כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    הערים הסמויות מעין

    18 תגובות   יום חמישי, 8/1/09, 18:01

     האיור של getty images , לא שלי

     

    שאלתי את עצמי אם זה אמיתי ? זה אמיתי מה שהוא כותב האיש הזה?  כי אם זה אמיתי  זה מדליק אצלי ישר את הדמיון לערים שנחרבו בלי שוב ואל תושביהן המתגעגעים. למשל ברלין . או ירושלים.

       ולא חשוב כמה טובות או רעות היו למי שגר בן אבל אחרי שהן נחרבו, בנו אותם האנשים מחדש בליבותיהם. בנו אותן הרבה יותר יפות ממה שהן היו כשהתקיימו.  כי ככה זה הלב. שיפוצניק. יודע לטייח ולהחליק ולהפוך פינה חשוכה למקום שנעים להיות בו. כואב לו, אבל הוא ממשיך לעבוד במרץ. לא מתעייף.  

     

     והעיר עזה הצפופה והמכוערת הפכה פתאום לזכרון מתוק של מי שחי בה 17 שנה. והלוואי, אני רוצה לאחל לו ולכל שכניו שאיבדו את ביתם בגלל מנהיגים בעלי עקרונות ובלתי מתפשרים, כי יהא אשר יהא, מתוך ההריסות תצמח בעתיד הלא רחוק עיר אחרת. לא העיר שאליה הוא מתגעגע. אלא עיר שבניו ונכדיו ישמחו לחיות בה. 

     

    כמו העיר ברלין היום. שהתנערה מן החורבות והיא  חיה ותוססת .  שליבה אשר כמעט נדם, שב לפעום, בעזרתו של אוייב ותיק . מצטער אני מאוד בשביל הכותב על כי ימים קשים עדיין לפניו. ימים של מלחמה במנהיגיו שעשו כל מה שניתן למרר את חייו . יעבור עוד זמן  עד שיוכל להרגיש אחרת.  

    לא, אין לי תקוות שנשתה קפה פעם יחד. אני מבוגר מכדי להאמין שזה באמת אפשרי. אבל אם נצליח בעתיד לתת מעט כבוד אחד לשני, כל אחד במקום שלו,  לא צריך להתערבב, אז אולי כל זה היה שווה. אולי היה שווה לחכות.  

     

     

    הערים הסמויות מעין של איטלו קאלווינו, הן ערים שמגרה לחזור אליהן. כמו לשחק בשן חולה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/5/09 07:30:


      הערים הסמויות מן העין הו תמצית החלומות

      ומהותם של חלומות הן אי-ההתממשות

      ובכך חוזקם ומכאן קיומם

      שם - הכל , פה - רק מציאות: רבגונית, קשה, מורכבת, מטלטלת

      לעיתים ההיא שווה פי כמה לעיתים היא מתפוצצת - הבועה

      אשרי החולמים.

      (תודה שהזכרת. זה ספר נפלא.)

      צטט: יואל עיני 2009-01-12 19:14:02

      דירקטוריון הא? דיקטטוריון!

       

       

      דיקטטוריון. גם כן...קצת שוקולד והדיקטטוריון הופך לרפיסה.
        12/1/09 19:24:

      צטט: snow6247 2009-01-12 00:25:31

      יואל,חשבתי על 3 דברים אחרי שקראתי את הפוסט שלך: הראשון מתייחס למשפט שפתח את הפוסט..."שאלתי את עצמי אם זה אמיתי....."

      לדעתי, האומנות אף פעם לא תהיה ראי החברה, משום שלזו האחרונה אין ראי או פן אחד, ובעצם, כל מראה אנושית מראה את החברה על פי דרכה שלה.

       

      השני מתייחס לשם שנתת לפוסט, כי לי הוא הזכיר משפט של אדם חכם ומצחיק מאוד, גראוצ'ו מרקס שמו, שאמר ש"פוליטיקה היא אמנות של חיפוש צרות, מציאתן בכל מקום, אבחון שגוי שלהן ושימוש כנגדן בתרופות הלא נכונות" וזאת, למרות שאני חושבת (מבלי להיכנס ליותר מדי פוליטיקה), שמה שקורה בעזה היום הוא חיוני, אבל מה

      שהביא למה שקורה היום בעזה הוא לא נכון מבחינה התנהגותית.

      והשלישי יואל, אף הוא לקוח ממילותיו של מרקס, מקביל לכתיבתך שלך (בעיניים שלי); הנה איש עם ראש פתוח. אפשר להרגיש את הרוח עד לפה."    שירי

      רבות מחשבות בלב אישה. כמה אסוציאציות יש לך. את צריכה לרתום את זה למשהו פרודוקטיבי. את כותבת ספר אמרת!?

       

      אז ככה: נדמה לי שלורד ביירון (לפי בורחס) הביט אל הספריה שלו ערב מותו והבין כי כל הספרים בה אינם בבואה של העולם כי אם רק דברים אחדים שהצטרפו אליו. 

       

      ולגבי עזה: אין ספק שמה שקורה שם מתיך אמיתות שונות למהות סמיכה אחת שמעליה מתנפנפים סימני שאלה מוסריים שלהם ושלנו. המניעים שונים אך לצערי תוצאות המעשים שלנו ושלהם דומים באופן מטריד. בלי להיכנס לפוליטיקה.


      רוח קלילה ונעימה מנשבת בכל זאת

       

      תודה שירי

        12/1/09 19:14:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2009-01-11 20:05:40

       

      אתה...אתה עם סיפורי החיים שלך...באמת נועדת לכתוב ספרים וטוב שאתה עושה כן. העושר אינו נגמר. 

       

      אני אעביר את האינפורמציה המחזקת למחלקת ההשקעות בבית. אם כי באופן רשמי אני הדרקטוריון. לגבי עשיית עסקים עם ערבים - אין לי בעיה לקנות מהם שטח, אני כן מאמינה שהם יסרבו למכור את השטח לציונית בזויה כמותי...ומי שימכור - הוא וילדיו כפי הנראה לא יזכו לראות לחיים ארוכים... 

       

      דירקטוריון הא? דיקטטוריון!

        12/1/09 00:25:
      יואל,חשבתי על 3 דברים אחרי שקראתי את הפוסט שלך: הראשון מתייחס למשפט שפתח את הפוסט..."שאלתי את עצמי אם זה אמיתי....."

      לדעתי, האומנות אף פעם לא תהיה ראי החברה, משום שלזו האחרונה אין ראי או פן אחד, ובעצם, כל מראה אנושית מראה את החברה על פי דרכה שלה.

       

      השני מתייחס לשם שנתת לפוסט, כי לי הוא הזכיר משפט של אדם חכם ומצחיק מאוד, גראוצ'ו מרקס שמו, שאמר ש"פוליטיקה היא אמנות של חיפוש צרות, מציאתן בכל מקום, אבחון שגוי שלהן ושימוש כנגדן בתרופות הלא נכונות" וזאת, למרות שאני חושבת (מבלי להיכנס ליותר מדי פוליטיקה), שמה שקורה בעזה היום הוא חיוני, אבל מה

      שהביא למה שקורה היום בעזה הוא לא נכון מבחינה התנהגותית.

      והשלישי יואל, אף הוא לקוח ממילותיו של מרקס, מקביל לכתיבתך שלך (בעיניים שלי); הנה איש עם ראש פתוח. אפשר להרגיש את הרוח עד לפה."    שירי

      צטט: יואל עיני 2009-01-11 10:57:38

      ארטישוקה, מרגישים שאת עסוקה כל השבוע ומעניין מאוד כשאת חוזרת בסופ"ש

      אז ככה:

      אבא שלי, בנקאי בגימלאות, היה ראשון הבנקאים הישראלים בעזה שאחרי 67. פתח שם שניים שלושה סניפים של דיסקונט ובשבועות הראשונים שאחרי המלחמה ההיא היה חוזר הביתה עם שקים של לירות מצריות במזומן בבגאג' של הרנו 4 שלו.

      למרות שניסו להתנקש בחייו מספר פעמים, תמיד אמר שכדאי לקנות קרקע בחוף של עזה כי הוא החוף הכי יפה באזור. אז חכמה שלי, יש ממש בדבריך.ועכשיו שהחוף הזה נראה קצת יותר  רחוק  אני יכול להציע לך את הדבר הבא:

      מי שקנה שטחים בעג'מי, יפו בשנות השמונים עשה סיבוב לא רע בכלל

      מי שקונה עכשיו ברמלה עושה לבניו

      תקני בג'אסר א זרקה ותעשי לנכדיך

      חנקין, רוטשילד ועוד כמה שאלו כבר מזמן: מי אמר שאי אפשר לעשות עסקים עם ערבים?

       

       

      אתה...אתה עם סיפורי החיים שלך...באמת נועדת לכתוב ספרים וטוב שאתה עושה כן. העושר אינו נגמר. 

       

      אני אעביר את האינפורמציה המחזקת למחלקת ההשקעות בבית. אם כי באופן רשמי אני הדרקטוריון. לגבי עשיית עסקים עם ערבים - אין לי בעיה לקנות מהם שטח, אני כן מאמינה שהם יסרבו למכור את השטח לציונית בזויה כמותי...ומי שימכור - הוא וילדיו כפי הנראה לא יזכו לראות לחיים ארוכים... 

       

        11/1/09 10:57:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2009-01-11 07:51:19

      פעם אמרתי לבעל שלא כל כך בצחוק אבל בלי כוונה אמיתית שאני חושבת שזו תהיה השקעה טובה לקנות שטח בחופי רצועת עזה. זה יהיה טוב לנכדים, או לנינים. 

      ארטישוקה, מרגישים שאת עסוקה כל השבוע ומעניין מאוד כשאת חוזרת בסופ"ש

      אז ככה:

      אבא שלי, בנקאי בגימלאות, היה ראשון הבנקאים הישראלים בעזה שאחרי 67. פתח שם שניים שלושה סניפים של דיסקונט ובשבועות הראשונים שאחרי המלחמה ההיא היה חוזר הביתה עם שקים של לירות מצריות במזומן בבגאג' של הרנו 4 שלו.

      למרות שניסו להתנקש בחייו מספר פעמים, תמיד אמר שכדאי לקנות קרקע בחוף של עזה כי הוא החוף הכי יפה באזור. אז חכמה שלי, יש ממש בדבריך.ועכשיו שהחוף הזה נראה קצת יותר  רחוק  אני יכול להציע לך את הדבר הבא:

      מי שקנה שטחים בעג'מי, יפו בשנות השמונים עשה סיבוב לא רע בכלל

      מי שקונה עכשיו ברמלה עושה לבניו

      תקני בג'אסר א זרקה ותעשי לנכדיך

      חנקין, רוטשילד ועוד כמה שאלו כבר מזמן: מי אמר שאי אפשר לעשות עסקים עם ערבים?

       

      פעם אמרתי לבעל שלא כל כך בצחוק אבל בלי כוונה אמיתית שאני חושבת שזו תהיה השקעה טובה לקנות שטח בחופי רצועת עזה. זה יהיה טוב לנכדים, או לנינים. 
        11/1/09 00:45:

      צטט: wonders 2009-01-10 15:29:54

      צטט: יואל עיני 2009-01-10 10:52:58

       

      לא, אלו שלושת הספרים שלו שקראתי.

      פעם כתבתי עליו בפוסט שלי:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=539607

       

      הרשימה שלך שם מצויינת! ויש לי בבית את סדרת טיים-לייף. קניתי את כל הספרים גיאוגרפיה, מדע והסטוריה בחנות לספרים משומשים . לא שוכחים כלום. הכל שם.

       

        10/1/09 15:29:

      צטט: יואל עיני 2009-01-10 10:52:58

      צטט: wonders 2009-01-08 21:19:56

      אמן!!!!

      אטילו קלווינו, סופר נפלא. וגם "אבות אבותינו" וגם "קוסמוקומיקס" מפרי עטו.

      לא הרבה מכירים אותו לצערי. מכירה את סיפורי עם איטלקיים שלו?

       

       

      לא, אלו שלושת הספרים שלו שקראתי.

      פעם כתבתי עליו בפוסט שלי:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=539607

       

        10/1/09 11:12:

      צטט: ניפי 2009-01-09 12:51:01


      זה ישר הקפיץ לי שיר

      ששרים יחד אהוד בנאי ודוד דאור: "ירושלים שבלב"

      והוא אומר:

      "אם לא תעשה לחברך מה שלעצמך כואב, אתה תמצא את הנטיב לירושלים שבלב.."

      כי באמת כל מקום פיזי שמבקרים בו

      וחווים בו חוויות כאלה ואחרות,

      הופך להיות מקום מופנם, במידה כזו או אחרת

      והגעגוע הוא לאותו הרגע הספציפי, לרגע של החוויה

      ולא בהכרח למקום עצמו

      בגלל זה כשחוזרים לפעמים למקומות מסויימים, אשר להתאכזב נורא

      כי זה כמעט אף פעם לא אותו הדבר, כמו שזכרנו

      ולפעמים דווקא כן....

      את צודקת מאוד יפתי. המתגעגעים לציון חטפו איזה הלם קטן כשהגיעו וראו מה באמת יש פה. וכל מבוגר החוזר לבקר בשכונת ילדותו מכיר את התחושה הזו של מקום שהיה ונעלם. הכל נראה יותר קטן, פחות יפה, פחות מחמם את הלב. זה הכל אצלנו בפנים.

       

        10/1/09 11:09:

      צטט: א י ל ה 2009-01-09 11:15:06


      "לא, אין לי תקוות שנשתה קפה פעם יחד. אני מבוגר מכדי להאמין שזה באמת אפשרי. אבל אם נצליח בעתיד לתת מעט כבוד אחד לשני, כל אחד במקום שלו,  לא צריך להתערבב, אז אולי כל זה היה שווה. אולי היה שווה לחכות."  

       

      אני חושבת שאנחנו פחותויותר באותו גיל...

      אבל אני חייבת להאמין שזה אפשרי.

      חייבת.

      אחרת, זה פשוט כואב מדי בשביל לשאת.

        

       

       

       

      הביטי, עם המצרים והירדנים אנחנו לא מתערבבים. יש לנו הסכמה. יצאנו ממעגל הדמים , שירטטנו גבול ברור ועם הזמן נדע אם נהיה גם חברים. הקרואטים והסרבים לא מתערבבים אבל מכבדים זה את המרחב של זה. עם השכנים הפלשתינים קשה לי לראות חברות מעורבבת. צריך זמן רב מאוד להגלדה. את זה אפשר אולי להשיג רק עם כבוד לפצעים של האחר. אנחנו לא במקום הזה והם, בודאי ובודאי לא רוצים להפסיק להקיז ולדמם. יפן וגרמניה החריבו חצי עולם, גרמו לסבל נוראי ולאחר שהוכרעו, שוקמו על ידי אויביהם מן המערב. את רואה אותנו מנסים לשקם את אוייבנו המרים?  בעזה זה ממש לא אפשרי. בגדה המערבית אפשר אולי להתחיל אבל את רואה את זה קורה?

        10/1/09 11:00:

      צטט: אפי גבזו 2009-01-08 22:04:26


      את עזה הם צריכים לבנות כך שהכבישים יהיו רחבים למעבר משאיות של איקאה ולא של גראדים, שהעצים יעניקו צל ולא מחסה לצלפים, שהמגדלים ישפרו את תמונת הנוף ולא את זוית הירי. איך משנים את הפורמט? אולי אלוהים יודע.. אני חושב שגם הוא מגרד לו בפדחתו ולא מבין איך אנשים קונים כדורים במקום תרופות וברזל על מנת לירות אותו ולא על מנת ליצור ממנו סתם פסל יפה או אפילו מכוער. "ובחרת בחיים"..זה לא כתוב להם בלקסיקון.. חבל על כולנו שכך המצב (ונכון שהכיבוש וכו' וכו' וכו'.. אבל אם מישהו רוצה לחיות - שלא יהרוג. שיחיה).

      חוץ מזה..יואל אני לא מספיק לעקוב.. איזה כיף שאתה כותב באוטומט.

      יש הבדל מהותי בינינו לבין השכנים שלנו. משהו בדנ"א הקבוצתי. המניעים שלהם והיוזמות הנובעות מהם שונים בתכלית משלנו. קשה לי לשים את האצבע אבל יש משהו הרסני בהתנהלות שלהם מאז התחיל המפגש המחודש בינינו. אנשי העליות באו לבנות, להפריח, לעבוד קשה כדי להצמיח ישובים וערים וקיבוצים ואילו אצלם היתה סטגנציה לא מובנת. אתה יודע שבתקופות מסוימות כשהשתכנו כן הטמפלרים והקימו את המושבות הגרמניות בחיפה, תל אביב, ירושלים, בני עטרות, בית לחם הגלילית ועוד הו אלו דווקא היהודים שבאו עימם במגע ולמדו מהם. היה להם חזון משותף אחד: לשקם את הארץ. והערבים שחיו פה? כלום. נאדה. לא ניסו להתחרות או לחקות את האירופאים. שמרנות? פחד? מחסור באמצעים? בערות? השד יודע מה. אבל מכאן ואילך מצבם רק התדרדר. לאללה הפתרונים.

       

        10/1/09 10:52:

      צטט: wonders 2009-01-08 21:19:56

      אמן!!!!

      אטילו קלווינו, סופר נפלא. וגם "אבות אבותינו" וגם "קוסמוקומיקס" מפרי עטו.

      לא הרבה מכירים אותו לצערי. מכירה את סיפורי עם איטלקיים שלו?

       

        9/1/09 12:51:


      זה ישר הקפיץ לי שיר

      ששרים יחד אהוד בנאי ודוד דאור: "ירושלים שבלב"

      והוא אומר:

      "אם לא תעשה לחברך מה שלעצמך כואב, אתה תמצא את הנטיב לירושלים שבלב.."

      כי באמת כל מקום פיזי שמבקרים בו

      וחווים בו חוויות כאלה ואחרות,

      הופך להיות מקום מופנם, במידה כזו או אחרת

      והגעגוע הוא לאותו הרגע הספציפי, לרגע של החוויה

      ולא בהכרח למקום עצמו

      בגלל זה כשחוזרים לפעמים למקומות מסויימים, אשר להתאכזב נורא

      כי זה כמעט אף פעם לא אותו הדבר, כמו שזכרנו

      ולפעמים דווקא כן....

        9/1/09 11:15:


      "לא, אין לי תקוות שנשתה קפה פעם יחד. אני מבוגר מכדי להאמין שזה באמת אפשרי. אבל אם נצליח בעתיד לתת מעט כבוד אחד לשני, כל אחד במקום שלו,  לא צריך להתערבב, אז אולי כל זה היה שווה. אולי היה שווה לחכות."  

       

      אני חושבת שאנחנו פחותויותר באותו גיל...

      אבל אני חייבת להאמין שזה אפשרי.

      חייבת.

      אחרת, זה פשוט כואב מדי בשביל לשאת.

        

       

       

        8/1/09 22:04:


      את עזה הם צריכים לבנות כך שהכבישים יהיו רחבים למעבר משאיות של איקאה ולא של גראדים, שהעצים יעניקו צל ולא מחסה לצלפים, שהמגדלים ישפרו את תמונת הנוף ולא את זוית הירי. איך משנים את הפורמט? אולי אלוהים יודע.. אני חושב שגם הוא מגרד לו בפדחתו ולא מבין איך אנשים קונים כדורים במקום תרופות וברזל על מנת לירות אותו ולא על מנת ליצור ממנו סתם פסל יפה או אפילו מכוער. "ובחרת בחיים"..זה לא כתוב להם בלקסיקון.. חבל על כולנו שכך המצב (ונכון שהכיבוש וכו' וכו' וכו'.. אבל אם מישהו רוצה לחיות - שלא יהרוג. שיחיה).

      חוץ מזה..יואל אני לא מספיק לעקוב.. איזה כיף שאתה כותב באוטומט.

        8/1/09 21:19:

      אמן!!!!

      אטילו קלווינו, סופר נפלא. וגם "אבות אבותינו" וגם "קוסמוקומיקס" מפרי עטו.

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין