הכרחתי את עצמי לקום מהמיטה החמה ומתנוחה ממש נעימה וטובה שנת הצהריים קוראים לזה..סייאסטה של השבת..אני יודעת שהשינה רחוקה מאוד מעצמותייך ומגופך..ראיתי אותך אתמול בטלויזיה וליבי נחמץ בקירבי לראותך..

ראיתי אישה שהזדקנה בשלוש שנים..ראיתי אישה שמנסה להיות חזקה מול התקשורת ..ראיתי אישה שמנסה לחזור לשיגרת חייה בתוך כל הכאוס הזה אך ראיתי עוד הרבה דברים אחרים ..

והם אלו שגרמו לי לקום מהמיטה ולכתוב לך..בתחילה לא רציתי לכתוב..כי מי אני ומה אני ..אפילו בינינו אני פוחדת לכתוב לך את הדברים שעומדים על קצה לשוני ..אך מאידך אני יודעת שאם לא אכתוב אותם הריי אני חוטאת לאמת שלי.. חוטאת למי שאני ..חוטאת לישות שבי..

אספר לך קצת על עצמי אני גולשת בנט הרבה שנים ..הרבה אנשים מכירים אותי לכן איני אוהבת להזדהות עם תמונות תחת שמי..יש המון אנשים שירימו גבה אם ידעו שזו אני ולכן החלטתי להישאר עלומת שם תמיד בכינויים והיו באמתחתי רבים..כשבחרתי לפני כמה שנים את השם גל ים הוא נולד ממקום כל כך ילדותי פסטרולי נפלא..גל ילדה של ים.. גל ילדה של אהבה והמון חום אנושי ..ואכן חרטתי על דגלי להעניק ולתת מעצמי כל כך הרבה ולפעמים גם זכיתי לא מעט לביקורת העלבה ואף סכינים בגב..לאנשים מאוד קשה להאמין בביטויים כמו לתת בלי תמורה..לתת מבלי לבקש דבר לעצמך רק לגרום חיוך לאדם אחר..

וכאן נכנסים הדברים שלי אלייך בדיוק בנישה הזאת..אתמול בערב ראיתי ושמעתי את הראיון שעשה עמך עמנואל רוזן..מילה אחת קטנה לא אמרת לעם היושב בציון שדואג עבור בנך..שעושה ימים כלילות עבור בנך..וכן לצערך הרב היום הבן שלך הפך להיות נחלת הכלל..אמת את ילדת אותו ואת הבאת אותו לעולם ואת שלחת אותו לצה'ל שיגן עלייך אך גם יגן עלינו..את שלחת אותו לגורלו ולצה'ל הגדול והקרבת אותו למען העם שאת יושבת בו ..כשאנחנו מביטים היום על החיילים בעזה ..אנחנו באופן טבעי מנכסים אותם אלינו..הם החיילים שלנו הילדים שלנו האחים החברים האחיות הגברים שלנו..

כן למדינת ישראל יש תחושה כזאת שכולם הם בניה..כולם הם ילדייה..וכך היה תמיד ..תמיד כששלחנו אדם להיות הפה שלנו או שיגן עלינו ניכסנו אותו אלינו כאוצר ..אהבנו וחיבקנו אותם..בין אם הם ילדים של אחרים ובין אם הם ילדינו שלנו ..ואת מילה אחת לא אמרת..את אפילו כעסת רגזת בין השיטין עלינו שהרשנו לעצמנו להגיד שגלעד הוא הבן שלנו ולא הבן הפרטי שלך..

ביקשת ממנו סליחה מהעם שפלש אל חייך הפרטיים..האמיני לי שאף אימא לא רוצה להיות בין רגלייך ולפלוש לחיים הפרטיים שלך ..אף אמא לא מוכנה שיפלשו לתחתונים של הבן שלה ..אך לא אנחנו הסקרנים ..לא אנחנו המציצנים..לא אנחנו שפלשנו אלייך אלא המציאות היא שהכתיבה..המציאות היא שהובילה אותנו להגיע אלייך הביתה ולהציץ לך בסלון..

המציאות היא שהכתיבה לנו לבקר אותך ולשאול לשלומך ולדעת אם את בסדר..

ואתמול בערב ראיתי אישה שקצת שכחה לראות את המציאות הזאת..ראיתי אתמול אישה שלא אמרה מילה אחת לנו כן לנו היושבים וכוססים איתך ציפורניים בהחבא ובגלוי..לנו שאנחנו חושבים על היקר לך מכל כאילו היה שלנו ועושים לילות כימים בכל פורום ובכל אתר ובכל בלוג על מנת לחזק אותך וגם את גלעד רוחנית נפשית פיזית..

אמת נשלחו אלייך מאות ואלפי מכתבים..אמת נשלחו אלייך חטטנים וציבור שרק רוצה לעטוף אותך באהבה ולחבק אותך בשעה קשה זו..ואת מילה לא אמרת..מילה אחת לא שפכת עלינו ..מילה אחת נחמה לא הצלחת להוציא על לשונך לאלו שחושבים עלייך ועל בנך..

אומרים אל תשפוט אדם עד שתעמוד במקומו ואין אני באה לעשות איתך חשבונות ולפתוח איתך חשבונאות על עמידה שלך במצב הזה..אין לי גם את הזכות לשפוט אותך אם צדקת כשהלכת לראיון הזה..לא יודעת מה ניסו להשיג בראיון הזה איתך..אך השיגו האמיני לי את ההפך..השיגו בדיוק את המטרה הלא נכונה..

אודה ולא אבוש שאחרי הראיון עמך נשארתי המומה כועסת וכואבת ואף מושפלת במקצת..אודה ולא אבוש שאחרי הראיון איתך אמרתי לעצמי שיותר לא אכתוב מילה על גלעד והרי זה מה שאמו מבקשת ..

אך במחשבה שניה גם אני אמא לילדה בצבא וגם לי יש הרבה חברים בדרום וגם משפחה אך עבורי כולם עד האחרון שבהם יקרים לי וכן אני מנכסת אותם לעצמי כמשפחה ומגנה עליהם בחירוף נפש..

כאילו היו ילדיי שלי ...כולם היו בניי כולם היו ילדיי ..שאי עיניך אל ההרים כי משם יבוא עזרי ..שאי עינייך והביטי היטב על כל אלו שעומדים היום לצידך מחבקים אותך באהבתם ואינם מבקשים דבר בתמורה רק להיות לצידך בימייך הקשים ..אל תקפצי ידיים אליהם חבקי אותם ..הם איתך לא באנו לקחת לך את גלעד..לא באנו לבקש את בנך ..באנו להיות איתך בשעתך הקשה כפי שכולנו כעם אחד עומד בשעתו הקשה עכשיו אל מול מלחמה לא קלה..

עם חזק אנחנו עם קשה עורף אך בחוזקנו ובעמידתנו האיתנה מול כל העולם זה החוסן שלנו..

מי ייתן וגלעד ישוב הביתה אלייך במהרה וישוב להיות הבן שלך רק שלך לא שלנו ...ואנחנו נפסיק לכתוב על גלעד ונחזור לכתוב על ציפורים על אהבה ולשיר שירי נצחון ..אך עד אז הדרך עוד ארוכה...

ואל תתני לנו את התחושה של כפיות טובה ובעיקר תחושה כל כך קשה..בסך הכל רצינו רק מילה אחת קטנה ממך ..והיא תודה.

גל