מכיוון שהתחיל לרדת גשם, עלה הרעיון להמשיך את היום בתערוכה או במקום אחר תחת קורת גג. גם סניף דואר שכונתי-למחצה will do . מכיוון שפסק הגשם, התחלתי לצעוד דרומה במהירות, לארכו של רחוב אבן-גבירול. השופטיםשדרותח"ןהבימהשדרותרוטשילדהרצל. מכיוון שהתחדש הגשם, עמדתי מתחת לסככה של קיוסק (פיצוציה בשפת התלאביביים), ומכיוון שלא היה לי נעים מבעל המקום (או בא-כוחו) שהיה רכון אותה שעה על הדוכן, אצבעות ידו הימנית מחטטות במרץ באפו וידו השמאלית מדפדפת במוסף הדרושים של סוף השבוע, ועל-מנת שלא יחשוד שתקעתי יתד בצל קורתו רק כדי לחמוק מהטיפות הטורדניות, התעמקתי לסירוגין בכותרות העיתונים האדומות-שחורות ובמסך הטלויזיה שהיה תלוי מעל ראשי. צ-צ-צ , ציקצק הקיוסקאי, חיוך גדול של שביעות רצון מרוח על שפתיו. מדי פעם הפטיר משפט קצר שמורכב מ"אנחנו", "אותם", ומגוון הטיות הפועל ז.י.נ . בטלויזיה המושתקת התנדנד ראשו של פרשן היסטרי, גבותיו עולות מעלה-מטה, עניבתו מלחכת טיקר-ליין שבו רצים מספרי-חירום ומניין גופות בסימן עלייה. נסיונו האילם והנוגע-ללב לפלס דרך ללבבות הזכיר לי דמות שאהבתי בילדותי. מכיוון שפסק הגשם שוב, נשאתי רגלי והסתלקתי מהאכסנייה היבשה הפיצוצית --- ממלכה ביזארית של מטוסי קרב וניירות גלגול, פרשנים חמורי-סבר ובקבוקי קולה במחירים מופקעים, דם ואש ותמרות עשן ומשקאות אנרגיה וקרטוני חלב שמחר יפוג תוקפם, בכל יום נתון. * "גולם, מלחמה התחילה, נזף מישהו מהמדרכה, אנשים הביטו שם בשיירה, כמה זמן שמלחמות לא באו לתל-אביב ולא יצאו מתל-אביב, עיר שוקקת חיים, קופת-חולים, בית-קפה עם קרואסון, יום ראשון בבוקר, רוצים לדעת מה קרה. " (מתוך "ועם רוחי גוויתי", יצחק לאור) . מכאן לפלורנטין, ובה הרחובות מתחלקים לשניים עת נפתחות ארובות השמיים: אלה שמתרחצים ומתלקקים כהוגן, ולעומתם אלה שמתעטפים שכבה דקה של בוץ אפרפר וכתמי סולר צבעוניים-פסיכדליים. תיבת דואר שבורה, חלון שבור סמטה עזתית בפאתי רחוב אברבאנל תפוזים על העץ ברחוב אוריאל אקוסטא המשופץ (ולא בטוב טעם). וגם תפוזים, תפוחים, קטנועים ורחוב רחוץ בגשם. ג'ינג'י פלורנטינאי חשדן והנוף הנשקף מהגג: רחוב הקישון, שהפך ליום אחד לנחל הקישון. הרבה מים וסירחון קל. עוד מאותו הגג, טיח מתפורר, פרחים, קלישאות ולסיום, שתי מודעות על הקירות - |
תגובות (37)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אתה בוודאי ציני.
כיף של תחושות
כשז.י.נ זה לא פּוֹעֵל, תלוי איך משתמשים בו. לא?
באמת שאני משתדלת לא לטמא.
תודה :)
הידעת שברחוב ההוא (אקוסטא), ממש מתחת לביתי, צילמו את "היה או לא היה" על רובינא ופן?
חייתי בסרט חודש שלם.
את הרחוב כיסו בחצץ. את הפנסים שינו לישנים, הוסיפו לוחות מודעות וחזיתות חנויות מפעם.
וככה יכולת לראות את המשתתפים יושבים לאכול בחצר, בתערובת תלבושות מאז והיום. בשיא הטבעיות.
צודק
כותב הפוסט חשוד כמי שאינו זר לעיר או אורח נוטה ללון... ועם זאת נחמד הסגנון הלכאורה ילדי (child-like) נאיבי
ושקט המאפיין את כתיבתך. אתה מקבל את הסיטואציה עם הרבה אירוניה וקצת ביקורת ועם חיוך רפה של בדיחות הדעת. מציץ ונפגע וכותב על זה בכתיבה של חולין, ומצלם את זה היטב, אפילו מצוין. הכותרות של הצילומים מאד מוצלחות ומחזירות את הקורא אל הסגנון השורה על כל הפוסט וגם על כמה מקודמיו: חולמני, בודה בנעימות חלקי מציאות שלא הספקת או רצית לברר, ובעיקר לא לוקח ללב. למה לך?
תלוי איך משתמשים בו, לא ?
מעבר לחשדן, ג'ינג'י הוא דוגמה לתלאביבי מוטרד. אפילו הקרואסונים לא הסיחו את דעתו.
" עניבתו מלחכת טיקר-ליין" ...
פנטסטי.
אני סוג של wannabe (חיפאית)
אני חיפאית של עצים.
את בטח חיפאית לטנטית.
תמיד אמרתי שהוא מתחזה.
אתה בטוח שאתה חיפאי?
מראה סיציליאני ?
לא הייתי בסיציליה, אבל נראה לי ששם אין מרצפות אקרשטיין ושיפוץ חזיתות מלוקק כזה.
(ואהבתי מאוד את מה שכתבת על השכונה, האקלקטיות שלה. דוריאן גריי. יפה מאוד) .
נכתב (וצולם) ביום שני לפני כמעט שבועיים. היה אז קצת גשם.
חושחש והחושחשים
גם אני אוהב את הרהוריך השיטוטיים והצילומיים
איכשהו, הכל מתחבר, כל מילה וכל צילום, לישות אחת שלא תיאמן
ומה שהכי מכוער בעיניי? דווקא הפרגולות הלא קשורות הללו עם הרעפים, מוציא אותי מדעתי, זה הכיעור, השאר לפחות אותנטי
היות וביקרת בשכונתי (רווית השכינה) לשעבר, ואף צילמת ברחוב שלי (אקוסטא), חייבת להצטרף לשירת הביבים הזו.
העצים באקוסטא הם חושחשים (לא תפוזים לדאבוני). ביררתי כשגרתי שם.
ולא אהבת את כל העציצים במרפסות ? את הקרבה השכנית-ידידותית שמקפצת ממרפסת למרפסת ?
את הפיתול במרכזו שבשעות ערב, בשיתוף עם תאורת רחוב, נותן לרחוב מראה סיציליאני ?
פלורנטין היא סוג של עזה. הדוריאן גריי של נווה צדק. כמו תאומה מהגיהנום.
היא רוויית יצרים ותעתועים ופיתולי עלילה ומשתאות ורביצות חבריות ומוזיקה אקלקטית ופרולטריון מעורבב עם יצירה והגות ותפלות וחלומות מנופצים או מתחדשים. מפתיעה ומפתה כאשה שראתה משהו בחיים שלה, כבר לא מתוחת עור ויפה, אבל יודעת משהו על העולם הזה.
(החתול הג'ינג'י נראה לי מיובא. מצבו טוב מדי)ואיכשהו, בימי הגשם האלה, אפילו המכוער נראה רחוץ.
וביום שישי זה לא היה גשם. מקסימום טיפטוף,לא?
ושוב עמיר בתל אביב. כיף לנו
וזה עוד בלי שהרחת אותה! תערובת של בשר מקולקל, ביוב פתוח ושאריות צבע רעיל מהנגריות הסמוכות.
תודה, יעל. ברוכה השבה.
מזמן לא ביקרתי אצלך, עמיר. נעים לטייל בפוסטים שלך בליווי התמונות. נפלא.
אהלן ריקי,
נכון, בכל עיר יש איזורים כאלה, וגם פחות מתוחזקים.
מה שיפה (או לא) בתלאביב זו הקרבה הכמעט בלתי-נתפשת בין הסמטה הזו ודומותיה, לנווה צדק (לדוגמה) היקרה מאוד-מאוד. חבל שלא עשיתי קצת זום-אאוט עם המצלמה - אפשר היה לראות איך מגדל נווה צדק מטיל צל ענק.
יפה מאוד.
הסמטה העזתית ברחוב אברבנל עוצרת נשימה.
לגבי רוני דניאל. בול!
אולי יום אחד "תל אביב תהיה ז'נבה, לשתיהן סיסמה אחת" (אלתרמן). בינתיים היא נראית כמו, נו, אתה יודע.מה שאמרת.
ראיתי פעם בתיפ מתמוטטים בפלורנטין.
וכם זה היה לפני עשרות שנים ועוד לא הייתה פופולארית.
ומ?, אין לך נסיון עם פיצוצניקס?
תודה, דניאלה, ג'ינג'ר.
פשוט, מקסים.
ולא באת לבקר אותי ? :)
תמיד נעים לבקר בבלוג החולמני שלך. ככ אוהבת לקרוא את הרהוריך..