אני וקבוצת חברים מדהימה ומגובשת החלטנו לעשות מעשה:

אספנו כספים ותרומות ורכשנו: חממיות, גזיות וערכות קפה, גטקסים,גרביים וגופיות חמות,

כלי גילוח ומוצרי הגינה, דברי מתיקה ופינוקים נוספים

אפינו והכנו ממיטב מטעמינו: מעמולים, פריקסה, פשטידות בשלל צבעים ואיספור עוגות..

כל אחד מאיתנו אף גייס את משפחתו וחוג מכריו ולהפתעתנו...איש לא אמר "לא"!

כולם נרתמו ונתנו בחדווה..

ארזנו הכל לשלושה רכבים עמוסים בכל טוב

תאמנו עם אנשי העורף והחזית

ואתמול (יום שישי) בבוקר יצאנו לדרך...מת"א ועד.. 10 ק"מ מעזה...

4 נשים אמיצות...היישר את בסיס האימונים של צה"ל (שמו שמור במערכת)

- התחנה האחרונה לפני הכניסה ללחימה בעזה.

אין מילים לתאר את גודל ההתרגשות ותחושת השליחות שאפפה אותנו ברגעים האלו.

הגענו לבסיס צה``ל אי שם בדרום הארץ, הגענו בדיוק למסדר הבוקר של החיילים אשר מחכים ודרוכים לשעת השין כדי להכנס לרצועת עזה

קבלו אותנו בחום, פלוגה שלמה עמדה בח', משתוממים נוכח כמויות המשלוחים שהעמסנו מרכבנו לשטחם.

המפקדים נגשו ללחוץ יד, לחבק ולעודד - הם אותנו...אתם קולטים..?!

בקשנו לומר כמה מילים וכך כתבנו:

מלבד ההתרגשות והדמעות, החיבוקים והתמיכה (ההדדיים)

החבר'ה שלחו לנו במייל מכתב תודה

"שלום חברים!

שמחתם אותנו מאד!

ממש נעים לקבל גילויי תמיכה ואהבה מהעורף , זה תורם לנו המון.

בעיקר בימים אלה , של ערפל וחוסר ודאות - חשוב לכולנו להשען אחד על השני.



שוב תודה רבה.

שיהיה שקט לכולנו

שבת שלום



צוות X

סיירת X"

אני מפרסמת את זה כי אנחנו הצלחנו לעשות זאת רק עבור שתי פלוגות

ישנם שם עוד רבים...

מקווה שהצלחתי לדעת בליבכם ולזרוע בכם את הצורך הזה שמפעפע בי קבע - ל ת ת "