
לפני מספר ימים פורסם בעיתונות כי בחצי השנה האחרונה יש ירידה במספר הנפגעים בתאונות דרכים. הירידה היא של 21 הרוגים בחצי שנה, 210 השנה לעומת 231 בשנה שעברה. כל אדם הוא משמעותי ו21 אנשים על אחת כמה וכמה. הלוואי וזוהי מגמה שתמשך.
שר התחבורה שאול מופז יצא כמובן בהכרזות על כך שזה בזכות הפעילות העניפה של משרד התחבורה ובמיוחד של הרשות החדשה לבטיחות בדרכים.
אם מסתכלים בנתונים, רואים כי בחודש מאי היה מיעוט מפתיע בנפגעים בתאונות דרכים. חודש "חסכוני" אחד בחיי אדם ולא מגמה הנמשכת חודשים רבים. חודשים כאלו מפתיעים כבר היו בעבר וגם לצערי חודשים מפתיעים לכיוון השני שבהם נהרגו 15 אנשים יותר מהממוצע החודשי.
כבוד שר התחבורה לא מסוגל להצביע על הפעולה המיוחדת שערכו הרשות לבטיחות בדרכים ומשרד התחבורה שזו היתה נקודת המפנה שהביאה לנסיגה במספרים. אי אפשר להצביע על דבר כזה ולו מעצם העובדה שאף אחד לא יודע מהן הסיבות האמיתיות לתאונות דרכים. ואם אי אפשל להראות את הסיבות לתאונות הרי שאי אפשר להראות מה מיגר את הסיבות הללו. יכול להיות שהשיפור הוא אקראי חד פעמי ולא עקב פעילות כלשהיא. והלוואי ואני טועה. מעניין אם שר התחבורה יצא בעתיד כשיהרגו 40 אנשים בחודש אחד ויגיד " אני אשם ". קצת צניעות אדוני שר התחבורה. אל תקשור לעצמך כתרים לא לך.
אבי |
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מסכים ולא מסכים.
הרבה תלוי בצורת הנהיגה שלנו. אבל אם אנהג זהיר זה לא ימנע תאונה בגלל נהג אחר או בגלל תשתית לקויה או בגלל תקלה טכנית או תנאי מזג אויר. הרבה תלוי בנו אבל יותר תלוי ברשויות. צריך לעודד תשתית סלחנית, מכוניות סלחניות ולמנוע מצבים של תאונות ואת הנזק שהן גורמות.
אם תגרם תאונה שלא באשמתי אבל אנהג במכונית עם 5 כוכבי בטיחות, הסיכוי שלי לא לההרג גבוה מאשר במכונית עם 2 כוכבים. את זה הממשלה צריכה לעודד.
אבי
מסכים בהחלט עם הכותרת.
אבל אני חושב שמשרד התחבורה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עושים המון, בין אם בנית גשרים, סלילת כבישים מחדש, ובין אם הפרסומות החינוכיות שלא מפסיקות להתנגן ברדיו. אבל מסכים שאי אפשר למדוד מה הגורם לתאונות ומה הגורם לירידה במספרן.
אני מזמין אותך ואת הקוראים להיכנס ולהגיב בדיון בקהילת בטיחות בדרכים, שכך השינוי מתחיל מאיתנו, כאזרחים, ואנו היחידים שיכולים להביא לירידה במספר התאונות.
מאז שכתבתי את הפוסט הזה היה חודש שבו נהרגו כ 40 איש. אז לא שמענו את כבוד השר מאשים את עצמו או את אנשי משרדו...
חבל ששר מתרברב במקום לחשוב על הכבישים ההורגים...
עם כמויות הדוחות (שהמדינה צוברת)הוא יכל לשפץ כמה כבישים מסוכנים שהורגים גם את הנהג הכי זהיר...
קודם כל שר תחבורה מיקצועי שבא עם אג'נדה מסודרת ועם מחוייבות אישית לבצעה ולא שר ש"דחפו" לו את התיק כי לא היה משהו אחר.
חוץ מזה יש לי "מצע" שלם שאותו אכתוב בפוסט מסודר
אבי
כל כל צודק וכואב, וכל כך לא מפתיע. האינסטנט שמאפיין את המדינה הזו אינו פוסח על כל פוליטיקאי שמהר לקשור לעצמו כתרים מיותרים . אין לי בעיה שיקשרו כתרים, אבל לפחות שיהיה משהו יסודי ועמוק מן השורש שיהיה ראוי לכתר. אין תהליכים בכלל. חבל. נושא מאוד מהותי וכואב, שמחה שמחה שהעלית את זה לסדר היום.
מה לדעתך יכול להיות פתרון ?
אלימות בין בני נוער ואלימות במשפחה הם דברים נוראים. אבל, בלי לזלזל בזה, מספר הנרצחים והנפגעים מהאלימות הזו הוא פחות מ 10 אחוז מההרוגים בתאונות דרכים. צריך לטפל גם בזה וגם בזה אבל במיוחד בתאונות הדרכים.
אבי
..אלימות זה גם סוג של תאונות .. ולצערי אחוז האלימות בקרב הנוער שעומד ליד המועדון
כל כך מפחיד ומזעזע שלא לדבר יל אלימות בבית הספר אלימות במשפחה ובכלל
כך שתאונות בכביש הם תוספת".. לכל הנזקים היומיומיים
"אולי הממשלה תתעשת".... ציקי, בחייך, אני יודע שאתה אדם מאמין, אבל, צריך להאמין בדברים יותר ממשיים כמו באלוהים למשל ולא בדברים דמיוניים...:)
יום ללא תאונות ב 24/7 שהוכרז על ידי אדם פרטי יכל להיות התחלה צנועה בחסות משרד התחבורה אבל. . . הממשלה עושה כלום
האמת, אין אפשרות להפחית תאונות לאפס, כך פתאום ביום אחד. הסטטיסטיקה היא נגד.
יש תנועה יש תאונות. אבל, אולי הממשלה תתעשת ותכריז על מאמץ לצמצם תאונות נניח בשעות הצהריים? (גם כך התנועה דלילה ויש סיכוי להצליח במימוש המטרה)
צריך להתחיל במטרות הניתנות להשגה.
חיזוק לדברי -
דברי אבי נאור יו"ר אור ירוק שהתפרסמו יומיים אחרי העלאת הפוסט הזה
כתבה
אני לא מופתע. אני כועס.
אין לי בעיה שיעשה כמה כותרות שהוא רוצה אבל שיתחילו לעבוד שם במשרד התחבורה וברשות ויבנו תוכנית לחקר הסיבות לתאונות הדרכים ודרכים לפיתרונם. אין לנו זמן למשחקים. כל שנה נהרגים 450 אנשים.
אבי
אהבתי, נושא חשוב ומרתק. בהצלחה.
אני גם מאחל לנו ירידה במספר ההרוגים אך לצערי אנ סקפטי. אני לא מאמין שזו מגמה.
אבי
לצערנו, צניעות זוהי לא תכונה של פוליטקאים (גם אם הם אנשי צבא לשעבר). בל נשכח שאופן הבחירה שלהם מחייב אותם לשווק את עצמם כל הזמן, ולהידחף כל הזמן אל הכותרות (בעדיפות לכותרות חיוביות כמובן).
פחות מטריד אותי מי קושר לעצמו כתרים, ואם אמנם מגיע לו, או לא.
הלואי ותימשך מגמת הירידה בתאונות