כותרות TheMarker >
    ';

    ככה לא בונים חומה

    הכל על הבורסה והשקעות אחרות

    ארכיון

    גם שוק האמנות הישראלי - אינו חסין בפני המיתון.

    2 תגובות   יום חמישי, 8/1/09, 07:40

    גם שוק האמנות הישראלי אינו חסין למיתון. לדברי הגברת אסתי דרורי, אוצרת תערוכת "אמנות סודית - 3", שנערכה, זו השנה השלישית, בחסות בנק לאומי - היקף ההצעות שהתקבלו וסכומן - פחת משמעותית השנה ביחס לתערוכת "אומנות סודית - 2" מהשנה שעברה. אם כי, לדבריה, כמקובל גם בשווקי האומנות בחו"ל, גם בתערוכה זו - הצליחו היצירות הבאמת טובות ואיכותיות -  להימכר היטב ובסכומים יפים מאוד.

     

    לאתר "אמנות סודית" המציג את תמונות התערוכה - הקישו על הלינק 

    https://www.secretart.co.il/ 

     

    בחודשים האחרונים פגע המשבר הפיננסי קשות בשוק האמנות בעולם: שני בתי המכירות המובילים בעולם:  "סותבי" ו"כריסטיס" מדווחים על ירידה של כ- 20% בהיקף המכירות.

     

    בישראל כמו בעולם - הוכיחה תערוכת "אמנות סודית - 3", שהסתיימה השבוע, ששוק האמנות גם הוא פגיע בעת האטה כלכלית. שוק האומנות הישראלי - כמו שוק הדירות ושוק המניות - הוא כיום "שוק של קונים" - היכולים להרשות לעצמם להיות הרבה יותר בררנים, ואינם צריכים להחפז בהחלטתם.

     

    ל"בעלי המאה"  -יש כיום את כל הזמן שבעולם לערוך את הבדיקות הנחוצות, לבדיקת את איכות התמונה, מקוריותה - ולדרוש מבעל הגלריה הנחה משמעותית של  עד 30% - 20% ממחירי האומן, בהשוואה למחיריו, כפי שהיו בסוף שנה שעברה.  

      

    ועדיין, עבודות נדירות באיכותן - זוכות למחירים גבוהים ביותר. כך למשל, בימים אלו מכרה "סותביס" את ציורו של פרנסיס בייקון, "טריפיכו - 1976" במחיר מדהים של 86.2 מליון דולר; גם תמונתו של מרק רותקו "אבסטרקט מספר 15" נמכרה לאחרונה ב"כריסטיס" במחיר שיא של  50.4 מליון דולר; ולוסיאן פרויד, האומן החי היקר ביותר בעולם הצליח למכור פרוטריט ערום במחיר של 33.6 מליון דולר. כך שגם בזמנים קשים, האומנים הגדולים באמת אינם צריכים להוריד מחירים.

     

    שנות הגאות בשוק ההון יצרו "בועה" גם במחירי התמונות, שהפכו לאפיק השקעה לגיטימי ומקובל. אלא שהמשבר הוכיח שגם מחירי יצירות האמנות צוללים בעת האטה הכלכלית.

    אמנם השקעה באמנות היא אפיק השקעה "אלטרנטיבי" - המצוי במתאם נמוך יחסית לשווקי המניות והאג"ח. ובכל זאת קיים מתאם: אספנים שנקלעו לקשיים כלכליים נאלצים למכור יצירות מופת במחירים מופחתים, כדי לשלם חובות. כשלאנשים יש פחות כסף הם קונים פחות, גם אמנות ומי שהפרוטה עדיין מצויה בכיסו, מעדיף להמתין על הגדר - בציפיה שמא המחירים יירדו עוד.

     

    מצד שני, תמיד כדאי לזכור, כמה היו מאושרים המשקיעים בקרן של מאדוף, לו רק יכלו להחליף את השקעתם שאבדה לנצח ביצירת אומנות איכותית ונצחית.

     

    מה גם שביצירת אמנות - הרי שגם אם מחיר ה"שוק" שלה יורד (כמו כל "סחורה אחרת" בימים קשים אלו, היא לעולם לא תלך לאיבוד לנצח, כמו הכסף שהושקע אצל מאדוף או בחלק מקרנות הגידור ובתי ההשקעות.

     

    בימים טרופים אלו שבשוק ההון - יצירות האמנות הפכו לנכס הכי נזיל והכי יציב. וגם זאת יש לזכור: ככל שאין  צורך מיידי במימוש ההשקעה - תמיד ניתן לתלות את ה"השקעה" על הקיר ולשאוב ממנה הנאה, תקווה ועידוד והשראה לימים טובים יותר.    

     

    מחירי האמנות רזים בהרבה כיום....

    ועדיין ה"שמנה" שבתמונה

    שצויירה ע"י לוסיאן פרויד (הנכד של)

    נמכרה בימים אלו ב- 33.6 מליון דולר...

     

     

    גם בתערוכת "אמנות סודית 3" יצירות איכותיות וטובות זכו למחירים גבוהים

    (למטה: רפי דייגי, "גבר נח")

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/6/10 19:20:
      אלת הפיריון בנרונה.
        8/1/09 08:21:


      כסף זה כסף זה כסף .שכמות הכסף יורדת גם התנועה שלו בשוק האומנות תפחת מן הסתם.

      אשר למכירות בבתי המכירות הפומביות של יצירות הנמכרות בעשרות מליונים, יצירות אלה עוברות את הגבול שבין יצירת אומנות לבין קומודיטי ואז הבקורת על ערכן האומנותי בטלה או נעלמת לחלוטין.

      ברור שחברת ביטוח יפנית הרוכשת יצירה של ואן-גוך אינה מביעה בכך את דעתה על אמנותו הנשגבה. טייקון הרוכש יצירה של בייקון אינו עושה זאת בגלל שזו הבעת תמיכה באמנות. הרכישות הללו הינן רכישות פיננסיות שכל קשר בינן לבין אמנות או הבקורת עליה, מקרי לחלוטין אם קיים בכלל. מנהלי חברת הביטוח מאמינים שבעלות על ואן-גוך תעיד על יציבותה הפיננסית של החברה.

      ברור שהאמונה ביציבותן של חברות מן הסוג הזה מתערערת, כפי שזה קורה היום, גם התמיכה בהשקעות מן הסוג הזה תתערער, או לחילופין דווקא תדחוף את מנהליהן להמשיך ולרכוש כדי לאותת לשוק 'אצלי הכל בסדר'.