אחד בין רבים באותה מלחמה ואחרות. שמעתי מרבים תיאורים דומים בתקופות שונות.  גם הנוסח הלא מצונזר של "שיח לוחמים" , כפי שפורסם בעבודת הדוקטורט של אלון גן, כולל תיאורים דומים.


    היום חיילים יכולים  וחייבים אפילו ביתר קלות למנוע פשעי מלחמה באיבם וחובה היא ליידע אותם על כך.


    אפילו כמה יחידי סגולה למשל כמו מומחי מחשב יכולים למנוע פשעי מלחמה בגדול. שכן מתוך התלות במערכות מחשב, מעולם לא היה כל כך הרבה כוח בידי מספר קטן של אנשים "פשוטים".  פוליטיקה היא עניין יותר מדי רציני מכדי שאפשר להשאיר אותו בידי פוליטיקאים וגנרלים...



    פעולתם תהיה חוקית לחלוטין וזאת מאשר גם מומחה לעינייני משפט . שכן החוק הצבאי ולא רק הישראלי קובע במפורש  שחובה למנוע יישום של פקודה בלתי חוקית בעליל.


    הטכסיס של המשפטנים של משרד הביטחון לנסות ולהכשיר פשעי מלחמה הוא בגדר תרגיל מסריח ותו לא. היועץ המשפטי של מערכת הביטחון, אחז בן-ארי, חיווה ב-7.12.2008 את דעתו שאם מזהירים אוכלסיה אזרחית לפנות אזור אותו עומדים לתקוף, הפגזה ארטילרית או התקפה אחרת הן לכאורה מותרות לפי החוק הבינלאומי. ופרופ' רות לפידות טענה בתכנית "דין ודברים" - מגזין בעינייני משפט ברשת בית (5.12.2008) שלכאורה גם לפי אמנת ז'נבה נוכחות של אזרחים במטרה צבאית לא פוסלת אותה אוטומטית להתקפה.


    מבלי להיות משפטן נראה לי שגם מבחינת החוק הבינלאומי ולא רק המוסר ישנה הגבלה להתקפות שכאלו והיא נקראת עקרון המידתיות. זהו לא מושג שאפשר למתוח אותו כפי שרוצים (ראו דיון מעניין בנושא בטלוויזיה החברתית עם תרגום לערבית, אנגלית ורוסית ).


     אנא הפיצו ברבים ובראש חוצות את הקריאה  לחיילי וחיילות צה"ל לפעול בהתאם:

     


    הקריאה היא לפי האמור לעיל היא חוקית בעליל ואף חובתנו לתמוך בה בכל דרך שהיא.



    כאשר מסתכלים בתרחישים אפשריים לגבי התתפחויות נוספות, הרי לא יכול להיות צל של ספק שככול שהקרבות ימשיכו ויתרחבו, תקריות כמו זו של בית הספר של אונרר"א יראו רק  כ"סיפתאח", כמנה ראשונה, יעני "מתאבן" בארוחת דמים.


      אין זה פלא שהשר אלי ישי קורא כי "יש צורך להפציץ אלפי בתים בעזה, להחריב את עזה. פשוט כך. רק ככה החמאס יבין שנגמרו המשחקים והשקט יחזור לאזור".  


    ישי מצטרף בכך לשורה של קצינים בכירים במיל. כמו תא"ל צבי פוגל או אל"מ גבריאל סיבוני שהביעו את דעתם של גנרלים סדירים, המנועים להביע אותה בפומבי. הם קראו לתגובה בלתי מידתית ולגרום למאות אלפי עזתיים לעזוב את בתיהם.


    תהליך זה כבר מתרחש ורק יגבר וילך ככל שמבצע "עופרת יצוקה" ימשיך להתגלגל.


    אפילו אם אף אחד לא יענה לקריאה לחיילים למנוע את פשעי המלחמה, תהיה זו אזהרה חמורה להנהגה המדינית והצבאית שפעולה הומניסטית חוקית כזו יכולה לקרות ושעדיף לה לכן לחפש דרך מוצא של שלום.


     לא מדובר כאן רק באיזה סוג של התייפפות נפש. ההנהגה הישראלית משחקת בגפרורים ליד חבית נפץ ומסכנת את כל תושבי האיזור כולל תושבי ישראל. כבר במלחמת לבנון השניה הוכיחה ממשלת אולמרט שהיא מסוגלת לשחק ברולטה רוסית על חיי "אזרחיה".


      מרחץ הדמים בעזה עלול לגבור וגרוש המוני של תושבי עזה לצפון סיני נראה כרגע כתרחיש מאוד מאוד מציאותי. איך יגיבו אז החיזבאללה, סוריה או איראן?


    אם הם למשל יפגעו במיכל האמוניה הענקי ליד חיפה עלולים למות מעל למאה אלף איש....

     

     זוהי חובתנו לנסות ולמנוע אסון עוד יותר גדול. אין זה מספיק לפנות למצפון העולם שהוא גוף ערטילאי. יש צורך וחובה לפנות למצפונם ואחריותם של חיילים ישראלים, בתקווה שלפחות צדיק אחד קיים בסדום. הם יכולים היום ועכשיו למנוע את אורגיית הדמים.


    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/1/09 18:20:

      צטט: זהר ניסן 2009-01-07 13:07:24

      צטט: ליאת ...... 2009-01-07 03:36:11

      "לי מאוד קשה לשכוח את מרחץ הדמים שעשו המחבלים המתאבדים באוטובוסים, ברחובות, בבתי קפה. ביניהם גם ילדים ותינוקות.

      אין שום סיבה להיות רחמנים עם רוצחינו, כי הם בטח ובטח לא רוצים בשלום.

      מלחמה זו מלחמה. 

      והגיעה העת להגן על על עצמנו במקום להושיט להם את צווארנו לשחיטה. "

      אז את בעצם אומרת שהילדים בבית הספר, והנשים, והקשישים ושאר האמהות והארחים- כולם רוצחים ורוצחות, ילדות, עוללים ואזרחים בכלל- כולם רוצחים. לא ברור על מה ההגיון הזה עובד?

      יכול להיות שההיגיון שלה עובד על מוד של הישרדות. מה דעתך?
      http://cafe.themarker.com/view.php?t=816823

      אם על בסיס קבוע אנו הורגים באזרחי הרצועה עשרות מונים במספרים מאשר הפיגועים כאן, ה'הגיון' הזה שלך, שאינו אפילו  "עין תחת עין"  למעשה מפליל גם אותך כ"רוצחת"- בדיוק באותו האופן. את לוקחת מעשיהם של רוצחים (שלא חסרים גם ב"צד" שלנו) ומשתמשת בזה כהכשרה לרצוח ולטבוח ללא אבחנה. מיותר לאמר שב'הגיון' שלך, כמו של שאר מדינת הדמגוגיה הזאת - אין שום מחשבה שנובעת מאחריות ממשית לשינוי המצב ומתוך דאגה לחיי אדם, דאגה לעתיד המדינה באזור- אלא מאותה תאוות רצח שפלה וזהה לזו של "רוצחנו".

      דווקא היתה מחשבה שנובעת מאחריות ממשית לשינוי המצב ומתוך דאגה לחיי אדם. ב-2005 כמדומני. מסר ברור.
      http://cafe.themarker.com/view.php?t=802718

      חשבת פעם מה יכולות היו להיות הסיבות לתאוות הנקם והרצח של הפלשתינים?

      אני חשבתי. מה דעתך?
      http://cafe.themarker.com/view.php?t=832314

      אין ספק שאף רצח אינו מוצדק- רצח שאינו נגד חיילים ותוקפים- חשבת על לחיות ללא מים, בתוך מחנה סגור ומחולק ע"י מחסומים, שמחליטים איזה אוכל תאכלי, או למעשה כמה תרעבי, וכמה ירעבו ילדייך? חשבת על כך שאנחנו מחליטים כמה פולידין יהיה/לא יהיה כדי לחטא פצעים של הפצצות אוויריות, יבשתיות וימיות? כמה חשמל לא יהיה לך, כמה אין מחברות ועפרונות לילדייך לבתי הספר, כמה אין חומרים לבניה יהיו במחנה הפליטים הצפוף ביותר בעולם?

      למה באמת אין פולידין בעזה? או חדר יולדות ראוי ברפיח? אולי בגלל זה...
      http://cafe.themarker.com/view.php?t=823130

      ניסית לדמיין את עצמך לשנייה במציאות שבה את כלואה ובה בכח הנשק מדינה אחרת מחליטה על הכל בשבילך?

      נדמה לי שהתיאור הזה מתאים למדינה קטנה מוקפת אויבים של עם נרדף. נו... על קצה הלשון...
      http://cafe.themarker.com/view.php?t=811197

       

       לא חשבת על שום דבר שמעבר לצידקתך המתנשאת והרצחנית.


      מה זה בדיוק "צידקתך המתנשאת והרצחנית"?
      האם התכוונת לההיפך מ: צידקתך השחוחה והמתה?

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=813412

       

       

       

       

        7/1/09 13:07:

      צטט: ליאת ...... 2009-01-07 03:36:11

      "לי מאוד קשה לשכוח את מרחץ הדמים שעשו המחבלים המתאבדים באוטובוסים, ברחובות, בבתי קפה. ביניהם גם ילדים ותינוקות.

      אין שום סיבה להיות רחמנים עם רוצחינו, כי הם בטח ובטח לא רוצים בשלום.

      מלחמה זו מלחמה. 

      והגיעה העת להגן על על עצמנו במקום להושיט להם את צווארנו לשחיטה. "

      אז את בעצם אומרת שהילדים בבית הספר, והנשים, והקשישים ושאר האמהות והארחים- כולם רוצחים ורוצחות, ילדות, עוללים ואזרחים בכלל- כולם רוצחים. לא ברור על מה ההגיון הזה עובד? אם על בסיס קבוע אנו הורגים באזרחי הרצועה עשרות מונים במספרים מאשר הפיגועים כאן, ה'הגיון' הזה שלך, שאינו אפילו  "עין תחת עין"  למעשה מפליל גם אותך כ"רוצחת"- בדיוק באותו האופן. את לוקחת מעשיהם של רוצחים (שלא חסרים גם ב"צד" שלנו) ומשתמשת בזה כהכשרה לרצוח ולטבוח ללא אבחנה. מיותר לאמר שב'הגיון' שלך, כמו של שאר מדינת הדמגוגיה הזאת - אין שום מחשבה שנובעת מאחריות ממשית לשינוי המצב ומתוך דאגה לחיי אדם, דאגה לעתיד המדינה באזור- אלא מאותה תאוות רצח שפלה וזהה לזו של "רוצחנו".

      חשבת פעם מה יכולות היו להיות הסיבות לתאוות הנקם והרצח של הפלשתינים? אין ספק שאף רצח אינו מוצדק- רצח שאינו נגד חיילים ותוקפים- חשבת על לחיות ללא מים, בתוך מחנה סגור ומחולק ע"י מחסומים, שמחליטים איזה אוכל תאכלי, או למעשה כמה תרעבי, וכמה ירעבו ילדייך? חשבת על כך שאנחנו מחליטים כמה פולידין יהיה/לא יהיה כדי לחטא פצעים של הפצצות אוויריות, יבשתיות וימיות? כמה חשמל לא יהיה לך, כמה אין מחברות ועפרונות לילדייך לבתי הספר, כמה אין חומרים לבניה יהיו במחנה הפליטים הצפוף ביותר בעולם? ניסית לדמיין את עצמך לשנייה במציאות שבה את כלואה ובה בכח הנשק מדינה אחרת מחליטה על הכל בשבילך?

       

       לא חשבת על שום דבר שמעבר לצידקתך המתנשאת והרצחנית.

       

       

       

        7/1/09 03:36:

      לי מאוד קשה לשכוח את מרחץ הדמים שעשו המחבלים המתאבדים באוטובוסים, ברחובות, בבתי קפה. ביניהם גם ילדים ותינוקות.

       

       

      אין שום סיבה להיות רחמנים עם רוצחינו, כי הם בטח ובטח לא רוצים בשלום.

      מלחמה זו מלחמה. 

       

      והגיעה העת להגן על על עצמנו במקום להושיט להם את צווארנו לשחיטה. 

      ארכיון

      פרופיל

      shraga elam
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין