נוסעים במטוס ממתינים שהטיסה תצא. הדלת נפתחת ושני אנשים,לבושים רגיל בחליפות טייסים נכנסים פנימה. שניהם מרכיבים משקפיים כהים. אחד מובל ע "י כלב הנחייה,והשני ממשש את דרכו במעבר, בעזרת מקל עיוורים. צחקוקים עצבניים נשמעים פה ושם, אך שני האנשים נכנסים לתא הטייס וסוגרים את הדלת. המנועים מתחילים לפעול. הנוסעים מחפשים סימנים למתיחה כלשהי, אך לשווא . המטוס מתחיל לרוץ על המסלול, והאנשים בחלונות מבינים, שהוא רץ הישר אל תוך האגם שבקצה המסלול... כאשר מתחיל להיות ברור שהמטוס לא ימריא, ושהם עומדים לצלול לתוך המים, זעקות היסטריות ממלאות את חלל תא הנוסעים... בדיוק באותו הרגע, המטוס מתנתק מן המסלול וברכות ממריא אל על. בתא הטייס, טייס המשנה פונה לטייס הראשי ואומר: "אני אומר לך בוב, יום אחד הם יצרחו מאוחר מדי, ואנחנו כולנו נלך לעזאזל..."
כמו במטוס,כך גם במדינה. תדמיינו עכשיו את אולמרט ופרץ ותקראו שוב....
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא היה אף פעם קונצנזוס על האישה הזאת.
שיחקתי את הדמות של גולדה בהצגה.
למדתי עליה לא מעט.
עם המשפט הזה שלה - אני בהחלט מזדהה.
וזה מזכיר לי -
כששאלו את לאה רבין מה היא חושבת על ביבי..
היא אמרה -
"הוא אוהב את הילדים שלו!".
לא יודעת מה קשור - אבל שיהיה.
:-)
הלוואי ושכנינו הערבים ישכילו להבין שאהבת ילדיהם הרבה יותר חשובה משנאתם אותנו.
על משקל "...ובחרת בחיים" במקום המוות...
תודה על האמירה החשובה שהבאת מדבריה של גולדה מאיר....
אמירה זו צריך לתרגם לערבית להדפיס על כרוזים ושצה"ל יפזר אותם בעזה.
*