כותרות TheMarker >
    ';

    כלקול

    ביקורות, המלצות וכל מיני חוויות ואירועים שיסייעו לנו לעבור את החיים הרבה יותר בקלות.

    ארכיון

    סלט בראש

    4 תגובות   יום שבת, 10/1/09, 12:40


    השבוע, השיחות בטלפון הנייד הבהירו לי כמה הארץ מצוירת בגוון מבולבל, לא נודע ולא ברור. התקשר אלי חברי מוחמד שמתגורר באחד הכפרים באיזור המשולש ואמר: "זה פשע מה שקורה שם בעזה, המוני ילדים נהרגים וכולם שותקים. יש לי מכרים משם שאיבדו את יקיריהם ואתה לא יודע איזה שנאה הם פיתחו כלפי ישראל". הוא המשיך בתיאורים קשים שראה באל ג'זירה ואני לא הגבתי ורק אמרתי לו את מה שכולם אומרים. השיחה נותקה וקבענו להפגש כשהכל ירגע. לא הספקתי לנוח לרגע מהמחשבות הקשות והתיאורים המזוויעים וכבר על הקו היה דני,חבר ותיק מהצבא, שגר באחת ההתנחלויות בשומרון. "תשמע" הוא אמר בקול חזק ופסקני: "אני מת להתגייס כבר ולשבור להם את העצמות ולא איכפת לי אם זה ילד או אישה. אני אלך עד הסוף. אם לא היו לי ילדים ומשפחה הייתי גם נכנס בערבים שגרים כאן איתנו". הראש התפוצץ, אבל דני שלא הרגיש את זה המשיך במומנטום: "מה זה ההפגנות הללו נגד המבצע ? צריך גם אותם להרוג, חבל שלא הייתי שם- הייתי שובר לכולם את העצמות בלי הבחנה". קרבתי את הפלא' ואמרתי לדני בקול חרישי: "שיהיה לך יום טוב ונפגש אחרי שהכל ירגע". לא היה לי כבר אוויר, התיישבתי על הספסל הירוק בגן הציבורי והסתכלתי על הילדים ורק חשבתי לעצמי: "מסכנים הדרדקים הצעירים שלא יודעים מה העתיד טומן בחובו. שרק ימשיכו לחייך ולכייף כפי שהם עושים עכשיו ויחזרו אלינו בשלום". למזלי גם הפלא' נדם לדקות ארוכות לשם שינוי ונתן לי חופש למחשבות טובות והרגשה נעימה למרות השיחות הקשות. אבל זה ממש לא היה היום שלי כנראה, ובעוד אני בוהה בצבעי הדשא הירקרק, קול צפצוף הטלפון שוב הבזיק לרגע וקטע הכל. זה היה יאסר, חבר קרוב שמנהל את אחד מבתי הספר בפזורה הבדואית בנגב. חשבתי שהפעם זה יגמר. למרות שהוא שייך למגזר ההוא שנפגע ועל אף הימים הקשים, הוא ינתב את השיחה למחוזות נחמדים לשם שינוי. ממש לא, הוא מייד סיפר על הבעיות: "אנחנו אזרחים סוג ז'. הבטיחו לאנשים פה דיור קבע והם חיים פה בתנאי עולם שלישי ללא מים וחשמל. נפל פה גראד לפני כמה ימים ומה אתה חושב ?, יש להם חדר מוגן ? החדר המוגן היחיד שיש להם זה הפחון בפינה שבקושי בולם את טיפות הברד שיורדות פה. זו פשוט אפליה. יש פה חברה שמשרתים בצה"ל ובעזה ומסכנים את נפשם ואתם לא דואגים להם אפילו לדיור קבע. בשעה שחבריהם חוזרים לוילה בכפר שמריהו הם חוזרים לפחון במדבר".

    לא יכולתי לספוג ולשמוע ואמרתי לו בקול עייף: "בוא נפגש כשהכל לא ירגע ונדבר על כך".

    ואז חשבתי לעצמי - מתי הכל ירגע אם בכלל ? 

    ואם ירגע, האם זאת תהיה באמת רגיעה אמיתית או איזה מציאות מדומה  שבתוכה חבויה מציאות קשה שעומדת להתפוצץ בכל רגע ?

    ומתי אני, מוחמד, יאסר ודני נוכל לשבת סביב שולחן אחד ולדבר על כל דבר בעולם חוץ ממלחמות ואפליות ?

    מתי נוכל לשבת בגן הציבורי, לצפות בהנאה בילדים, להתבשם מן הנוף המשכר, לתפוס שלווה באויר הרים צלול, ממש כפי שעושים עתה אלפים בסקנדינביה ובניו זילנד.

    מתי כבר זה יקרה ?

    חזרתי הבייתה ובדרך צלצלתי לדני, יאסר ומוחמד וקבעתי עם כולם בבית הקפה בהרצליה:

    "בוא נפגש שבוע הבא גם אם ירגע וגם אם לא...".

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/1/09 23:13:

      כן ,רגיעה אמיתית לא תגיע בקרוב אלא אנו מתרגלים פשוט לחיות במציאות קשה שכזו זוהי השיגרה לצערנו

        10/1/09 16:41:

      מקום המפגש האולטימטיבי :

      של כל תושבי מדינת ישראל בעלי תעודת הזהות הישראלית

      בעמותת כמוך - אצלנו השלום תמידי ובמלחמה למען בטחונינו וחברתנו אנו בצד המנצח - כל חברי העמותה

      דודונשיקה

      kamocha@tricks4u.com   כתובת למשלוח מייל להצטרפות לעמותת כמוך   

      www.kamocha.org  אתר הבית של עמותת כמוך

        10/1/09 16:29:

      Kolkol
      אם כולם היו מתנהגים כמוך יתכן ומשהו היה נרגע!

      לצערי, לא נראה שזה יקרה בעתיד הקרוב.

       פוסט עוצמתי וכואב.

        10/1/09 12:57:

      ההתייחסות של מדינת ישראל לבדואים, לדרוזים ולצ'רקסים - כולם מיעוטים המשרתים בצבא בנאמנות -

      מחפירה. כל עוד הם בצבא - הם (כמעט*) שווים בכל. הם לוחמים, מתקדמים בסולם הפיקוד, נושאים בנטל ונהנים מהכבוד המגיע להם. ובאמת מגיע.

      ברגע שפשטו מדים -  מי מכיר אותם?

      צריך לשנות את העיוות הזה - ומיד.

       

       

       

      * כמעט - כי הדרך לקורסי טייס, סיירות ושאר יחידות עלית חסומה בפניהם.

      פרופיל

      kolkol
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות