חייל חטוף, יושב בשבי (יושב.. מלה מאוד מכובסת לחייל ישראלי שבוי בידי מחבלים מהחמאס).

כבר שלוש שנים.

שוב דבר שניסו לעשות במשך שנים לא פתר את הבעיה.

עכשיו יש הזדמנות, חיילים רבים נמצאים ברגעים אלו בעזה, מסכנים את חייהם, הם יודעים שאם יקרה להם משהו... המדינה תעשה הכל בשבילם (האמנם ?)

אסור לסיים את המבצע הזה בלי גלעד שליט.

כל ההסכמים שיחתמו בסוף המבצע לא שווים את הנייר שהם כתובים עליהם, אי אפשר לפקח עליהם ואי אפשר לאכוף אותם (1701).... ההישג היחידי שאפשר להשיג במבצע הזה, ההישג היחידי, שישפיע על מורל הלוחמים, על השיח הציבורי, אולי גם על תוצאות הבחירות, שיאפשר לומר באמת שהצלחנו, הוא החזרתו של החייל השבוי הביתה בחיים.

התנאי היחידי שאסור לוותר עליו בכל הסכם הפסקת אש - הוא השבת החייל השבוי. כל השאר- זה לא באמת משנה.

קבוצות ב-Facebook, מירי מסיקה, אתרי אינטרנט, חשוב, אבל לא עוזר, אף אחד לא הצליח להחזיר אותו, אבל עכשיו יש הזדמנות, ואסור יהיה לאבד אותה....

המדינה צריכה לדעת את זה, הפוליטיקאים על סף הבחירות צריכים להבין את זה, העם צריך לצעוק את זה. בשלב הזה זה לא יחליש את כוחנו במשא ומתן - זה רק יחזק אותו (שימו לב להשפעת הפגנות ההמונים על המשטרים הערביים המתונים, שבכלל תומכים במצבע הישראלי, אבל נאלצים לגנות אותו, כי זה מה שהעם שלהם רוצה).

הפעם, ככל שהלחץ הציבורי להשיבו יגבר - המחיר שמשלם החמאס יהיה יקר יותר, ולא המחיר הנדרש לשחרורו.

העם רוצה אותו פה, אמא שלו רוצה אותה פה, זה יותר חשוב כרגע מכל דבר אחר.

את שאר פרטי ההסכם, נשאיר לליבני לסכם עם מי שצריך.