חופש, מה הוא חופש אמיתי? האם אנו חופשיים? עד כמה אנו מרגישים יכולים, חופשיים או חסרי מגבלות?
האם העזתה להעיף מבט לצידו האפל של אישיותך?

את ההגדרה המלאה למוסג חופש ע"פ Wiki נתן לראות כאן. במשך שנים רבות העסיקה שאלה זו את הפילוסופים והפסיכולוגים כאחד.
את הקצה האחד של טווח הדעות מסמל Jean-Paul Sartre שאומר, אנשים נידונו להיות חופשיים, כיוון שתמיד יש להם ברירה ויכולים לבחור. 

אוקי, אם כך מה הוא טווח הבחירה העומד לרשותינו?  האם זהה תמיד, בכול תחום?

בצד השני ניתן לראות את האסכולה הדטרמיניסטית של הפילוסופיה שטוענת, שהחופש הוא בעצם אשליה, שאולי מאד היינו רוצים להאמין שקיים, אך כל בחירה שלנו היא תוצאה של ניסיון העבר, כך שהעתיד ידועה ובלתי נמנע.

אז היכן אנו?

אם לרגע, נתבונן במשהו טריוויאלי שאנו עושים מאות פעמים ביום, באופן ספונטאני וטבעי, כמו להגיב.
אנו מגיבים ללא הרף. כול הזמן בכול מקום. אנו מגיבים לדברי חברינו בעבודה, בני זוגנו, או אפילו לנהיגת הנהגים החולקים עמנו את הדרך.

האם אנו חופשיים לראות, להשתמש, בכול קשת התגובות האפשריות, כולל חוסר התגובה עצמה?

מה מפריעה או חוסם אותנו מלממש את כול טווח החופש הזה, מלא להגיב כלל, דרך תגובה עניינית, לראייה אבסולוטית של הקונסטלציה והאדם העומד מולנו?
להיות מסוגלים לזהות ולהבין את "בין השורות" את נקודת המוצא (הגישה או ההשקפה), החששות או המועקות שנמצאות מעבר ומאחורי המילים או המעשים.
להגיב להם כפי שהם, באופן נקי, טהור וללא זליגת "האני" לתגובה.

הדימוי המיידי להמחשה של יכולת שכזו הוא קטע מהסרט מטריקס, בו נֵאוֹ מגלה שהוא האחד.
הרגע בו עיבד את כול שארית עקבותיו ומצליח לעבור מתגובות מחושבות, רציונאליות לתגובות אינסטינקטיביות.

כאילו שבנקודה זו, ראייה של מצב, משפט, תנועה מפורש מתוך איזו שהיא בהירות עמוקה ומוחלטת המאפשרת גישה אובייקטיבית ללא מחסומים, פחדים או הפרעה רגשית כול שהיא.

דבר המאפשר לתגובות שלנו להיות חדות, נקיות, ישירות, רגישות, אסטרטגיות, תקיפות וברורות, כועסות או מוקיעות וכול זאת במידה, בשליטה ובאופן שמשרת את האסטרטגיה שלנו כשהיא מהולה ברגישות וחמלה, נטולת כול צורך הוכחה כזה או אחר, לנו או לאדם שמולנו.