אם יש צדק - יופע מתישהו

אנשים יותר חכמים ממני (כן, יש דבר כזה) כותבים, ואני מעדכנת

חיים ברעם על מרכיבי הכוח של ישראל

אורי אבנרי בעל הבית השתגע 

טרגדיה אישית של תושב עזה

בעקבות מדיניותי הגורסת מחיקת תגובות אצלי בפוסטים ככל העולה על רוחי ומכל סיבה קפריזית שנראית לי, אני מותקפת תדיר בטענה, שבלוג אמור להיות במה חופשית להבעת דעות. ואני אומרת שלא - לכך נועדו הפורומים. הבלוג מוגדר יומן רשת אישי, ולכל אדם יש זכות לפתוח בלוג ולהגג בו ככל העולה על רוחו - כמובן, כל עוד אינו מסית לפגיעה בזולתו, וגם למחוק כל תגובה שנראית לו פוגענית. אדרבא - יכול אותו מגיב שמתמרמר על סתימת פיו, לכתוב פוסט משלו בבלוגו הפרטי. 

למשל, אני מוחקת אצלי כל תגובה שוביניסטית שהיא. למה? כי לא חסרות במות לשוביניזם, בעולם בכלל ובקפה דה מרקר בפרט, ואני לא רוצה לספק בבלוגי הפופולרי במה נוספת. שיתכבדו החזרזירים וימצאו להם אפיקים חליפיים לשחרור הטינופת. ואם הם כותבים זוועה, ולכן ויש להם שתי צפיות וחצי בבלוגם, טאף לאק. שלא יתפסו עליי טרמפ. יותר מזה - אני גם מוחקת תגובות שאני לא מבינה אותן. אני טורחת להתנסח ולהיות מובנת? בבקשה, תתאמצו גם אתם. אני לא מסלקה לתנועה בלתי רצונית של האצבעות. ואתם יודעים מה? אני גם מוחקת תגובות חנפניות כמו: שיואו, איזו נהדרת שאת. קודם כל כי לא חידשתם לי דבר, ושנית כי מה זה תורם לדיון?

אז הולך הבנאדם שמחקתיו וחסמתיו ומקדיש לי פוסט. וכמי שנכתבו עליה כמה וכמה פוסטי נאצה, אני יודעת שזה מטרד רציני. מה תעשי, תתבעי דיבה? ממש? בבית משפט? בגלל איזה אידיוט שזמנו ושעמומו בידו ובמקום לגרד בביציו או בפדחתו הריקנית החליט להיטפל אלייך בבוקר שומם במיוחד ולזהות אותך עם הרשע הגלובלי? וגם מאוד מאוד התבאסתי, כשתגובות איומות כלפיי לא נמחקו מפוסטים של אחרים. אני עושה זאת למען זולתי וציפיתי שיעשו זאת בשבילי. היו מקרים שבהם התבדיתי.

ועכשיו אנחנו מגיעים לעניין שלשמו התכנסנו. לצערי אין היום ביריות שחורות באמתחתי או עלילות עוללים רבי און. יש רק איש אחד יקר שעמד בגבורה מול גלי הסחי שהציפו את בלוגו עד שלא יכול להם עוד. והוא הואשם - שוד ושבר! - במחיקת תגובות! וזה אנטי דמוקרטי, כידוע! ופוגע באושיות השיטה! וכל הדמוקרטיה המערבית תתמוטט בגלל אחד, איציק רנרט, מבכירי המאיירים בארץ, אמן בחסד וראש המחלקה לתקשורת חזותית בבית הספר הגבוה לאופנה שנקר, שמחק תגובות אצלו בפוסט על המלחמה!

אז בואו, קבלו שיעור קצר בדמוקרטיה, בחינם ובאאבה ממני:

הדמוקרטיה המערבית (בניגוד לדמוקרטיה היוונית שקדמה לה), השיטה הפוליטית שמדינת ישראל מתיימרת להשתייך אליה, אין עיקרה בחירת נציגים וקבלת החלטות בהכרעת הרוב. זהו רק המנגנון שנועד להבטיח את שמירתם של הערכים הדמוקרטיים - זכויות האדם שניסחו הוגי הדעות של המאה ה-17 וה-18 באירופה, שהידוע והבהיר מביניהם היה ג'ון לוק האנגלי.

זכויות אלה קיבלו תוקף בשני המסמכים המכוננים של כל הדמוקרטיות המערביות - החוקה האמריקאית ומגילת הזכויות (10 התיקונים הראשונים שלה) והצהרת זכויות האדם והאזרח הצרפתית. בישראל יש להן איזכור דלוח ואנמי בדמות חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. עיקרן, בסדר חשיבות יורד, הן זכותו של כל אדם בעולם, באשר הוא אדם - לחיים ולביטחון (שלמות הגוף), הזכות לחירות, הזכות לקניין והזכות לכבוד.

חופש הביטוי וזכות ההתאגדות, כמו גם חופש התנועה, הם סעיפי משנה תחת הזכות לחירות, ואילו הזכות לשם טוב היא סעיף משנה של הזכות לכבוד. במקרה של התנגשות בין הזכויות, למשל - במקרה של השמצה, בה זכות הדיבור מתנגשת בזכות לשם טוב, נדרש בית המשפט להכריע איזו זכות גוברת, אולם הזכות לחיים עצמם היא הזכות העליונה, כמובן - כך שהסתה לפגיעה בנפש, אם היא אכן מוגדרת כזאת, אינה נסבלת בדמוקרטיה.

המגיבים שכתבו אצל איציק שיש להטביע את עזה, על אזרחיה, נשיה וילדיה, בעופרת יצוקה, הסיתו לרצח. כן, גם במלחמה אין הצדקה להרג של חפים מפשע. גם אויב אפשר לרצוח, אם ידוע שהאויב הזה, באחוזים גדולים, הוא אוכלוסייה אזרחית חפה מפשע. אין כפרה על האטימות הזאת של ממשלת ישראל.

לכן העוול הדמוקרטי שביצע איציק, של 'סתימת פיות' כביכול, בכך שמחק את התגובות המסיתות האלה - של אנשים שדבר לא הפריע להם, אגב, להעלות את כל הגיגיהם הרצחניים בפוסטים משלהם - הוא למעשה הצעד הדמוקרטי המובהק, של תמיכה בערך הדמוקרטי העליון: הזכות לחיים (בחתיכה אחת) של כל אדם באשר הוא אדם. לא של מחבל קר רוח שמשתמש באזרחים כמגן אנושי, אלא של אותם מגינים אנושיים - אמא שמחפשת לשווא את ילדיה בין ההריסות, ילדי בית-ספר מזי רעב ומפוחדים, תינוקות. 

את העובדה שבצד השני יש רוצחים וקנאי דת אנחנו יודעים לא מהיום. אבל אני באמת לא האמנתי שנמצא את עצמנו באותו מקום. שהצבא יידע לבטח שבבניינים מסוימים יש אוכלוסייה אזרחית ויפגע בלי חשבון. לא חשבתי שנגיע להידרדרות המוסרית הזאת. אני לא מבינה איך כולכם לא רואים את זה ומתקטננים כאן על קוצו של יוד. לדבר או לא לדבר. דברו, צעקו, אל תחשו. אחרת לא נוכל להסתכל על עצמנו במראה אחרי המלחמה הזאת.

ואני כבר מודיעה שבפוסט הזה אמחוק כל מי ומה שבא לי. דמוקרטיה אינה הזכות לקלל, לנאץ, להשמיד, להרוג, לאבד, למחוץ, לרסס, לרצוח, למחות מעל פני האדמה.

דמיאן הרסט - שלדי בית מרקחת של גבר ושל אשה

וזה מה שחושב טובי פולק

איציק רנרט מביא עדכונים של ארגונים לזכויות אדם על המצב בעזה

אמא שמאלנית לבן חייל שנפצע בעזה