טירוף הזוגיות השתלט כליל על העולם עוד מימים ימימה. כלל רוחני פשוט אומר לא להזדהות, הזדהות לא טובה אף פעם, נוהגים לאמר " הכל במידה הנכונה", כאשר מזדהים עם רעיון או מעשה מאבדים את הזרימה וההתנהלות הטבעית. היום המרוץ למציאת זוגיות הפך למרדף מטורף שאיבד מזמן את גבול הטעם הטוב. כל שיר שני ברדיו של זמר עלום שם מדבר על מערכת יחסים כאובה כזו או אחרת שהזמר מזדהה עימה בכל ליבו , עם כל ניואנס רגשי שחווה במערכת היחסים או כל מילה דרמטית שנאמרה על ידי בן/בת הזוג. ימים ושנים רבים לאחר תום הקשר עדיין זוכרים משפטים דרמטיים שנאמרו ולעיתים סוחבים משפט זה או אחר למערכת הבאה ולעיתים עד הקבר.

תבינו ההזדהות הרגשית איננה טבעית היא הרגל תרבותי נרכש בגלל חוסר הבנה של האנשים. תינוק או חיה שמתנהגים בספונטניות וטבעיות לעולם לא מזדהים עם כלום,לפני שאימו לימדה אותו לחשוב הוא לא מזדהה, הוא אמנם בוכה שהוא מאבד חפץ אבל זה בכי ותו לא , הבכי נטול הסברים וזכרונות, בתום הבכי התינוק ממשיך הלאה כאילו מאום לא קרה, הוא לא יכתוב שיר על הדובי שנעלם, אולי אימו תעודד אותו ,במיוחד אם היא למדה פסיכולוגיה, לבטא את הכאב שכביכול חווה בעקבות היעלמות הדובי. כל הכאב הצער , וכביכול רגשות כואבים אלו ואחרים מתקבעים ברגע שנותנים להם חשיבות ,ברגע שלא נותנים להם חשיבות הם מתנדפים כלעומת שבאו בלא להשאיר עקבות. רק שיחה על כך ב"מסגרת זוגית תומכת" תקבע את הרגש תיצור כאב "תוצר של החשיבה והאדם" תיצור טראומה והתקבעות התנהגותית.

אנשים נותנים חשיבות לכל ארוע ורגש ,מנסים להעלים רגשות שליליים, נותנים פרשנות שלילית ללהיות לבד, וקעב זה נוצרת בדידות שהיא לעולם תוצר של חשיבה. באין חשיבה הבדידות הופכת ללבד בלי שיפוט ופרשנות. האדם בתרבות שלנו חושב שלבד זה בעייה יוצר בדידות ומקדיש את חייו למציאת הזוגיות המושיעה, ולנצח יחווה כאב ואובדן. הפתרון האופטימלי בתרבותנו, כמה נורא,הוא להתפשר על זוגיות אפורה. במצב זה האדם מצד אחד לא נהנה מהזוגיות, אבל המשבצת של הבן/בת זוג תפוסה, הוא או היא אינם פנויים וכך הם יכולים להרפות מהכאב ראש ולהתמקד בחיים עצמם שהם הכאן ועכשיו.