בזמן האחרון אנחנו שומעים הרבה את המושג "צריבת התודעה" בהקשר למלחמה עם החמאס.
ובכן, על מנת לפשט את הנושא, אבהיר שמה שקוראים לו "צריבת התודעה" הוא למעשה "טיפול בטראומה", שהוא חיוני על מנת לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות. לדוגמה: אדם שמעשן - קופסת סיגריות או שתיים ביום, לא יחדל ממנהגו למרות שהוא יודע שהעישון גורם לו נזק בריאותי.
אבל אם מסיבה כלשהי יעשן את אותה קופסה או יותר תוך עשר דקות או רבע שעה, יחטוף הרעלת ניקוטין שתביא אותו לטיפול רפואי. זה עשוי להביא אותו למאוס בסיגריות - ומבחינת ההיבט הבריאותי טיפול זה עדיף על עישון לכל החיים או לשנים ארוכות.
אני אישית עשיתי טיפול בטראומה מוצלח מבחינתי, לבת שלי כשהייתה בת עשר.
ואספר לכם את סיפור המעשה.
מפעם לפעם תפסתי אותה מחטטת יחד עם חברה בארונות ומחסלת שוקולדים שהיו שם בעיקר לאירוח. מובן שזה כאב לי מתוך חרדה לבריאותה ולשיניה, אבל מכיוון שהבנתי שלא אוכל לשכנע אותה בדיבורים, הלכתי על טיפול מסוג אחר.
יום אחד כשחיטטה בארון וחיפשה שוקולד, שאלתי אותה אם היא מוכנה לגמור את כל השוקולד שאביא לה מהמכולת... אור זרח בעיניה : "בטח"... הלכתי למכולת וקניתי ב150 ש"ח שוקולדים מכל הסוגים, עם כל המילויים ועם הצבעים הכי מפתים. חזרתי הביתה עם השוקולדים - והיא מחכה לי בסלון עם החברה . התחלנו לפרק את השוקולדים לריבועים לתוך קערה גדולה, ומשסיימנו, הן התחילו לזלול.
אכלו, אכלו, אכלו, אכלו אכלו בהנאה רבה, וכשהגיעו בערך לאמצע הקערה, כבר התחילו להסתכל אחת על השניה במבטי מיאוס, אבל הסכם זה הסכם, וחייבים לגמור הכל עד הסוף... האמת היא שלא אילצתי אותן לסיים את כל השוקולד שהיה בקערה, אבל בזכות אותה השקעה פעוטה של 150 ש"ח, הילדה שלי, שהיא היום בת 15, כבר לא מעוניינת בשוקולד ולא משנה איזה.
כשאנשים מסוימים טוענים שיש לגרום ל"צריבת התודעה" של הפלסטינים על מנת להביא לסיום התוקפנות, אפשר לראות שהשיטה הזו עבדה על מנת לסיים את מלחמת העולם השניה. ניסיון לסיים את התוקפנות הבעייתית של הפלסטינים בשיחות, בהתנגדות או בלוחמה שאיננה טראומטית, עלול להימשך עד אין סוף - כאשר כל צד מתבצר ונלחם ככל יכולתו וצובר קורבנות, אבל טיפול שיגרום לטראומה יביא לשינוי תודעתי שעשוי להביא למציאות חדשה.
|