סביר להניח שאם אחליט בנחישות לגלות לך על קיום המכתב הזה, ואף אכריח אותך לבוא ולקחת אותו, אני אתחרט ואבכה כמו ילדה בת שלוש.

אבקש ממך לא להענות למכתב מתוך רחמים לילדה בת השלוש שבתוכי.

אני אפילו משוכנעת שאשמח לחוות דחייה כואבת בחיי. זה נשמע מחשל. זה טוב.

זוכר כשאמרתי לך שאהבתי אותך?

ואז אמרת שבטח הייתי מבולבלת? דבר שאופייני להסיק מההתנהגות שלי בודאי...

ואולי בפעם היחידה שטענו שאני מבולבלת- לא הייתי. ואינני.

חיה באשליה- אולי.

עיוורת פוסטמה- אולי..

אבל לא מבולבלת.

אם אומר לך שאתה היחיד מסוגך שעשה לי טוב, כל כך טוב, תאמין לי?

אם אומר לך שאתה היחיד שחיבק אותי אחרי, תאמין לי?

עצוב ככל שישמע, אל תרחם.

רק תרשה לי להודות לך על הלילות והימים הנפלאים ביותר שהיו לי בחיים.

בין אם היו כשרון משחק טוב, כבוד או סתם טאקט טבעי- גרמת לי להרגיש נאהבת, מוגנת ומוערכת, בלי לומר מילה.

אין לי רזומה כאחת שמבינה גדולה בענייני אהבה. בעצם, אפילו אין לי רזומה במערכות יחסים (אני נוטה למחוק מהזיכרון את כל מערכות היחסים שהיו לי אי פעם, סתם כי הן גרמו לי רצון עז להקיא ולקבור את עצמי.)

ורק איתך זה לא ככה.

רק אותך אני מסרבת למחוק. כי רק עצם הזיכרון מעורר בי תחושות מעניינות.

אני סתם מנסה להוכיח לך כמה אתה מיוחד ומדהים עבור האדם הזה שפעם נתקלת בו וקוראים לו נומה.

והיא בסך הכל כל כך אוהבת את הבנאדם שאתה, ובערך לחצי שנה שלמה היא הרגישה הכי בת מזל בעולם, שיש לה אותך פעם בשבוע-שבועיים.

ועכשיו סתם קקה לה. והיא לא מצליחה להוציא אותך מהראש.

והיא יודעת שהיא פתטית.

היא יודעת שהיא עוברת על כל חוקי השוביניזם הדגולים. אבל היא רוצה...

כבר הרבה זמן היא רוצה..

רוצה להגיד לך שהיא אוהבת אותך.

אבל לא סתם בטלפון..

אמיתי.

פנים מול פנים.

אחד על קטנה.

בחושך ממוצע או תחת שמש יוקדת בים, כשאתה מנגן במפוחית או רץ עם ג'יי בי על החול.

כשאתה רואה איתי סרט או מכין לי מלוואח עם גבינה והוא ממש טעים.

או כשאתה מנשק אותי בתוך הסדינים כמו שאף אחד לא נישק אותי מעולם.

רק רציתי שתדע את זה. כי גם אם אתה לא מרגיש אותו הדבר, תדע שאתה יכול לעורר כאלה רגשות אצל בנאדם.

סתם כי אתה לא כמו כולם כזה.

אתה חי.

ואני מאושרת שיצא לי להכיר אותך קצת.

זהו.

נומה בת השלוש.

הוא משגע לי את השכל.