כותרות TheMarker >
    ';

    מוסיקה וסיגריה אחת

    ארכיון

    עיל"ם- עמותה ישראלית לזכויות מוסיקאים מבצעים, הידעתם?

    4 תגובות   יום חמישי, 8/1/09, 20:00




    משהו מוזר בהחלט קורה באירגון המיסתורי הזה.


    נראה כמו פתיחה בינונית לכותר של סידרת מתח בלשית מהאייטיז?


    ובכן, כן.




    לפני מספר חודשים סקרתי בעיון רב תחקיר מענין בעיתון גלובס 

    על אירגוןהעונה לשם עי"לם.


    רוב הציבור לא מודע לאירגון הנ"ל אך עמיתיי המוסיקאים יודעים על מי מדובר.

     

    המתנתי עד היום לבדוק אם התחקיר יצליח להכנס לסטטיסטיקה

    הנורמטיבית של מקרים דומים העונים לנוסחה "חוטא של יום ראשון

    לבטח שיישכח על ידי חוטא של יום ראשון הבא וחוזר חלילה..".

    להלן הרקע והממצאים דאז:


    אפצח בדף המידע על האירגון שלקוח מאתר אמ"י (איגוד אמני ישראל)

    http://www.emi.org.il/eilam.html





    ניתן לראות כי זהו הארגון היחיד שמחלק תמלוגים למוסיקאי ישראל

    ואין לו אתר אינטרנט,כמעט בלי שקיפות,דמי חבר גבוהים יחסית,

    תלונות מצד רשם העמותות  ועם ועד מנהל שאי אפשר להתקבל אליו

    אלא בשיטת "חבר מביא חבר".


    האירגון נוסד בשנת 1985 ע"י (הפסנתרן) עורך הדין דני גוטפריד המשמש

    כמנהל שעלות שכרו חצי מיליון שקלים בשנה!


    האירגון מתנצנץ במשרדים מפוארים המכילים בהערכה ריהוט וציוד משרדי

    בשווי 450,000 שקל.


    כל המידע הזה על פי הדוחות, דמי החבר שהמוסיקאים משלמים לאירגון

    גבוהים יחסית אבל בואו ונפסיק לרגע  להוסיף  שמן למדורה המוסיקלית הזו

    שתחילתה בגפרור דקיק מתוצרת "נור".

    טוב, בנוסף נערמו גם תלונות מצד רשם העמותות.

     

    אתם עוקבים?


    נגנים שמתלוננים על הסכומים הנמוכים משמעותית שהם מקבלים זוכים

    לחיוך מנומס, חולצה ואולר עם סמל העמותה.

     

    לנערי האייטיז שבינינו, חולצה ותקליט היו אז צמד מילים ידוע כמעט

    בכל בית בישראל, אתם בטח זוכרים תוכנית בשם זהו-זה עם להקת נגנים

    שענתה לשם "ברוש". טוב, אניח לברושים היום.

    לצרף אולר לחולצה או בכלל לצרף אולר בסיטואציות כאלה,
    לא הכי בריא אבל אולי יש כוונה מאוד מסויימת למשורר.


    נגנים אחרים שלא נעימה להם התחושה שהם כנראה יוצאים פראיירים ומתלוננים

    לא בצורה תרבותית למרות שאנשי תרבות אנו, מקבלים פי כמה מהסכום המקורי.


    למשל ידוע על מקרה שמוסיקאי שלקראת חישוב תמלוגיו קיבל ידיעה משמחת

    מהעמותה כי הצליח להגיע לסכום העגול של האלף שקלים

    והוא רשאי לסור למשרד לקבל את הצ'ק,


    קיבל לאחר משא ומתן ממושך אך נוקב, מהלומתי אך צודק, סכום של 100 אלף שקל,

    כן,מאה אלף שקל,
    נכון, פי מאה מהסכום המקורי

    אך שוב, סכום עגול ללא כל עוררין.


    למעט מוסיקאי אחד בשם אבי סינגולדה (גיטריסט)שצוטט כמי שהאיגוד/אירגון/עמותה

    עשה לו רק טוב,מנגד ניצבים בהחלטיות וברצינות לא מעט מוסיקאים.


    אחד כזה מיכה שטרית שצוטט: "אומרים לנו מראש,

    אתה לא תבין את מפתח החלוקה'. אם אני לא אבין את
    המפתח,אז זו בעיה של הארגון, לא שלי.

    מה שקורה כאן זה שישו ושימחו על חשבון המוזיקאים.

    הדוחות חייבים להיות כאלה שמוזיקאי או לפחות רואה חשבון יצליחו
    להבין אותם בשנייה.


    אבל בתכל'ס, למוזיקאים יש חלק גדול במצב שלהם, הם לא עושים כלום.

    זורקים להם כמה לירות תמלוגים בשנה והם סותמים את הפה,

    כי הם מפחדים שייקחו מהם את הכסף".

     

    מוסיקאי מוערך אחר, עמיר לב מודה: "העובדה שמדובר בגוף פרטי

    עם הנהלה שלא מתחלפת, משרדים מפוארים ומשכורות כאלה -

    זה לא נשמע טוב.

     

    במיוחד כשרוב המוזיקאים בקושי סוגרים את החודש".

     

    את המוסיקאי ויקטור ויצמן שום דבר לא הפתיע בתחקיר הנ"ל:

    "שמתי לב שביצירות מסוימות בהן ניגנתי עם נגנים נוספים,

    חלק מהנגנים קיבלו כסף וחלק לא. פניתי אל העמותה וביקשתי הסברים.

    הם אמרו שבכלל לא ניגנתי בקטעים האלה. אחר כך הם טענו

    שכנראה לא דיווחתי. אחרי שהוכחתי שכן דיווחתי אמרו לי

    שהטפסים הלכו לאיבוד.


    המשכתי לנדנד ואחרי כמה שבועות קיבלתי טלפון שהכסף
    מחכה במשרד.

    בשנת 2005, למשל, ניגנתי בשיר 'אמצע הלילה בכפר' של הראל מויאל,

     

    שהיה שלאגר ענק והשמיעו אותו לפחות פעמיים בשעה.

     

    בסוף השנה קיבלתי עליו תמלוגים בסך של

    1,139.13 שקל.

     

    איך זה יכול להיות?

     


    יכול להיות שנעשתה כאן טעות אנוש, אבל לדעתי
    דברים מאוד מוזרים קורים שם".


    מוזר, זו מילה באמת מוזרה כשאתה מנסה למצוא את המילה המתאימה

    לסיטואציות שליליות אותן אתה חווה וקשה לך או לא נעים לך

    מכורח הנסיבות לזעוק- "אתם חארות ! דפקתם לי את הצורה! ",

    אז אתה לוחש בחצי פה: "מוזר מה שקורה שם" .


    הזמר יוצר עמיר בניון סיכם את דעתו על עיל"ם במשפט אחד:

    "מדובר בעמותה שבראשה יושבים אנשים פרטיים ששקיפות היא מהם והלאה".


    עכשיו תגידו לי אתם, על מי נסמוך המוסיקאים שבמקום לשבת וליצור אנו  צריכים

    להתחיל להבין במספרים גדולים, המספרים של החיים האמיתיים, הפרנסה,

    התמלוגים, ההשמעות, הקושיות המשפטיות, התיסכולים, הסיפורים, המדינה,



    חסר צרות?


     

    אלו עוד דאגות שמציפות את שעון החול ומאיימות עליו לכלותו.


    אם נהיה רגע יצירתיים, אוי באמת! אנחנו אמורים להיות תמיד יצירתיים!



    כמה עולה להקים אירגון נורמלי עם שקיפות נעימה לעין?



     



     אוי, שוב פעם מספרים....


     


     


     


     


     



    *תודה לדפנה יודוביץ מעיתון גלובס.



     


    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/8/11 22:21:
      הגיע הזמן שגם אתם תצאו לרחובות נגד ההטייקונים של המוסיקה ! אני מאמינה שיהיה לכם פשוט לארגן הופעות של מוסיקאים :-)
        8/2/09 13:46:


      בושה...

       

      שיקום אומן אחד ויגיש תביעה ייצוגית נגד ה"עמותה" ויהי טוב.

       

       

        9/1/09 19:25:

      צטט: dati-g 2009-01-09 11:47:23


      חבל שכל אילו היושבים במגדל השן לא קראו את אפלטון שאמר, מוזיקה היא חוק מוסרי, היא נותנת כנפיים לשכל, נפש ליקום, מעוף לדמיון, קסם לעצבות, חיים להכל.

      כאחד שמקורב מאוד למוסיקה קבל כוכב.

       

       

      מגדל השן התחיל כרעיון טוב במקרה הזה,

      בפועל, כל מה שמתואר דלעיל.

       

      תודה ושבת לשום

        9/1/09 11:47:


      חבל שכל אילו היושבים במגדל השן לא קראו את אפלטון שאמר, מוזיקה היא חוק מוסרי, היא נותנת כנפיים לשכל, נפש ליקום, מעוף לדמיון, קסם לעצבות, חיים להכל.

      כאחד שמקורב מאוד למוסיקה קבל כוכב.

      פרופיל

      סאם
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות