בואו נקשיב להם   (בעקבות מכתבה של אחינועם ניני לפלשתינאים, בפוסט של דסיקה בקפה)

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=821471

מכתבה היפה של אחינועם ניני מדגים מצוין את הטרגדיה של העם היושב בציון.

אנחנו מדברים ב"שפות" שונות.  מאז תקומתה של מדינת ישראל , אנחנו והערבים יושבים משני צידיו של שבר מזרח ומערב, דמוקרטיה  מול דיקטטורה.  אנחנו מייצגים תרבויות שונות וערכים שונים.

 אבל עיקר הטרגדיה שלנו - אנחנו לא יודעים להקשיב.

 שנים רבות שכנינו אומרים לנו שהם לא רוצים אותנו פה – אבל אנחנו לא מקשיבים.

הם מתחילים באינתיפדה - ואנחנו לא מקשיבים.

הם בוחרים בפיגועים, ואנחנו מפרשים זאת כחלק מפאנתיזם דתי.

הם בוחרים בחמאס בעזה - אנחנו חושבים שזה בגלל המצב הכלכלי הקשה.

הם מפגיזים אותנו - אנחנו ממשיכים להתעלם ממה שהם אומרים לנו:

חברים, בואו נכבד את הפלסטינאים, לא נתנשא עליהם בפרשנויות מפרי דמיוננו היוני.

בואו נקשיב להם,  למה שהם אומרים לנו כבר שנים.  נקשיב  ל"פשט" ולא ל"דרש" דמיוני.

נקשיב בעיקר למה אומר העם הפלשתינאי.  אמהות המתאבלות על ילדיהן  ה"שאהידים"

של הג'יהאד, האבות הבוכים על ילדים שהתפוצצו בבית הספר ובעיקר מה אומר לנו הדור

הבא, הפעוטות שחונכו רק למטרה אחת – להמשיך ולהלחם בנו, עד ההשמדה המיוחלת.

הקשיבו להם,  ותתייחסו לדבריהם בכבוד ובכובד ראש.

ישראל והמערב חוטאים כלפי העם הפלסטינאי בהתנשאות.

עשרות שנים אנחנו מתייחסים אליהם כילדים חסרי אונים שצריך להציל אותם מעצמם.

מי שמנו לחנך אותם, מי שמנו לשקם אותם ולעצב אותם על פי ראיית עולמנו?

הם לא "אחיי" , כפי שכותבת אחינועם ניני, הם אויביי הרוצים בהשמדת משפחתי. 

אנו חוטאים להם ולעצמנו כשמנסים לטשטש זאת או להתעלם מכך.

דיי!  בואו נתחיל להקשיב להם!