הפעם הראשונה היא תמיד הכי מיוחדת.

הרבה פעמים ראשונות כבר שכחתי את טעמם. אבל מדי יום יש עוד פעם ראשונה חדשה וקצת אחרת.

היום היתה הפעם הראשונה שביקשו ממני את הפח בטסט לאוטו לדוגמא. ואתמול היתה הפעם הראשונה שהגעתי לטונים ממש גבוהים שלא הכרתי שקיימים אצלי. (עדיין כואב הגרון וגם די מגעיל לי בלב).

לפני שבוע היתה הפעם הראשונה שאמרתי שאני בת 30 באמת והרגשתי שלמה עם זה. טוב, זה רק שבוע ככה.

ועכשיו זו הפעם הראשונה שאני כותבת שטויות שכולם אבל כ-ול-ם כולם יכולים לראות.

הפעם זה לא רק לי. בשביל להרגע או משו. או להפנים דברים.

הפעם זה לא רק הנצחה כתובה למתי שאעלם מכאן....

הפעם זה לכולם. או למי שרוצה לקרוא לפחות.

עד עכשיו הסתכלתי (בעין עקומה מודה) על בלוגים ופוסטים ופורומים וכד' וכיוצ"ב וכגון ולא הבנתי איך ולמה. מה מניע אנשים לכתוב ולכתוב ובסוף גם ללחוץ על "שלח". אבל אמרתי למה לא...ננסה. נראה. נרגיש. נבדוק. נזרום...

הגיע הזמן להתחדש... הגיע הזמן לפעם הראשונה שלי.

אז מה בעצם רציתי להגיד? האם יש כאן מסר??? לעזאזאל - בטח שיש.

אולי לא בפוסט הזה, אבל בד"כ, לפחות אצלי, הפעמים הראשונות מובילות לפעמים נוספות, שבד"כ יותר מוצלחות. כי פחות מופתעים בהם.

עכשיו אני הולכת לי לחפש פח לאוטו. להיות מוכנה לטסט הבא... הפעם הוא העביר אותי :)