חייל מורח פניו בצבעי הסוואה /בגדיו מנומרים, נשקו דרוך /

(לשנייה מחייך את זכר עיניה המשוכות בפוך)

עוד רגע ורץ בסמטאות זרות / נצמד לקיר, מזנק כנמר.

אש ותמרות עשן,

מנין יבוא עזרו ?

שריריו מתוחים, עיניו בולשות והוא דרוך כולו,

פרט לתרמילו הענק

נושא עימו תחושת שליחות, אחריות

זו המלחמה הצודקת שלו

והוא נכון לקרב

והביתה יחזור

מנצח