התשובה: על עסקים (רשת חברתית-עסקית, לא?), וגם על ספורט (לשמחת חלק נכבד מחברי הקפה) וכן, גם על מודלים (לא, לא FASHION MODELS, למגינת לבם של חלק מהחברים שהוזכרו לעיל) – מודלים עסקיים. 

משום מה, המונח "מודל עסקי" חמקמק ובעייתי. כולם חושבים שהם יודעים מה זה, אבל מתקשים להגדיר. כל מנהל ובעל עסק מדקלם בע"פ "אסטרטגיה", בונה תוכניות עבודה ומציג תוכניות עסקיות – אבל הגדרת המודל העסקי קודמת לכל אלה. 

בשנים האחרונות נעשו נסיונות שונים להגדיר את המונח. מכולם, הנכונה (ולא פחות חשוב – הפשוטה..) מכולן היא ההגדרה של בוסידי ושאראן: מודל עסקי הוא התשובה לשלוש שאלות:

·        באיזה תחום פועל העסק?

·        איך עושים כסף בתחום זה?

·        מהו כיוון ההתפתחות של התחום? 

פשוט, אומרים בוודאי הקוראים (שחלקם עדיין ממתין לספורט – תיכף...). האמנם? מבט קצר אל עולם הספורט (הבטחתי...) מוכיח שלא ממש פשוט.

מהו המודל העסקי על פיו פועלת קבוצת ספורט מקצועני? האם יש רק מודל אחד? בעבר, התשובה היתה ברורה: קבוצת ספורט מתקיימת ממכירת כרטיסים. מתקיימת, לא מרוויחה; איש לא ראה בספורט מקור לרווחים של ממש. המודל היה פשוט: תצטיין, תמכור הרבה כרטיסים – יהיה כסף. התפיסה השתנתה כאשר הספורט המקצועני האמריקני גילה את הטלוויזיה, והטלוויזיה גילתה אותו. לפתע הסתבר שיש עוד מקורות הכנסה – זכויות שידור, חסויות, מכירת מוצרים – ושמספורט דווקא אפשר להרוויח כסף. מהפך זה רשום בעיקר על שמו של דייויד שטרן, נציב ליגת ה-NBA מזה כ-25 שנה. 

המודל העסקי המסחרי הלך והתחזק במשך השנים, לפעמים על חשבון ההצלחה הספורטיבית. מוכר סיפורו של דייויד בקהאם, שבתקופה בה שיחק בריאל מדריד נחלה הקבוצה כשלונות רבים – אך הרוויחה מאות מיליוני יורו על מכירת מוצרי קינג דייויד. מי אינו מכיר את הטור דה פראנס – שם כל התחרות מתרחשת בכבישים, ולא ניתן כלל למכור כרטיסים. עדיין, זהו עסק – עסק שבו הרוכבים מתפקדים כלוחות פרסום ניידים, וחלקם פורץ קדימה רק כדי לחשוף את הלוגו של החברה המאמצת. 

בכך לא הסתיימו המודלים. בשנים האחרונות נפוץ מודל שהחליף את השאלה "איך עושים כסף" בשאלה "איך מפיקים תועלת". אברמוביץ' בצ'לסי וגאידמק בבית"ר מפסידים סכומי עתק, אך מבחינתם התועלת היא בלגיטימציה שניתנת להם במדינותיהם החדשות.

מודל זה מעורר שאלה בעייתית: האם התמודדות של קבוצות, שכל חלק מהן פועלת על פי מודל שונה, היא התמודדות הוגנת? אבל זו בדיוק הנקודה (וכאן אנו חוזרים לעולם העסקים): זוכרים את השאלה השלישית – מהו כיוון ההתפתחות? מודל עסקי אינו דבר קשיח ונצחי. מודל עסקי חייב להיבחן כל העת, ולהשתנות בהתאם – אחרת תרגיש כמו ארסנל (שאני אחד מאוהדיה), שכבר כמה שנים אינה מצליחה להתמודד עם צ'לסי! 

ולסיכום, מה עושה התמונה של רונאלדיניו ושות' שם למעלה (חוץ מלגרוף רייטינג)? ובכן, ברצלונה קבוצתו של הקוסם מברזיל (והקבוצה האהודה עלי, עוד יותר מארסנל) פועלת על פי מודל ייחודי. בארסה פועלת וקיימת כדי לייצג ולהאדיר ערכים – בראש ובראשונה דמוקרטיה ולאומיות קאטאלאנית. אין לה בעלים – היא שייכת לאוהדיה. אין לה חברה מאמצת – היא הקבוצה היחידה בעולם שלא רק שלא מכרה את "שטחי הפרסום" שעל חולצות השחקנים למרבה המחיר (והצעות לא חסרו) – היא העניקה אותם כתרומה ליוניצ"ף, קרן האו"ם למען הילדים! 

רק על זה מגיעה להם אליפות.