בזמן האחרון אנחנו שומעים הרבה את המושג "צריבת התודעה" בהקשר למלחמה עם החמאס.
ובכן, על מנת לפשט את הנושא, אבהיר שמה שקוראים לו "צריבת התודעה" הוא למעשה "טיפול בטראומה", שהוא חיוני על מנת לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות. לדוגמה: אדם שמעשן - קופסת סיגריות או שתיים ביום, לא יחדל ממנהגו למרות שהוא יודע שהעישון גורם לו נזק בריאותי.
אבל אם מסיבה כלשהי יעשן את אותה קופסה או יותר תוך עשר דקות או רבע שעה, יחטוף הרעלת ניקוטין שתביא אותו לטיפול רפואי. זה עשוי להביא אותו למאוס בסיגריות - ומבחינת ההיבט הבריאותי טיפול זה עדיף על עישון לכל החיים או לשנים ארוכות.
אני אישית עשיתי טיפול בטראומה מוצלח מבחינתי, לבת שלי כשהייתה בת עשר.
ואספר לכם את סיפור המעשה.
מפעם לפעם תפסתי אותה מחטטת יחד עם חברה בארונות ומחסלת שוקולדים שהיו שם בעיקר לאירוח. מובן שזה כאב לי מתוך חרדה לבריאותה ולשיניה, אבל מכיוון שהבנתי שלא אוכל לשכנע אותה בדיבורים, הלכתי על טיפול מסוג אחר.
יום אחד כשחיטטה בארון וחיפשה שוקולד, שאלתי אותה אם היא מוכנה לגמור את כל השוקולד שאביא לה מהמכולת... אור זרח בעיניה : "בטח"... הלכתי למכולת וקניתי ב150 ש"ח שוקולדים מכל הסוגים, עם כל המילויים ועם הצבעים הכי מפתים. חזרתי הביתה עם השוקולדים - והיא מחכה לי בסלון עם החברה . התחלנו לפרק את השוקולדים לריבועים לתוך קערה גדולה, ומשסיימנו, הן התחילו לזלול.
אכלו, אכלו, אכלו, אכלו אכלו בהנאה רבה, וכשהגיעו בערך לאמצע הקערה, כבר התחילו להסתכל אחת על השניה במבטי מיאוס, אבל הסכם זה הסכם, וחייבים לגמור הכל עד הסוף... האמת היא שלא אילצתי אותן לסיים את כל השוקולד שהיה בקערה, אבל בזכות אותה השקעה פעוטה של 150 ש"ח, הילדה שלי, שהיא היום בת 15, כבר לא מעוניינת בשוקולד ולא משנה איזה.
כשאנשים מסוימים טוענים שיש לגרום ל"צריבת התודעה" של הפלסטינים על מנת להביא לסיום התוקפנות, אפשר לראות שהשיטה הזו עבדה על מנת לסיים את מלחמת העולם השניה. ניסיון לסיים את התוקפנות הבעייתית של הפלסטינים בשיחות, בהתנגדות או בלוחמה שאיננה טראומטית, עלול להימשך עד אין סוף - כאשר כל צד מתבצר ונלחם ככל יכולתו וצובר קורבנות, אבל טיפול שיגרום לטראומה יביא לשינוי תודעתי שעשוי להביא למציאות חדשה.
|
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
רעות יקרה,
תאמיני לי - כשצריך לעשות טוב, אני יודע לעשות את זה - ומכל הלב. לשמחתי גם את חווית את זה, אבל כאן זה לא עובד.
לא נצא לעזה בתופים ובמחולות כי נחזור (אם נחזור) בארונות.
אני לא שש אלי קרב ואין לי שום חשק להזיק לאף אחד, אבל אני חושש שבמקרה שלנו, שבו את ניצבת מול עם שמנהל מלחמת דת ומעוצב מבחינה מנטלית לדבר אחד - והוא השמדתך ללא שום רחמים וללא שם נקיפות מצפון, אין לך שום סיכוי לגשר על פערים ולחיות בשלום.
מה שאנחנו מחפשים (ואני אומר את זה בשם עצמי - אבל נדמה לי שיש עוד כאלו שחושבים כך) זה אלמנטרי. לחיות בשקט.
במשך שמונה השנים האחרונות הפלסטינים הפכו את רצועת עזה למאגר עצום של תחמושת והפנתה את כל המשאבים שלה לדבר אחד - חיסול ישראל. אני כבר לא מדבר על שיגורים בלתי פוסקים - ואף הולכים וגוברים באין תגובה ראויה.
בקצרה, אניח לא בעד להשלות את עצמנו שיש עם מי לדבר שם ולהמשיך לקבל מרגמות, קסאמים, גראדים, ועוד הפתעות שונות ומשונות ולשכנע את עצמי שיורד גשם ושיש עם מי לדבר.
אני מאמין שהדרך היחידה שלנו להתקיים כאן, היא באמצעות הבהרה שיש תג מחיר לפרובוקציות שלא שווה התעסקות.
כואב, אבל מי שאמר שהחיים זה רק דבש מכר לכם לוקשים...
אייל המקסים !
אל תשכח שהדברים אותם אנו צורבים בתודעתם... נצרבים גם בתודעתינו !!!
עו"ד רעות שירה מורד
אם זה לא יספיק תמיד אפשר להוסיף עוד קצת עופרת
בסופו של דבר זה יעבוד:-)
נקווה שלא יהיה צורך...
שיטת טיפול מעניינת
ללא ספק
בוא ניראה אך החמאס
יגיב לכמות העופרת יצוקה
דיי נימאס מהטרור
הי מירי
לפעמים, כשהאויב שלך מוכן לעשות הכל כדי להשמיד אותך ואת משפחתך - כולל שליחת ילדיו להתפוצץ באוטובוס או במסעדה - ואם זה מצליח גם מחלקים סוכריות ברחובות, הכללים חייבים להשתנות על מנת לשרוד.
אחת הבעיות שלנו כתרבות מערבית, היא שאנחנו מנוונים ורגשיים מדי - כמו שכתבתי בפוסט על "מלחמת ההורמונים" ולכן קשה לנו לקבל מציאות אחרת.
אבל מי שלא מספיק חזק בג'ונגל שבו אנחנו חיים, בסופו של דבר לא ישרוד.
גם לי נוח להצטייר כהומני, פציפיסט אוהב חיים - להיות בסדר עם כולם, אבל אלו לא הכלים הנכונים להישרדות בסביבה רויית טסטוסטרון מוסלמי ממוקד, שבה לצערי אנחנו חיים.
אני מקווה שזה מסביר בקצרה את הדברים למרות שצריך לקרוא בין השורות כדי לרדת לעומק המשמעות (אני סומך עלייך
)...
וואו, קיבלתי חמש כוכבים!!!
אני מרגיש כל כך עשיר...
תודה למככבים
אייל יקירי
הטיפול בשוקולד נראה לי מוצלח
אבל הרג נשים וילדים
הוא לא רק טראומטי לעם בו
אנו נילחמים אלא גם לנו
הטראומה וההשלכות
למעשים האלה ישארו ויצרבו בתודעתנו,
אני חושבת שאפשר להילחם
מלחמת חורמה במי שרוצה
להרוג בנו ועדיין להישאר
עם צלם אנוש ולהישאר מוסרי
כי אם לא במה אנו נבדלים
מהם, אנחנו נהפוך לברברים
טרוריסטים ורוצחים שפלים כמוהם.
מה רע בזה...נכון מאוד,
שפוי והגיוני,
כל הכבוד.
בעניין השוקולד:
כך בדיוק הצלחתי להוריד במשקל ולשנות דרכי חשיבה.
חחח, גדול...
ה"טיפול הטראומטי" לפעמים עובד ולפעמים פוגע במטפל. בהשוואה למקרה השוקולד הנה דוגמה:
.

איש בא לחברו, היועץ הקבוע שלו, והתלונן על אשתו המציקה לו.
"הייתי הורג אותה לו לא פחדתי מעונש. איך מתפטרים ממנה?"
"יש לי עצה בשבילך" אמר החבר "תשכב איתה לפחות 2-3 פעמים ביום. תוך 3 חודשים היא מתה..."
אחרי חדשיים וחצי היועץ פוגש את גיבורנו ברחוב, יושב בכסא גלגלים וסביבו מתרוצצת עם חיוך רחב אשתו הזורחת.
"מה נשמע? מה קורה?" שואל היועץ בדאגה.
הנכה רומז לו להתקרב ולוחש לו באוזן.
"שששששששש... היא לא יודעת שבעוד שבועיים היא מתה!"
בלי השלכות מדיניות.
בידידות,
רמי
יקרה,
אני לא מציע להרוג בכלל (אני גם לא שולל...).
אני מאמין שכל עוד המחיר לא מספיק גבוה על מנת למנוע להפלסטינים מוטיבציה לפיגועים, הפיגועים יימשכו וככל שהמחי נמוך הם יתגברו.
חשוב להבין שכאן לא מדובר על תשוקה לשוקולד אלא על דתיות פנאטית שמחייבת להרוג את כל מי שלא מאמין באללה ובמוחמד נביאו - ואמונה שהארץ הזו למעשה נגזלה מהם על ידי היהודים, ולכן המשמעות החשובה ביותר לחייהם היא להביא למצב שבו הארץ כולה תחזור אליהם. שני גורמים שהם מבחינתנו הרי גורל, שמחייבים גביית מחיר משמעותית שתדכא מוטיבציה.
אין זה ייעשה??. זו בעיה של הממשלה ואני רוצה להאמין שיש שם מי שיודע לתמחר על מנת שנוכל לחיות בשקט.
"ושבו"!!!
בנושא טראומה, יש לי עוד שיטות טיפול שונות מאלה שבחרת עם השוקולד.
קשה לי לקבל את ההקבלה בין השוקולד והמלחמה, למרות שאני מבינה אותה .
באהבה
עופרה
רון יקירי
זה הכל עניין של הורמונים.
כמה זריקות טסטוסטרון והכל יסתדר
היי איל יקירי
מה שלומך?
לגמול ילדה משוקולד ע"י גרימת בחילה איומה זה דבר אחד.
לגרום לעם עוין טראומה ע"י מכת הרג רצחנית ללא הבחנה ובכמויות זה דבר אחר וגם התוצאה שאתה מקוה לה לא מובטחת. כך שאני נגד ה 'טיפול' שאתה מציע.
סליחה
אבל בעצם בדר"כ איננו מסכימים על הדרך ובכל זאת חברים בלב, איך אתה מסביר את זה?
יום מעולה פלוס
רון
:-)
היי אייל!
שמחתי לקרוא את שכתבת.
יש כל מיניי מושגים שנולדו במלחמה הזאת.
מי יתן ותיגמר במהירות ונוכל לחזור ושיגרת חיינו
שלך
רמי מלין
חופית תקשורת