היה זה יום חמישי רגיל הכל היה אפרורי וקר השמיים היו אפורים כאילו כועסים על זה שהשבוע לא תם עדיין וגשם אין..  ליטל יצאה עטופה בסריג עבה  בצבע סגול כהה מכנס שחור וצעיף תואם.. היא החלה צועדת לעבר הרכב שלה משב רוח קפואה של השעה 6 בבוקר גרם לה לעצור את נשימתה היא שנאה חורף ללא גשם..אבל משהו נוסף גרם לה לרעוד..הייתה לה תחושה כבר שבועיים שמישהו עוקב אחריה..כמובן שהיא לא ראתה אף אחד אבל ההרגשה המפחידה הזו גרמה לצמרמורת לעבור בגופה.. יש בונוסים לגור לבד ..ומינוסים כאלה בדיוק.. היא צעדה יותר מהר לרכב שלה מביטה לצדדים אולי תקלוט תנועה ברחוב השקט שלה..כלום. היא הביטה במפתחות ופתחה את הרכב הכניסה את התיק האישי שלה ותיק העבודה עם כל הניירת וקלטה בזווית עין שהמנורה שמעל לרכב שלה מנופצת..היא זכרה כשהחנתה את הרכב אתמול בערב עוד הייתה פה מנורה שהאירה.. ברבריזם חשבה לעצמה ונכנסה לרכב רועדת. מנוע הרכב כמו הבין את הצורך של ליטל לצאת משם מהר נעור לחיים בסיבוב המפתח הראשון. מצחיק אבל גם ברכב ליטל לא הרגישה בטוחה...היא נכנסת לפוביות היסטריות של אישה בשנות ה30 שגרה לבד מזה שנה..

ליטל הייתה עו"ד לפלילים עצמאית  כשלוש וחצי שנים...ישר אחרי התואר עבדה במשרד - אורן ברג ושות' ונשארה שם כ3 שנים וחצי.. ובמהלכן פגשה את אורן שהיה עו"ד ושותף בחברה.. לקח לליטל חודש לקלוט שהיא אחת מיני רבות ושאורן אוסף נשים כמו שאחרים אוספים בולים אבל היא הייתה מציאותית וידעה שתוכל להצליח דרך הניסיון והידע שלו לאט לאט אורן שהיה נחשב פלייבוי במשרד נצמד אליה בלבד הצהיר את אהבתו ועבר לגור אצלה אחרי חצי שנה בזמנו חשבה כי אהב את הדירה שלה אח"כ התברר לה שזה בגלל שהבית שלה היה פשוט קרוב למשרד 6 דק' ברכב ו15 דק' ברגל ביום יפה וקייצי. הסיפור בניהם נמשך כ3 שנים שמתוכם נשארו מתוך נוחות שנה וחצי עד שליטל החליטה שזהו הגיע הזמן להמשיך הלאה.. היא התפטרה פתחה משרד משלה והרגישה שהחיים יפים...שנה טסה לה שנה לבד..

לשאפתנות שלה לא היו גבולות היא אהבה להיות הכי טובה וזה התבטא בניצחונות בבית משפט בחיים ובהתנהלותה ביום יום...היו לה 2 חברות טובות שאיתן הייתה נפגשת פעם בחודש בארומה קפה בת"א הן היו מדווחות מה התחדש מרכלות קצת מעודדות אחת את השניה ונעלמות לחודש. ככה מאז האונברסיטה שנים של הרגל...

היא הגיעה למשרד תוהה למה נזכרה בכל זה פתאום.. היא חיפשה את המפתחות למשרד והתיק שלה פגע בדלת..התיק מעור שאבא קנה לה ליום הולדתה לפני 7 שנים..הדלת נפתחה.. ליטל הביטה בדלת בהלם..

היא לקחה את הפון מהתיק וחייגה 100 המרכזנית ענתה לה..

ליטל ידעה שאסור לה התעסק עם הראיות כי המשטרה בטח תחפש תביעות אצבעות..המשרד היה מסודר..הכל במקום..כאילו לא נגעו בדברים אבל ליטל ידעה שהיא לא הוזה ושהיא נעלה את הדלת..היא ניגשה לשולחן עבודה שלה שמה על הכיסא את התיקים והאור מהמחשב חדר לה לתודעה..היא כיבתה את המחשב היא תמיד מכבה. היא לחצה אנטר ובמסך הראשי הופיעו מספר תמונות שלה בשעות שונות ובימים שונים ליטל צעקה אבל שום קול לא יצא מפיה...

"..משטרה...יש פה מישהו?" ליטל צעקה " אני פה..אני קראתי לכם ..עו"ד ליטל גידלברג..פרצו לי למשרד"

ליטל סיפרה לשוטר על תחושותיה על זה שלא נגעו בכלום למעט במחשב ושהתמונות שלה מככבות בו..

השוט איתן הביט בה ואמר במילמול" אני במקצוע הלא נכון..ידעתי שהייתי צריך ללמוד משפטים" השותף שלו גיחך ..הוא היה נשוי לרו"ח והוא אמר בערך אותו דבר לפני 4 שנים..

" אתם מתכוונים לבזבז לי את כל היום בפיטפוטים או שאתם הולכים להגיד לי מה עושים הלאה..?!"

איתן הביט באיציק וחייך נשים!.. איתן ניגש למחשב ועבר עם ליטל על התמונות ושאל מתי צולמו האם היא מזהה והיא ענתה:

" אלה תמונות של שבועיים אחורה..כל יום ויום" ליטל הביטה באיתן כמתריסה נו נראה מה יש לך להגיד

אבל איתן שתק ובחן את התמונות.. ואז בתמונה האחרונה ממש מתחת היה רשום..

" אני בא אלייך" ליטל הניחה את ידה על פיה למנוע מצעקה אילמת לצאת עיניה הכחולות אפורות בהלם.

איתן הביט בה והניח את ידו על כתפיה ואמר 

" אל  דאגה אנחנו פה" הטלפון צלצל וליטל ענתה .. טעות במספר .. היא נחתה על הכיסא ושתקה.

שוטרים הסתובבו להם במשרדה .. בודקים לוקחים טביעות אצבעות מחפשים פישול של העבריין וכלום... בנתיים... איתן הביט בה מהצד ואז ניגש אליה ושאל:

" את חושדת במישהו?" היא צחקה צחוק מבוהל ..השוטר איתן אני עו"ד פלילי מה נראה לך? שיש לי תשובה?  איתן שתק ואז שאל

" חבר? אקס? מישהו שהפסדת במשפט עבורו? מישהו שרוצה להתנקם או להפחיד אותך?"

" חבר אין לי .האקס עו"ד פלילי .ואני לא מפסידה בבית משפט! ואין לי שונאים..נדמה לי" איתן חייך היא יצאה מההלם זה מה שרצה...

המשך יבוא.... מקווה שאהבתם